Little McMickey
New member
../images/Emo126.gif../images/Emo121.gifThrough The Mirror../images/Emo63.gifפרק 35../images/Emo213.gif
אז ככה, זה הפרק לפני האחרון ורציתי לומר לכולןןןןןן שאתן מדהימות ותודה רבה שקראתן והגבתן בצורה מדהימה
וזה ממש נתן לי השראה לכתוב יותר טוב. הפיק הזה באמת שינה את הכתיבה שלי, השתפרתי כל כך והכל זה ממוטיבציה שנתתן לי לכתוב עוד ועוד ועוד
אני מרגישה שעליתי רמה
. נתחיל: מאי שוחררה מבית החולים הישר הביתה עם כל החברים, בהמשך הפרק ראינו איך התפתחו החיים השונים של כל אחד ואחד מהחבורה, הלהקות המשיכו ומשפחות נוצרו ולפתע קרה דבר:שורות אחרונות: "מיקי? ראית את זה?" אשלי שאלה אותה בפתאומיות. "מה? מה קרה? את בסדר?" מיקי הסתכלה עליה. "אני.. אני.. הנה שוב!" אשלי אמרה לה. "אני לא מאמינה" מיקי אמרה ואלה קראו להארי ולכולם מיד. הפרקים הקודמים לפרק הזה אני מוסיפה ציור, שקוראת סמויה בפורום ציירה בהשראה של הפיק שלי
קוראים לה יפי [עם חיריקים
] והיא ציירת מדהימה
מימין: מיקי, אלכס, אשלי ומאי. תודה רבה לך
אז הנה הפרקים האחרונים ותהנו
פרק 35 *בבית החולים* "אני לא מאמין שזה קורה, אני פשוט לא מאמין" הארי אמר לעצמו. כל החבורה הגיע אל בית החולים לראות מה קורה עם אשלי. "אוקיי אז ככה" הגיע דוקטור שפירמן לדווח על מצבה. "אני לא יודע מי אמר לכם שהיא לא תוכל ללכת שוב אבל היא בהחלט יכולה. ראינו סימנים של עצבים באזור, ופעילות באזור, היא בהחלט הצליחה להזיז את כפות רגליה וזו רק ההתחלה. הסברתי לה שנוכל לנתח כדי להחזיר לה את השליטה ברגליה והיא תוכל ללכת שוב". "באמת? זה אפשרי??" הארי קם ושאל. "בהחלט אפשרי! יש לנו כמה ממנתחי המוח הטובים ביותר" דוקטור שפירמן אמר. "זה נס, פשוט נס!" מאי אמרה. "הו דאגי! איזה כיף". "לא יכול להיות יותר טוב מזה" הארי אמר. "שמעת, חמודה? אמא תוכל ללכת שוב". "עכשיו היא תוכל לשחק איתי כדורגל גם, אבא?" ג'ונאס שאל באיטיות. "כן, היא תוכל! ועוד יותר מזה" הארי הרים אותו על ידיו. "תודה". *בחדרה של אשלי* "היי אלופים!" אשלי חיבקה את ילדיה. "שמעתם, אה?". "כן, ואנחנו כל כך שמחים!!" הארי ניגש אליה ונשק לה בלחי. "זה נפלא אשלי, את עושה את הניתוח, נכון?" מיקי שאלה. "יש לי את החששות שלי, אבל הרופא הסביר לי כל צעד ואני בטוחה שיהיה טוב" אשלי אמרה. "אנחנו נהיה פה, כל שלב ושלב איתך" אלכס אמרה לה. "אני יודעת, אין עליכם בעולם" אשלי אמרה ובאותו רגע הגיע שליח אל תוך החדר. "משלוח פרחים" אמר השליח. "ממי? אלוהים כמה זרים?! ובלונים??" אשלי ראתה את