Little McMickey
New member
../images/Emo124.gifThrough The Mirror../images/Emo125.gifפרק 9../images/Emo63.gif
תקציר הפרקרים הקודמים פרק 7:לאחר השיחה של מיקי עם דני היא יצאה לשאוף אוויר וגם בחוץ היא ניתקלה בדני אך לא עצרה לדבר איתו. לאחר מכן מיקי נכנסה מיד לישון, בבוקר לאחר שניסו להעיר אותה היא התעוררה מסיוט... סיוט חוזר שהיה לה. הבנות והבנים נפגשו לחזרות ותוך כדי החליטו את החלק הבא של כתיבת הדואט שלהם, המעבר. פרק 8:החזרה שהם עשו בפרק שעבר הייתה חסרת חיים, בגלל מיקי ודני... אשלי ניסתה לברר מה קורה ומיקי הסבירה לה בדיוק. אלכס ומיקי המשיכו לכתוב את החלק שלהן במעבר והקריאו אותו לטום שהיה צריך להמשיך. שורות אחרונות:"דנדן, תתעודד" אמר לו דאגי וכרך את ידו סביבו. "ותתעורר לפני שאני שופך עליך איזה כוס מים" הוסיף הארי. "צריך דלי מים כדי להעיר את האידיוט הזה" טום התלוצץ. "שלא- תקרא- לי- אידיוט- שוב!" דני נצמד את טום ואמר לו בחלקים. הם נכנסו למכונית והחלו לנסוע אל חדר החזרות. הפרקים הקודמים: פרק 7+8 פרק 9 *לאחר כשבועיים* לאחר כשבועיים של חזרות מדיי יום, הבנות והבנים הצליחו ליצור שיר סיום ודואט מדהים. אחרי חזרות נפרדות עם השירים הבודדים שלהם הם הרגישו מוכנים, אבל היה חסר ליטוש קטן. לכן הם החלו להתאמן באצטדיון עצמו יחד עם הבנים, עם הזמנים שנקבעו וכל הבגדים המתאימים לקראת ההופעה הגדולה שתסלול את דרכה של מקפליי. כל הזמן הזה מיקי ניסתה להימנע מהתקרבות לדני, היה בניהם מתח מיני עצום, אבל למרות זאת לא קרה משהו מיוחד. דני ניסה להתקרב אליה כמה פעמים אבל זאת דחתה אותו, היא פחדה להתאהב, היא ידעה שזה יהיה אסור, שזה לא יהיה הוגן כלפיי שאר החברות. הם עדיין עבדו ביחד, ניגנו ביחד, שרו ביחד וצחקו ביחד. רק הם ידעו מה היה ושזה לרגע זה לא יהיה יותר מהצחוקים, השירה והנגינה. "די, די אני לא יכולה כבר" התלוננה אשלי. "תספגי את זה בשקט" אמרה אלכס. "אנחנו כבר בחזרות חודש, זה לא מספיק. אני חושבת שאנחנו מוכנות, גם מיקי אמרה את זה" אשלי טענה. "אני יודעת, אבל צריך כמה דברים קטנים פה ושם לסדר, את יודעת שמיקי תמיד שואפת לשלמות כשזה מגיע למופעים שלנו" אלכס אמרה. "תזכרי שלמופע הקודם... לקח לנו שלושה חודשים להתכונן" סיפרה מאי. "אבל זה היה מופע ראשון אל תשווי" אמרה אשלי. "תקופה הכי טובה בחיים שלי" נזכרה אלכס. "מעלות זכרונות?" נכנסה מיקי לחדר. "בערך, זזים?" שאלה אשלי בחיפזון. "כבר רוצה ללכת?" התפלאה מיקי. "בבקשה?" אשלי עשתה לה פאפי אייז. "אוקיי... נקצר לכן את היום פעם אחת, אבל הבנים נשארים פה אני חושבת" אמרה מיקי. "מה אכפת לי! העיקר שאנחנו הולכות" צחקה אשלי. "מיקי, אלכס... אתן הולכות?" נכנס לחדר דאגי. "כן, החלטתי לקצר את היום שלנו. אתם גם הולכים?" מיקי שאלה. "כן, פשוט הארי שלח אותי לבדוק אם אתן רוצות לבוא איתנו... לאכול פיצה או משהו?" דאגי שאל. "כן למה לא!" מאי ישר קפצה. "אני מניחה שזה בסדר" מיקי