../images/Emo23.gifכל מי שמכיר קצת לעומק ...
...את המקצועות הטיפוליים למיניהם, למד ויודע על שלב ההתאהבות שקורה בחלק לא קטן מהתהליכים הללו. זהו שלב טבעי, מוכר, ידוע בספרות וגם בחוויות שאנשים מספרים - ולכן, יש לו גם כללי עשה ואל תעשה. בדר"כ זו התאהבות המתחילה במטופל, נועץ, מתאמן שמתרגם לא נכון את תשומת הלב, האיכפתיות, ההקשבה, הנכונות וה...כן... עיניים ממוקדות - ומתאהב בדמות שנותנת לו את זה. הוא גם חווה התקשרות עזה, תלות, געגוע לדמות שמסורה לו כל כך ומתרגם אותה לתחושת התאהבות. יש על כך עשרות רבות של מחקרים ונכתבו ספרים לא מעטים על השלב הזה. באופן טבעי - נוצרו כללים וגבולות וכולם יחד מעוגנים באתיקה של המקצוע. זה קורה גם באימון. קרה גם אצלי באימון. תלות הפכה לגעגוע שהפך להתאהבות או ל"כאילו התאהבות". את חציית הגבולות אני (המאמנת) העליתי הנושא תוקשר באופן ישיר וגלוי על השולחן המתאמן שלי היה מספיק נבון כדי לקבל ולא רק להבין ובחרנו לו יחד מאמן חדש (הפעם, ביקר גבר). חשובה מאד שאלת הגבולות אני מניחה שהמאמן שלך מבין את זה בעצמו אם את חשה שהרגש מפריע לאימון את חייבת להעלות את זה בפני המאמן ולחפש יחד איתו אימון חלופי ואם את נבוכה מכדי לתקשר את הרגש עצמו מצאי סיבה אחרת לסיים (יפה!) את האימון וחפשי לך אימון חדש. ובכל מקרה, כמו שצביקה אחר, אם השמיים בחרו לכם אהבה, צאו לדרך משותפת ואת האימון השאירו לידיים מקצועיות נוספות. בהצלחה
ענת