הכמות. "1,2,3,4,5 יאו!" "יש פה כרטיס, רק תחתמי על זה" הוא אמר ויצא. "יואו! מדהימים!" אשלי קראה את הכרטיס. "תקשיבו 'למתופפת הכי מדהימה בלהקה הכי טובה אי פעם, החלמה מהירה ושלא תדעי עוד מחלה. לא עוד תאונות ולא עוד חדרים בבית החולים שתחזרי אלינו לבמה בריאה ושלמה לעוד הופעה שאין כמותה. מקבוצת המעריצים שלכן במייספייס' ויש את האתר שלהם כתוב פה וגם את המייספייס". "מעריצים מדהימים יש לכן" דאגי אמר. "גם לכם, אבל לא כמו שלנו... הם כאלה מסורים" מיקי אמרה. "כן כמו שלכן ואפילו יותר!" דני צחק. "סתום" מיקי צחקה. "כן, אז קבעתי לך תור לניתוח וניפגש מאוחר יותר" הדוקטור נכנס שוב להודיע. "אין בעיה, תודה רבה" אשלי אמרה לו. "היי, מאי, דאגי תוכלו לקחת אותם למטה? לחדר משחקים?" הארי שאל אותם. "כן בטח" מאי אמרה לו. "לכו עם דודה מאי ודוד דאגי וכשאמא תחלים תבואו להגיד לה שלום, אוקיי?" הארי התכופף ואמר להם. "אוקי, אבא" אמרה ג'יימי. "תשמרי על אחיך הקטן" הארי אמר. "אוקי, אבא" היא חייכה אליו וחיבקה אותו. "ביי אמא". "ביי מתוקים שלי" אשלי אמרה להם כשהכינו אותה לניתוח. "את תהיי בסדר!" מיקי אמרה לה. "אני יודעת... אני חייבת להיות" אשלי חייכה. "אשלי!" באותו רגע נכנסה לחדר אימה של אשלי, סוזן, ואביה וויליאם. "אמא" אשלי חייכה בשמחה. "זה נכון? שמענו נכון?? מיקי התקשרה אלינו... ו... ו—" סוזן החלה לומר. "כן, אמא, זה נכון!" אשלי חייכה מאוזן לאוזן וחיבקה את אימה. "הו, אבא... התגעגעתי". "גם אני, ילדונת" אביה וויליאם ניגש אליה והחזיק את ידה. "הארי! בני... מה נשמע איתך? איפה הילדודס?". "ממש כאן, הכל מצויין... אין בעיות אין כלום, חוץ מהנס הזה שקרה עכשיו" הארי סיפר לו. "היי! ג'יימי, איזו ילדה גדולה את כבר!" וויליאם קרא לג'יימי. "כן סבא. אמא גם מנסה ללמד אותי לקשור שרוכים, זה קשה" אמרה ג'יימי. "הו, לא כל כך קשה, אני מבטיח שאלמד אותך אוקיי?" הוא אמר וקרץ לה. "אוקיי" היא חייכה אליו. כולם התכוננו לרגע הגדול, לראות אם הניתוח הצליח ואם אשלי תוכל ללכת שוב, סוף כל סוף. *לאחר הניתוח* כולם קמו ממושבם כשהגיע הרופא לבשר להם על שקרה. "דוקטור?" אימה של אשלי, סוזן שאלה. "הניתוח... הצליח! אשלי בריאה ותוכל ללכת על רגליה!" הוא אמר בשמחה. "הו! יופי... איזו הקלה.. תודה תודה רבה!" הוריה של אשלי התחבקו וכולם היו שמחים. "חדשות מעולות, שיואו איך הכל מסתדר" אמרה מאי. "לגמרי" הוסיפה מיקי. "היא תצטרך לעבור שיקום בזמן של 3 שבועות בערך. אתם בבית תצטרכו לעזור לה, להציב לה אתגרים שהיא תוכל לשלוט שוב ברגליה ולהתרגל