צחקה. "אז... לחיי ה—סיבוב הופעות!" טום הרים כוסית יחד עם כולם. "לחיים!" אמרו כולם בבת אחת. "אמ.. מ.. מיקי, תוכלי להעביר לי את הקטשופ?" דני שאל והוא היה מובך. "בטח" היא אמרה והעבירה לו. ידה שהחזיקה בקטשופ הייתה במגע עם ידו במשך זמן רב ועיניהם הצטלבו. "הלו??" לפתע נתפס בעינה של מיקי ידה של מאי המנפנפת מולה. מיקי חייכה אליה בתמימות. "לא לאכול יותר מדיי" אמרה אלכס. "מה אנחנו בשומרי משקל??" אשלי שאלה. "אתן לא צריכות להיות" אמר הארי. "במיוחד את" הארי קרץ אל אשלי. "את רואה" אלכס הפנתה מבטה אל מיקי. *בבית של מקפליי לאחר הארוחה* "טום! איפה הטלפון לעזעזאל, כבר שעה אני מחפש אותו" דני צעק אל טום כשחיפש בנרות את הטלפון שלהם. "הוא שם" צעק לו טום שהיה באמצע משחק מחשב. "אתה יודע שהוא לא אוהב כשמפריעים לו ב- 'מבוכים ודרקונים' " דאגי צחק. "לא, אתה יותר טוב 'ואוו GTA אני הורג אנשים עם המכונית שלי, זה נקודות!' יא פאתט אחד" טום צחק על דאגי. "לך, לך תפוס איזה סטייק" דאגי המשיך בענייניו. "מצאתי!" דני מצא את הטלפון מתחת לספה בקומה השנייה. "גם מצאתי דולר! ממתי יש לנו דולרים??" הוא לא הבין. "אוקיי... אני חייב לעשות את זה נכון" דני אמר לעצמו כנשכב על המיטה בחדרו. "מצלצל..." דני התרגש. הוא צילצל אל מיקי, הוא רצה סוף סוף לדבר איתה על דברים. "משיבון? הן לא בבית..." הוא אמר. "נשאיר הודעה..." *לאחר שעתיים של ניסיונות התקשרות* "דני! כמה זמן בטלפון??" שאל טום שהיה צריך אותו. "כמה שצריך!" דני צעק לו. "אוקיי, עוד פעם אחת וזהו" דני ניסה שוב להתקשר בפעם האחרונה. "שוב משיבון?! נמאס לי" הוא אמר והשאיר עוד הודעה, אחת מרבות. "שוב אני, מיקי... אם את שומעת את זה... אני חייב לדבר איתך, את חייבת להקשיב לי. אני לא יכול יותר ככה. תתקשרי, ביי" הוא השאיר את ההודעה וניתק. "מה אתה עושה?" שאל טום כשדני ירד למטה ומסר לו את הטלפון. "לוקח את הגיטרה שלי" דני אמר. "זו שלי" טום האיר את עיניו. "זו היחידה שנמצאת פה כרגע! גיטרה זו גיטרה" דני אמר ועלה במדרגות לחדרו. "הוא מתנהג מוזר" טום אמר. 'since she left me she told me, don't worry ..You'll be ok, you don't need me, believe me, you'll be fine...' דני שר את אחד השירים שלהם מהאלבום העתיד לצאת. "דני?" הארי עבר ליד חדרו וקטע אותו. "מה עובר עליך? למה אתה שר את השיר הזה?". "אני, אני מתאמן" דני ענה. "אתה לא" הארי היה בטוח. "נו, תספר לי". "זו מיקי" דני אמר. "ידעתי" הארי נכנס לחדר והתיישב על כיסא שהיה שם. "היא משגעת אותי, בחזרות הכל בסדר... אנחנו מסתכלים אחד על השני ואני לא יכול, לא יכול לעמוד בפניה. אני סתם מעמיד פנים וגם היא!" דני סיפר לו. "אני שם לב שיש בניכם משהו" הארי אמר. "אין כלום, היה.. בערך, אבל עכשיו אין כלום" דני נשמע מיואש. "התכוונתי למתח מיני" הארי הסביר את עצמו. "אוה, זה יש בכמויות. זה לא סוד" דני אמר ונשכב על המיטה. "אני מדוכא... רק בגללה, בגלל הדחייה הפתאומית הזו