Little McMickey
New member
../images/Emo124.gifThrough The Mirror../images/Emo180.gifפרק 11../images/Emo160.gif
תקציר הפרקים הקודמים החזרות למופע הגדול נמשכו ובין מיקי ודני עדיין הייתה משיכה שכזו אך כלום לא קרה בניהם. דני ניסה להתקשר אל מיקי שוב ושוב אך ללא מענה והשאיר לה מספר הודעות גדול. לבנתיים טום הודיע לבנים שהם נוסעים ללאס וגאס יחד עם הבנות כמתנה מחברת התקליטים שלהן, והם החלו לארוז ולצאת לדרך, על המטוס לדני היה פחד מטיסה וניסה להירגע,חלק מזה היה שהוא נכנס אל תוך השירותים עם מיקי כדי לדבר איתה והוא הצליח. השורות האחרונות: "אממ, כל מה שאני רוצה זה לבדוק את האפשרויות שלנו". "אני לא ממש יודעת" מיקי השפילה ראשה. "את זאת שקבעת את החוק הזה, שאסור לכן להיות עם שותפים עסקיים או משהו כזה" דני אמר. "אני מניחה" היא אמרה. "אז אני בטוח שאת יכולה להתגמש" הוא חייך. "אני באמת צריכה להשתין" מיקי הביטה אליו למעלה. "אוה, כן... אני יוצא. תחשבי על זה" הוא אמר ויצא מן התא. "גאד" היא מילמלה. "מעניין מה הם עשו שם" צחקה אחת הדיילות. הפרקים הקודמים: פרק 9+10 פרק 11 *על קרקעת ארה"ב- היום הראשון* "גבירותיי ורבותיי, בעוד רגע יפתח פתח היציאה והמדרגות ותוכלו לצאת בשלום. יום נעים" "נו תרד כבר" דאג רדה בהארי. "הו! קרקע!" דני השתטח על הריצפה ונישק אותה כאילו הייתה אהובתו. "תתבגר" אמר אחד מהעוברים והשבים. "רגע אחד... זה לא לאס וגאס" אמר טום. "עין חדה" צחקה מיקי. "טיסות לכיוון לאס וגאס בוטלו, אין לי מושג למה אז נאלצנו לרדת במקום אחר ולנסוע עד לשם" אמרה מאי. "כלומר..." טום תהה. "יש לנו מיני וואן!" אשלי צחקה והצביעה על המיני וואן שהופיע בול בזמן על הכביש מחוץ לשדה תעופה. "הוא ענק נכון, שיספיק לכולנו" היא חייכה. "לא, דיי..." דאגי נרתע. "אל תתייחסו אליו, יש לו סיוט ממיני וואן" הארי אמר. "דאגי, אל תפחד... אתה רואה: אין לו שיניים, הוא לא שחור, ואין בו את סקובי דו הרצחני" הארי לחש לדאגי. "אוי אוי אוי" מאי ואשלי גיחכו. "מי נוהג?" אלכס שאלה. "רגע, כמה זמן זה ייקח?" שאל דני. "אממ לא יודעת.. שנייה" אמרה מיקי. "אלכס.. תשאלי מישהו, בבקשה?" עשתה לה פאפי אייז. "סליחה, אדוני... אתה אולי יודע מה המרחק מכאן עד ללאס וגאס? במכונית" היא שאלה. "ובכן, אם נחשב את העצירות שתעשו בדרך למנוחה... ואוכל... אני מניח ש—" האיש אמר. "יומיים". "יומיים?!" טום הופתע. "ואוו" אמרה מאי. "תודה" אלכס אמרה וסובבה את ראשה אל כולם ועיניה עגולות ופתוחות מפליאה. "אף פעם לא הייתי יומיים בדרכים, זו תהיה חוויה" אמרה מיקי. "אולי לך" אמרה אשלי. "כאילו... כל הזמן