לזה ש... היא יכולה ללכת בעצמה" הרופא הסביר להם כל מה שצריך לדעת אחרי הניתוח. הוריה של אשלי נשארו בסביבה כל זמן השיקום ותמכו בה. בזמן הזה מיקי, דני, דאגי ומאי נסעו להוריה של מאי, שהיו כמו משפחה למיקי. "אז מה, דני? יש כבר תכנונים?" שאלה ג'קי, אימה של מאי. היא תפסה את דני לשיחה. "אני חושב שאחרי שנתחתן... אני לא מתכנן שום דבר עכשיו" דני ענה לה. "אתה לא רוצה ילדים?" היא שאלה. "אולי בעוד... שנתיים ככה. כרגע? לא" הוא צחק. "אני לא חושב שזה מתאים לנו...". "הבנתי... הו! מיקי... בדיוק דיברנו עליך" אמרה ג'קי כמיקי נכנסה לחדר. "באמת? נחמד לדעת" מיקי צחקה. "בטח בקשר לחתונה". "כן, בדיוק" דני אמר במהירות. "אז מתכוננים לזוז?". "כן, מאי ודאגי כבר העמיסו הכל" מיקי אמרה לו. "תוכלי לקרוא למאי? יש לי משהו להגיד לה, חשוב... בעצם לשתיכן" אמרה ג'קי למיקי. "כן בטח" מיקי הלכה וקראה למאי. מאי הגיעה יחד עם מיקי לראות מה קרה. "אמא?" מאי נעמדה על ידה. "שבי" אמרה ג'קי. "לא רוצה. מה קרה?" מאי שאלה בסקרנות גדולה. "בבקשה שבי!" ג'קי התעקשה ומאי ומיקי התיישבו שתיהן בעוד דני ודאגי עומדים מנגד. "הו, הנרי. אני מספרת להן... בוא שב" ג'קי אמרה לבעלה, אביה של מאי. "אמא! את מוכנה בבקשה להגיד לי מה קורה? על מה העניין??" מאי שאלה. "אוקיי, לפני כחודשיים... הלכתי לבדיקה, לא משנה איזה. החדשות הן... הו הנרי..." ג'קי החלה לומר ולא יחלה לסיים מרוב ריגוש. "זה בסדר..." הוא ניחם אותה. "לאמך יש... סרטן בכיס ההמרה". "מה?! אמא?" מאי לא האמינה למשמע אוזנייה. "כן... הו..." ג'קי חיבקה אותה. "הו, ג'קי" מיקי ניגשה אליה גם היא. "זה במצב מתקדם... ולא נשאר לי הרבה זמן... כל רגע" ג'קי בכתה. "אמא... לא, יותר מדיי אסונות במשפחה הזו!" מאי אמרה. היא צדקה, במשפחתה יש היסטוריה של מוות מסרטן, כל סרטן שהוא. "אני מצטער..." דאגי גם הוא נכנס. "אתם צריכים ללכת... בבקשה מאי, זה קשה לי" ג'קי אמרה. "לך? לך?? אמא, את לא יכולה ללכת לי" מאי בכתה ומיקי חיבקה אותה מצד אחד ובשני דאגי. "לכי ילדתי... אל תשארי פה, אני יודעת שאת תסבלי... כמו שקרה עם סבתא" אמרה לה ג'קי. מאי והאחרים התארגנו לעזוב. משמחה של האיחוד המשפחתי זה הפך לעצב. "להתראות! ביי, ג'קי... אוהבת אותך" מאי ומיקי קראו ביחד. "ביי אמא! אני אחזור!" מאי אמרה. "נחמ
אז ככה, זה הפרק לפני האחרון ורציתי לומר לכולןןןןןן שאתן מדהימות ותודה רבה שקראתן והגבתן בצורה מדהימה
נורא חבל שזה נגמר,ואני כבר לא יכולה לחכות לפיק הבא שלך, כי יהיה עוד פיק נכון? (נכוןןןןןןן?!?!?)