שלה". "היא פשוט מתנהגת במקצועיות, אני מניח" אמר הארי. "מה? מאיפה הבאת את זה?" דני שאל אותו והתקרב אליו. "אויש, פשוט דיברתי עם אשלי לפני כמה ימים... היא אמרה לי שמיקי מתנהגת מוזר. והשיחה הובילה לכך שדיברנו על שניכם. יש אצלן מין חוק שכזה שאסור להם להתרועע, כלומר לצאת, עם עובדים שותפים, כמונו עכשיו" השיב הארי. "הו, זה... היא דיברה על זה אני חושבת.. היא קראה לזה 'להסתבך' "נזכר דני. "אז הנה, אתה יודע את הסיבה. אולי יקרה משהו ויבטלו את החוק הארור הזה, גאד אני נשמע כמו פוליטיקאי" הארי צחק לעצמו וראה את דני מחייך. "הנה, כבר התעודדת". "לא ממש, אני אהיה בסדר..." אמר דני. "יו, הארי! דני!" קרא טום מלמטה. "מה יא קופסת אוכל? תמיד צועק" דאגי יצא מן חדרו אל כיוון המדרגות ונתקל גם בדני והארי. "תרדו למטה, מה אתם עומדים כמו בול עץ" אמר טום. "יש בולים שמצויר עליהם עץ? אני מת על עצים ועל דואר" דני אמר בדרכו למטה עם חיוך דבילי על פרצופו ועיניו כלפיי מעלה. "לא יא אידיוט! בול עץ! העץ עצמו.. ה... איך להסביר ה.. אממ, אויש לא משנה יא פיגור" טום ניסה להסביר. "ענק" דאגי צחק והחל להחליק על מעקה המדרגות. "הדרך הכי מהירה למטה" חייך. "כדי לקצר במילים אני אומר זאת, תארזו את הבגדים,הבשמים והקרמים!" התחיל טום לומר. "קרמים" דאגי צחק. "מה?! זה טוב לשמור על היגיינה אישית גבוהה, לא שאתה מבין בזה" הארי אמר לדאגי והחליק לו כאפה על הראש. "אנחנו נוסעים ללאס וגאס, בייבי!" טום המשיך את שהחל לומר בהתלהבות רבה. --------- עוד פרק מגיע
תקציר הפרקרים הקודמים פרק 7:לאחר השיחה של מיקי עם דני היא יצאה לשאוף אוויר וגם בחוץ היא ניתקלה בדני אך לא עצרה לדבר איתו. לאחר מכן מיקי נכנסה מיד לישון, בבוקר לאחר שניסו להעיר אותה היא התעוררה מסיוט... סיוט חוזר שהיה לה. הבנות והבנים נפגשו לחזרות ותוך כדי החליטו את החלק הבא של כתיבת הדואט שלהם, המעבר. פרק 8:החזרה שהם עשו בפרק שעבר הייתה חסרת חיים, בגלל מיקי ודני... אשלי ניסתה לברר מה קורה ומיקי הסבירה לה בדיוק. אלכס ומיקי המשיכו לכתוב את החלק שלהן במעבר והקריאו אותו לטום שהיה צריך להמשיך. שורות אחרונות:"דנדן, תתעודד" אמר לו דאגי וכרך את ידו סביבו. "ותתעורר לפני שאני שופך עליך איזה כוס מים" הוסיף הארי. "צריך דלי מים כדי להעיר את האידיוט הזה" טום התלוצץ. "שלא- תקרא- לי- אידיוט- שוב!" דני נצמד את טום ואמר לו בחלקים. הם נכנסו למכונית והחלו לנסוע אל חדר החזרות. הפרקים הקודמים: פרק 7+8 פרק 9 *לאחר כשבועיים* לאחר כשבועיים של חזרות מדיי יום, הבנות והבנים הצליחו ליצור שיר סיום ודואט מדהים. אחרי חזרות נפרדות עם השירים הבודדים שלהם הם הרגישו מוכנים, אבל היה חסר ליטוש קטן. לכן הם החלו להתאמן באצטדיון עצמו יחד עם הבנים, עם הזמנים שנקבעו וכל הבגדים המתאימים לקראת ההופעה הגדולה שתסלול את דרכה של מקפליי. כל הזמן הזה מיקי ניסתה להימנע מהתקרבות לדני, היה בניהם מתח מיני עצום, אבל למרות זאת לא