להזיע וללא מקום קבוע להתקלח ולמרוח קרמים ו.. ו.. אוף". "צודקת" הארי אמר. "קרמים" דאגי צחק. "ענק". "נצטרך להסתפק בזה" אמרה מיקי. "אני נוהגת". "קדימה לאוטו!" אמר טום וכולם העמיסו את הדברים שלהם עליו והם יצאו לדרך. "איך נדע לאיפה לפנות וזה?" שאלה אשלי. "מפה, קחי" נתנה לה אלכס. "את נותנת לטיפשה הזו מפה? כל מה שהיא יודעת לקרוא זה מגזיני אופנה" צחקה מאי. "מה רע באופנה?" שאל הארי. "אופנה" דאגי לגלג. "ענק". "תגיד, מה הבעיה שלך?" שאלה אשלי. "כן, באמת!" בעקבותיה הארי. "הארי, את מתנהג כמו בת" דאגי צחק. "רואה, אני אפילו מתחיל לפנות אליך כמו אל בת מבלי שאני אשים לב". "זהו זה!" הארי התנפל עליו. "בנים! בנים! זה כל כך אופייני להם" מאי ואשלי ניסו להפרידם. "אני לא יכולה לנהוג ככה!" מיקי צרחה. "ההגה! תייצבי אותו!" דני עזר לה. "הוא תקוע לי במשענת!" מיקי התכוונה אל דאגי שנצמד אליה למשענת. "חיות" אלכס צחקה יחד עם טום. "זה כמו מופע טוב". "בא לי פופקורן" טום שיתף. "נכון?! גם לי..." אלכס אמרה בקול גבוה. "תעזוב אותי כבר..." דאגי הוריד את ידיו של הארי מחולצתו. הם התיישבו כל אחד בקצה השני, בניהם ישבו מאי ואשלי. *בלילה* "את לא רצינית" אשלי הסתכלה מן החלון. "מוטל זול?". "עכשיו 11 בלילה, ואנחנו עייפים אז כן, זה כל מה שיש בדרכים האלו, אלא אם כן את מעדיפה לישון בחוץ... יחד עם העקרבים והנחשים החמודים שיבואו לבקר" אמרה לה מיקי. "לא לא לא, זה בסדר גמור" אשלי אמרה ויצאה מן המכונית. "תנו לנו" אמרו הבנים וסחבו להן את המזוודות כמו ג'נטלמנים. *היום השני- לאחר נסיעה של שעתיים* "טום. טום!" צעק דני לאחר שטום לא ענה לו. "אני לא אוהב שמדברים בזמן שאני נוהג" הוא אמר. "תקשיב רגע, מה זה הרעידות האלו? דני שאל. "הם ישנים, אז תדבר בשקט. דבר שני, איזה רעידות?" טום שאל ולפתע המנוע נעצר והחל רעש מוזר. "אלה" דני נאנח ויצא החוצה לבדיקה. "תפתח את המנוע". "את מה?" טום תהה. "תלחץ על הכפתור שם!" דני צעק לו מבחוץ. "מה? איפה?" טום חיפש. "אוהו!" דני בעצמו נכנס כדי ללחוץ על הכפתור. "אההה!" טום הבין פתאום. "טיפש" דני מלמל. "מי שמדבר" טום אמר גם הוא. "טוב, אני לא יכול לעשות כלום... המנוע שרוף!" דני הרים ידיים. "מה נעשה עכשיו?" שאל טום. "נלך? נחכה למשיח? מאיפה אני יודע!" דני צעק. "מה קורה?" אלכס קמה משנתה. "האוטו מושבת" טום הסתובב אחורנית ואמר לה. "זמנית?" אלכס שאלה. "לא" טום ענה. "טום, חמוד, בדרך כלל כשאומרים שמשהו מושבת זה אומר שהוא יחזור לפעול מתישהו!" אלכס הסבירה לו. "ואני הטיפש" דני סינן. "אנחנו תקועים פה, לתמיד". "מה?!" היא צעקה צעקה שהעירה