למה הכוונה בפעוטות...תחילת דיון..?!
אני התכוונתי לגילאי שנה עד ארבע-חמש בערך. חלק מהספרים מתאימים גם לקריאה ע"י ילדי א'-ב' שלומדים לקרוא/מתרגלים קריאה, אך להקראה לגילאי 3-4. ספר אחד מהם מתאים לדעתי כבר לגילאי שנה וחצי-שנתיים. והשאר לגילאי שלוש או ארבע, תלוי בספר ובילד. יש לי חבר שהקריא לבת שלו רק שירי ביאליק עד גיל שנתיים, והחליט שרק אז מתאים לעבור לספרים ארוכים יותר. יש שוני כמובן, במה שכל אחד חושב שמתאים. בעקבות תיאוריות חדשות (מאוד) באינטליגנציה ( שעוד לא הספיקו בשנתיים-שלוש להשפיע על חינוך-שוק המוצרים וכו'), אני חושבת שיש לחשוף ילדים בגיל צעיר כמה שיותר לתכנים מורכבים/מתקדמים/"לגדולים". באנלוגיה קצרה, הטענה היא שהחומרה שלנו מתפתחת עד גיל 16 בערך, התוכנה לעומת זאת ממשיכה להתפתח ולהתשכלל לנצח. לכן יש לחשוף ילדים בחט"ב ויסודי לתכנים אמיתיים, שבד"כ נחשפים אליהם בתיכון/אוניברסיטה, ופחות להאכיל בכפית, לפשט ולפרק הכל. לחשוף, לא אומר שיש 'ללמד' או לדרוש שידע/יבין/יישם וכו', אבל החשיפה משפיעה ומובילה ללמידה משמעותית. אם ניתן לילד בגיל שנתיים ספר שיועד (על ידי מי? הפסיכולוגים, המחנכים, הסופר, ההוצאה..) לבני ארבע - אז הילד יחשף לשפה ותכנים "מורכבים" יותר, או ליותר דמויות, קווי עלילה והתרחשויות - מה שהוא לא יבין, הוא ישאל, הוא ילמד תוך כדי ההקראות, ואם הספר באמת "גדול עליו", אז הוא פשוט ישעמם אותו. הוא יבחר ספרים אחרים שהוא רוצה שאמאבא יקריאו לו. וכל זה, כמובן, תחת בחירה קפדנית של ההורים, אילו תכנים הם רוצים בכלל להכניס הביתה, באמצעות הספרים. זו נראית לי הסוגיה הכי חשובה. רב הספרים שקיימים בשוק (וחלק מרבי המכר) אין סיכוי שאי פעם יכנס אלי הביתה. כי הם ספרים שמבחינתי מלאים ברעיונות מעוותים (ולאו דווקא ג'נדריאליים), ואני לא ארצה שילדי (העתידיים) יחשפו לזבל שכזה.