קרה משהו מיוחד. דני ניסה להתקרב אליה כמה פעמים אבל זאת דחתה אותו, היא פחדה להתאהב, היא ידעה שזה יהיה אסור, שזה לא יהיה הוגן כלפיי שאר החברות. הם עדיין עבדו ביחד, ניגנו ביחד, שרו ביחד וצחקו ביחד. רק הם ידעו מה היה ושזה לרגע זה לא יהיה יותר מהצחוקים, השירה והנגינה. "די, די אני לא יכולה כבר" התלוננה אשלי. "תספגי את זה בשקט" אמרה אלכס. "אנחנו כבר בחזרות חודש, זה לא מספיק. אני חושבת שאנחנו מוכנות, גם מיקי אמרה את זה" אשלי טענה. "אני יודעת, אבל צריך כמה דברים קטנים פה ושם לסדר, את יודעת שמיקי תמיד שואפת לשלמות כשזה מגיע למופעים שלנו" אלכס אמרה. "תזכרי שלמופע הקודם... לקח לנו שלושה חודשים להתכונן" סיפרה מאי. "אבל זה היה מופע ראשון אל תשווי" אמרה אשלי. "תקופה הכי טובה בחיים שלי" נזכרה אלכס. "מעלות זכרונות?" נכנסה מיקי לחדר. "בערך, זזים?" שאלה אשלי בחיפזון. "כבר רוצה ללכת?" התפלאה מיקי. "בבקשה?" אשלי עשתה לה פאפי אייז. "אוקיי... נקצר לכן את היום פעם אחת, אבל הבנים נשארים פה אני חושבת" אמרה מיקי. "מה אכפת לי! העיקר שאנחנו הולכות" צחקה אשלי. "מיקי, אלכס... אתן הולכות?" נכנס לחדר דאגי. "כן, החלטתי לקצר את היום שלנו. אתם גם הולכים?" מיקי שאלה. "כן, פשוט הארי שלח אותי לבדוק אם אתן רוצות לבוא איתנו... לאכול פיצה או משהו?" דאגי שאל. "כן למה לא!" מאי ישר קפצה. "אני מניחה שזה בסדר" מיקי צחקה. "אז... לחיי ה—סיבוב הופעות!" טום הרים כוסית יחד עם כולם. "לחיים!" אמרו כולם בבת אחת. "אמ.. מ.. מיקי, תוכלי להעביר לי את הקטשופ?" דני שאל והוא היה מובך. "בטח" היא אמרה והעבירה לו. ידה שהחזיקה בקטשופ הייתה במגע עם ידו במשך זמן רב ועיניהם הצטלבו. "הלו??" לפתע נתפס בעינה של מיקי ידה של מאי המנפנפת מולה. מיקי חייכה אליה בתמימות. "לא לאכול יותר מדיי" אמרה אלכס. "מה אנחנו בשומרי משקל??" אשלי שאלה. "אתן לא צריכות להיות" אמר הארי. "במיוחד את" הארי קרץ אל אשלי. "את רואה" אלכס הפנתה מבטה אל מיקי. *בבית של מקפליי לאחר הארוחה* "טום! איפה הטלפון לעזעזאל, כבר שעה אני מחפש אותו" דני צעק אל טום כשחיפש בנרות את הטלפון שלהם. "הוא שם" צעק לו טום שהיה באמצע משחק מחשב. "אתה יודע שהוא לא אוהב כשמפריעים לו ב- 'מבוכים ודרקונים' " דאגי צחק. "לא, אתה יותר טוב 'ואוו GTA אני הורג אנשים עם המכונית שלי, זה נקודות!' יא פאתט אחד" טום צחק על דאגי. "לך, לך תפוס איזה סטייק" דאגי המשיך בענייניו. "מצאתי!" דני מצא את הטלפון מתחת לספה בקומה השנייה. "גם מצאתי דולר! ממתי יש לנו דולרים??" הוא לא הבין. "אוקיי... אני חייב לעשות את זה נכון" דני אמר לעצמו כנשכב על המיטה בחדרו. "מצלצל..." דני התרגש. הוא צילצל אל מיקי, הוא רצה סוף סוף לדבר איתה על דברים. "משיבון? הן לא בבית..." הוא אמר. "נשאיר הודעה..." *לאחר שעתיים של ניסיונות התקשרות* "דני! כמה זמן בטלפון??" שאל טום שהיה צריך אותו. "כמה שצריך!" דני צעק לו. "אוקיי, עוד פעם אחת וזהו" דני