את כולם. "לא!" אשלי צעקה ארוכות. "זה הסיוט הכי גרוע שיכול להיות! להיתקע במדבר...". "בואו נצא ונחפש מישהו שיעזור לנו" אמרה מיקי שגם היא התעוררה. הם יצאו מן האוטו יחד עם המזוודות שלהם שהיו גרורות מאחוריהם. "אין לי כוח" אשלי זעקה. "אנחנו מסתובבים כבר שעתיים פה" מאי התלוננה. "מזגן". "המזגן הזה נשמע לי רעיון טוב במיוחד כרגע!" אמר דאגי וניפנף בידו על פניו. "אתה צודק," מיקי עשתה כמוהו ונופפה בידיה כדי ליצור רוח. "מזגן בהחלט יתאים לי עכשיו" . "כן, רוח טובה, לימונדה בתוך כוס עם מטריה קטנה, בריכה, מליון נערות בבגדי ים..." דאגי דיבר אל עצמו. "דאגי, עוד מילה אחת והלחי שלך תפגוש את היד שלי, וזה לא יהיה נעים במיוחד!" הזהירה מאי. "מה??" דאגי אמר וניגב את הזיעה ממצחו. "אתה מקשקש כל הדרך, וזה נמאס" אמרה מאי. "קדימה אשלי... את משתרכת מאחור" קרא לה הארי. "אני לא יכולה, פשוט לא" היא אמרה בייאוש. "אני על עקבים...". "בואי" הארי הגיע כדי לעזור לה ולקח ממנה את המזוודה. "תודה" היא חייכה אליו. "היי! היי!" מיקי, אלכס ודני החלו לנופף למשאית שעברה באותו רגע. "עצור בבקשה!" צעקה מאי. המשאית נעצרה והאיש אמר "צריכים הסעה? אני בדרכי ללאס וגאס". "כן! כן! נשמח" אמרה מיקי. "יש מקום מאחורה, קפצו" הוא היה איש צעיר ונאה, היה להם מזל. "יש!" אשלי צהלה משמחה. --------------- עוד פרקקקקק
תקציר הפרקים הקודמים החזרות למופע הגדול נמשכו ובין מיקי ודני עדיין הייתה משיכה שכזו אך כלום לא קרה בניהם. דני ניסה להתקשר אל מיקי שוב ושוב אך ללא מענה והשאיר לה מספר הודעות גדול. לבנתיים טום הודיע לבנים שהם נוסעים ללאס וגאס יחד עם הבנות כמתנה מחברת התקליטים שלהן, והם החלו לארוז ולצאת לדרך, על המטוס לדני היה פחד מטיסה וניסה להירגע,חלק מזה היה שהוא נכנס אל תוך השירותים עם מיקי כדי לדבר איתה והוא הצליח. השורות האחרונות: "אממ, כל מה שאני רוצה זה לבדוק את האפשרויות שלנו". "אני לא ממש יודעת" מיקי השפילה ראשה. "את זאת שקבעת את החוק הזה, שאסור לכן להיות עם שותפים עסקיים או משהו כזה" דני אמר. "אני מניחה" היא אמרה. "אז אני בטוח שאת יכולה להתגמש" הוא חייך. "אני באמת צריכה להשתין" מיקי הביטה אליו למעלה. "אוה, כן... אני יוצא. תחשבי על זה" הוא אמר ויצא מן התא. "גאד" היא מילמלה. "מעניין מה הם עשו שם" צחקה אחת הדיילות. הפרקים הקודמים: פרק 9+10 פרק 11 *על קרקעת ארה"ב- היום הראשון* "גבירותיי ורבותיי, בעוד רגע יפתח פתח היציאה והמדרגות ותוכלו לצאת בשלום. יום נעים" "נו תרד כבר" דאג רדה בהארי. "הו! קרקע!" דני השתטח על הריצפה ונישק אותה כאילו הייתה אהובתו. "תתבגר" אמר