פיקצר שכתבתי. ../images/Emo48.gif../images/Emo209.gif
שם: מקרה אבוד. כותבת: אני, נוי. פאנדום: הארי פוטר שיפ: רמוסיריוס חד צדדי, לפי הפיקצר.[לא יודעת לדרג נו ;;] דירוג: דירוג שאומר שזה לכולם.[כנ"ל ;;] ז'נאר: פלאפי במקצת, רומנטיקה. ~ יושב בכיתה, משתעמם ועוד שניה נרדם. נו, מה כבר ציפיתי? זה שיעור תולדות הקסם, את מי זה לא מרדים? אותו. את המושלם הזה. עוד דבר שכמעט מוציא אותי מדעתי, דבר שמוציא אותי מריכוז חוץ מהקול המרדים של פרופסור בינס. אני כבר מזמן החלטתי שהשיעור הזה, לא בשבילי. אז התחלתי לבחון אותו, את עורו החיוור שבצבץ מתחת לצעיף הכרוך סביב צווארו. כן, אהבתי לבחון כל קטע וקטע בגופו של רמוס לופין, לחשוב, לפנטז, לצפות ולרייר עליו. כי רמוס לופין הוא מושלם. הוא מתוק, אכפתי, מדהים, מקסים, נחמד, חכם ומהמם. כמו שאמרתי, מושלם. מה שרציתי לעשות לו זה לנשק כל פיסה ופיסה מגופו הצחור, לחבק אותו, למלמל אל תוך אוזנו דברים שיגרמו לו להסמיק בצורה מדהימה ולשקוע אל תוך חיבוקו וחום גופו. אך זה היה רק בגדר חלום, וסיריוס ידע זאת. הוא ידע זאת וזה צרב, הכאיב ושבר אותו בכל פעם שחשב על זה. כי הוא ידע שברגע שהוא יגיד לרמוס מה הוא ירגיש, רמוס לא ידבר איתו יותר לעולם, וזה היה קשה מנשוא אפילו במחשבותיו של סיריוס בלבד. מה סיריוס יכול לעשות כבר חוץ מלשתוק כמו שעשה בארבע השנים האחרונות? כלום. כי כמו שידע ברגע שהבין שהוא, סיריוס בלק מאוהב ברמוס לופין, שזה, פשוט מקרה אבוד.