ניסה שוב להתקשר בפעם האחרונה. "שוב משיבון?! נמאס לי" הוא אמר והשאיר עוד הודעה, אחת מרבות. "שוב אני, מיקי... אם את שומעת את זה... אני חייב לדבר איתך, את חייבת להקשיב לי. אני לא יכול יותר ככה. תתקשרי, ביי" הוא השאיר את ההודעה וניתק. "מה אתה עושה?" שאל טום כשדני ירד למטה ומסר לו את הטלפון. "לוקח את הגיטרה שלי" דני אמר. "זו שלי" טום האיר את עיניו. "זו היחידה שנמצאת פה כרגע! גיטרה זו גיטרה" דני אמר ועלה במדרגות לחדרו. "הוא מתנהג מוזר" טום אמר. 'since she left me she told me, don't worry ..You'll be ok, you don't need me, believe me, you'll be fine...' דני שר את אחד השירים שלהם מהאלבום העתיד לצאת. "דני?" הארי עבר ליד חדרו וקטע אותו. "מה עובר עליך? למה אתה שר את השיר הזה?". "אני, אני מתאמן" דני ענה. "אתה לא" הארי היה בטוח. "נו, תספר לי". "זו מיקי" דני אמר. "ידעתי" הארי נכנס לחדר והתיישב על כיסא שהיה שם. "היא משגעת אותי, בחזרות הכל בסדר... אנחנו מסתכלים אחד על השני ואני לא יכול, לא יכול לעמוד בפניה. אני סתם מעמיד פנים וגם היא!" דני סיפר לו. "אני שם לב שיש בניכם משהו" הארי אמר. "אין כלום, היה.. בערך, אבל עכשיו אין כלום" דני נשמע מיואש. "התכוונתי למתח מיני" הארי הסביר את עצמו. "אוה, זה יש בכמויות. זה לא סוד" דני אמר ונשכב על המיטה. "אני מדוכא... רק בגללה, בגלל הדחייה הפתאומית הזו שלה". "היא פשוט מתנהגת במקצועיות, אני מניח" אמר הארי. "מה? מאיפה הבאת את זה?" דני שאל אותו והתקרב אליו. "אויש, פשוט דיברתי עם אשלי לפני כמה ימים... היא אמרה לי שמיקי מתנהגת מוזר. והשיחה הובילה לכך שדיברנו על שניכם. יש אצלן מין חוק שכזה שאסור להם להתרועע, כלומר לצאת, עם עובדים שותפים, כמונו עכשיו" השיב הארי. "הו, זה... היא דיברה על זה אני חושבת.. היא קראה לזה 'להסתבך' "נזכר דני. "אז הנה, אתה יודע את הסיבה. אולי יקרה משהו ויבטלו את החוק הארור הזה, גאד אני נשמע כמו פוליטיקאי" הארי צחק לעצמו וראה את דני מחייך. "הנה, כבר התעודדת". "לא ממש, אני אהיה בסדר..." אמר דני. "יו, הארי! דני!" קרא טום מלמטה. "מה יא קופסת אוכל? תמיד צועק" דאגי יצא מן חדרו אל כיוון המדרגות ונתקל גם בדני והארי. "תרדו למטה, מה אתם עומדים כמו בול עץ" אמר טום. "יש בולים שמצויר עליהם עץ? אני מת על עצים ועל דואר" דני אמר בדרכו למטה עם חיוך דבילי על פרצופו ועיניו כלפיי מעלה. "לא יא אידיוט! בול עץ! העץ עצמו.. ה... איך להסביר ה.. אממ, אויש לא משנה יא פיגור" טום ניסה להסביר. "ענק" דאגי צחק והחל להחליק על מעקה המדרגות. "הדרך הכי מהירה למטה" חייך. "כדי לקצר במילים אני אומר זאת, תארזו את הבגדים,הבשמים והקרמים!" התחיל טום לומר. "קרמים" דאגי צחק. "מה?! זה טוב לשמור על היגיינה אישית גבוהה, לא שאתה מבין בזה" הארי אמר לדאגי והחליק לו כאפה על הראש. "אנחנו נוסעים ללאס וגאס, בייבי!" טום המשיך את שהחל לומר בהתלהבות רבה. --------- עוד פרק מגיע