אחד מהעוברים והשבים. "רגע אחד... זה לא לאס וגאס" אמר טום. "עין חדה" צחקה מיקי. "טיסות לכיוון לאס וגאס בוטלו, אין לי מושג למה אז נאלצנו לרדת במקום אחר ולנסוע עד לשם" אמרה מאי. "כלומר..." טום תהה. "יש לנו מיני וואן!" אשלי צחקה והצביעה על המיני וואן שהופיע בול בזמן על הכביש מחוץ לשדה תעופה. "הוא ענק נכון, שיספיק לכולנו" היא חייכה. "לא, דיי..." דאגי נרתע. "אל תתייחסו אליו, יש לו סיוט ממיני וואן" הארי אמר. "דאגי, אל תפחד... אתה רואה: אין לו שיניים, הוא לא שחור, ואין בו את סקובי דו הרצחני" הארי לחש לדאגי. "אוי אוי אוי" מאי ואשלי גיחכו. "מי נוהג?" אלכס שאלה. "רגע, כמה זמן זה ייקח?" שאל דני. "אממ לא יודעת.. שנייה" אמרה מיקי. "אלכס.. תשאלי מישהו, בבקשה?" עשתה לה פאפי אייז. "סליחה, אדוני... אתה אולי יודע מה המרחק מכאן עד ללאס וגאס? במכונית" היא שאלה. "ובכן, אם נחשב את העצירות שתעשו בדרך למנוחה... ואוכל... אני מניח ש—" האיש אמר. "יומיים". "יומיים?!" טום הופתע. "ואוו" אמרה מאי. "תודה" אלכס אמרה וסובבה את ראשה אל כולם ועיניה עגולות ופתוחות מפליאה. "אף פעם לא הייתי יומיים בדרכים, זו תהיה חוויה" אמרה מיקי. "אולי לך" אמרה אשלי. "כאילו... כל הזמן להזיע וללא מקום קבוע להתקלח ולמרוח קרמים ו.. ו.. אוף". "צודקת" הארי אמר. "קרמים" דאגי צחק. "ענק". "נצטרך להסתפק בזה" אמרה מיקי. "אני נוהגת". "קדימה לאוטו!" אמר טום וכולם העמיסו את הדברים שלהם עליו והם יצאו לדרך. "איך נדע לאיפה לפנות וזה?" שאלה אשלי. "מפה, קחי" נתנה לה אלכס. "את נותנת לטיפשה הזו מפה? כל מה שהיא יודעת לקרוא זה מגזיני אופנה" צחקה מאי. "מה רע באופנה?" שאל הארי. "אופנה" דאגי לגלג. "ענק". "תגיד, מה הבעיה שלך?" שאלה אשלי. "כן, באמת!" בעקבותיה הארי. "הארי, את מתנהג כמו בת" דאגי צחק. "רואה, אני אפילו מתחיל לפנות אליך כמו אל בת מבלי שאני אשים לב". "זהו זה!" הארי התנפל עליו. "בנים! בנים! זה כל כך אופייני להם" מאי ואשלי ניסו להפרידם. "אני לא יכולה לנהוג ככה!" מיקי צרחה. "ההגה! תייצבי אותו!" דני עזר לה. "הוא תקוע לי במשענת!" מיקי התכוונה אל דאגי שנצמד אליה למשענת. "חיות" אלכס צחקה יחד עם טום. "זה כמו מופע טוב". "בא לי פופקורן" טום שיתף. "נכון?! גם לי..." אלכס אמרה בקול גבוה. "תעזוב אותי כבר..." דאגי הוריד את ידיו של הארי מחולצתו. הם התיישבו כל אחד בקצה השני, בניהם ישבו מאי ואשלי. *בלילה* "את לא רצינית" אשלי הסתכלה מן החלון. "מוטל זול?". "עכשיו 11 בלילה, ואנחנו עייפים אז כן, זה כל מה שיש בדרכים האלו, אלא אם כן את מעדיפה לישון בחוץ... יחד עם העקרבים והנחשים החמודים שיבואו לבקר" אמרה לה מיקי. "לא לא לא, זה בסדר גמור" אשלי אמרה ויצאה מן המכונית. "תנו לנו" אמרו הבנים וסחבו להן את המזוודות כמו ג'נטלמנים. *היום השני- לאחר נסיעה של שעתיים* "טום. טום!" צעק דני לאחר שטום לא ענה לו. "אני לא אוהב שמדברים בזמן שאני נוהג" הוא אמר. "תקשיב רגע, מה זה הרעידות האלו? דני שאל. "הם ישנים, אז תדבר בשקט. דבר שני, איזה רעידות?" טום שאל ולפתע המנוע נעצר והחל רעש מוזר. "אלה" דני נאנח ויצא החוצה לבדיקה. "תפתח את המנוע". "את מה?" טום תהה. "תלחץ על הכפתור שם!" דני צעק לו מבחוץ. "מה? איפה?" טום חיפש. "אוהו!" דני בעצמו נכנס כדי ללחוץ על הכפתור. "אההה!" טום הבין פתאום. "טיפש" דני מלמל. "מי שמדבר" טום אמר גם הוא. "טוב, אני לא יכול לעשות כלום... המנוע שרוף!" דני הרים ידיים. "מה נעשה עכשיו?" שאל טום. "נלך? נחכה למשיח? מאיפה אני יודע!" דני צעק. "מה קורה?" אלכס קמה משנתה. "האוטו מושבת" טום הסתובב אחורנית ואמר לה. "זמנית?" אלכס שאלה. "לא" טום ענה. "טום, חמוד, בדרך כלל כשאומרים שמשהו מושבת זה אומר שהוא יחזור לפעול מתישהו!" אלכס הסבירה לו. "ואני הטיפש" דני סינן. "אנחנו תקועים פה, לתמיד". "מה?!" היא צעקה צעקה שהעירה את כולם. "לא!" אשלי צעקה ארוכות. "זה הסיוט הכי גרוע שיכול להיות! להיתקע במדבר...". "בואו נצא ונחפש מישהו שיעזור לנו" אמרה מיקי שגם היא התעוררה. הם יצאו מן האוטו יחד עם המזוודות שלהם שהיו גרורות מאחוריהם. "אין לי כוח" אשלי זעקה. "אנחנו מסתובבים כבר שעתיים פה" מאי התלוננה. "מזגן". "המזגן הזה נשמע לי רעיון טוב במיוחד כרגע!" אמר דאגי וניפנף בידו על פניו. "אתה צודק," מיקי עשתה כמוהו ונופפה בידיה כדי ליצור רוח. "מזגן בהחלט יתאים לי עכשיו" . "כן, רוח טובה, לימונדה בתוך כוס עם מטריה קטנה, בריכה, מליון נערות בבגדי ים..." דאגי דיבר אל עצמו. "דאגי, עוד מילה אחת והלחי שלך תפגוש את היד שלי, וזה לא יהיה נעים במיוחד!" הזהירה מאי. "מה??" דאגי אמר וניגב את הזיעה ממצחו. "אתה מקשקש כל הדרך, וזה נמאס" אמרה מאי. "קדימה אשלי... את משתרכת מאחור" קרא לה הארי. "אני לא יכולה, פשוט לא" היא אמרה בייאוש. "אני על עקבים...". "בואי" הארי הגיע כדי לעזור לה ולקח ממנה את המזוודה. "תודה" היא חייכה אליו. "היי! היי!" מיקי, אלכס ודני החלו לנופף למשאית שעברה באותו רגע. "עצור בבקשה!" צעקה מאי. המשאית נעצרה והאיש אמר "צריכים הסעה? אני בדרכי ללאס וגאס". "כן! כן! נשמח" אמרה מיקי. "יש מקום מאחורה, קפצו" הוא היה איש צעיר ונאה, היה להם מזל. "יש!" אשלי צהלה משמחה. --------------- עוד פרקקקקק
