../images/Emo127.gif הירקון במיטבו ../images/Emo45.gif
7:00 - הגמד מעיר אותי משינה עמוקה. "אבא, עשיתי קקי. בוא תנגב לי". 7:30 - אני גורר את עצמי בקושי למקלחת. מרגיש כמו סמרטוט. ככה זה כשהולכים לישון ב-2:45. 8:10 - בחוץ עדיין מעונן, עכור וקר. לא עושה חשק לצאת. הלב צובט. אמרתי להרשטיק שאשקול בחיוב, אבל כבר מאוחר מדי להגיע בזמן. 10:00 - העננים מתחילים להתפזר ושמש מתחילה להפציע. ב-13:00 חייבים לצאת לכיוון לטרון לביקור ב"מיני ישראל" עם הילדים... אפשר עוד להספיק משהו. 10:35 - אחרי התארגנות מהירה יוצא ברכיבה מהירה לכיוון דרום. מגדיאל, גני עם, נכנס לשטח באיזור בית הקברות נכנס לירקונה "בדלת האחורית", מתפלח דרך עדנים, חוצה את "עוקף כפר-סבא" (44?), נכנס דרך החניה הבלתי גמורה של בניין מועצת דרום השרון החדש ועולה על שביל ישראל. שתי דקות ואני על הירקון. לוקח מערבה ומרגיש משהו שונה ומוזר... וואו! "גילחו" את הירקון! התוואי מבואר, מדולל, מנוכש ומנוקה. סופסוף אפשר לראות נחל לאורך כל הדרך במקום להלחם בסבך מציק. כל אורך התוואי מלא שלטים של ס"ש. ש"י ושחור. סחתיין ענק לרשות הירקון
מחמם את הלב לראות, שעל אף מצב הרוח הלאומי, מישהו החליט להוציא את האצבע מהתחת במוסד ממלכתי
השביל משובח - קטעים של אדמת קאבול תחוחה, קטעים של בוץ כבוש, קרוש וחרוש קוליסים עמוקים וקטעים של אדמה בהירה עם טיפה חול לא מעיק. למעט קטע בוץ במעבר מתחת כביש 40 (שדרש מעבר רגלי) וגזע עץ ששוכב על הגשר הטורקי ההרוס (שדרש זחילה אינדיאנית) כל המסלול שעשיתי, מעדנים ועד עתידים היה על שני גלגלים, ללא שום עיכוב ושום עצירה. הכל רכיב ועביר. בקטעי הבוץ הקרוש השביל כל כך מהודק שהוא מרגיש כמו אספלט ממש. השעון מטפס 22... 25... 27... ורק הסיבובים ההדוקים (והפחד מהתנגשות חזיתית) דורשים האטה. ה"חול" היחיד שפגשתי היו חמישה מטרים בודדים בעיקול ליד הגדר של התע"ש. אפילו "בריכת החול" המפורסמת לפני גשר כביש 4 הפכה תחוחה וכבושה. עשרות רוכבים לאורך כל הדרך, פה ושם כמה צועדים, קבוצה מאורגנת אחת של משפחות, אופנוען אחד צעיר וכמה וכמה קבוצות ג'יפים. חוצמזה היה שקט. שקט לא שגרתי. מזג האויר היה נפלא. אויר קריר. שמש חמימה. חגבים המתחממים על השביל נסים על נפשם לשיחים בצד. זוגות זוגות של לבניני-כרוב מזדיינים חולפים בבלט חינני לפני הגלגל הקדמי. לכל אורך הדרך זורם לשמאלי הירקון. עייף. רגוע. ונראה נקי מתמיד. השביל מתפתל וחושף קוליסים מעוגלים ובלתי מאיימים המשמשים כבראמים בסיבובים ופשוט מפתה ללחוץ על הפדלים ולשעוט קדימה מהר יותר ויותר, שואף לקרבי אויר סתווי רענן (ואי אלו זבובונים תועים). תענוג. פשוט תענוג XC צרוף. מומלץ בחום. מי שלא הספיק - הפסיד. מי שלא רוצה להפסיד - מהר לקפוץ על האופניים ולעקוף את הגשם בסיבוב. יום אחד של גשם וכל המסלול הנפלא הזה הופך לג'יפה דביקה ומבעסת.
7:00 - הגמד מעיר אותי משינה עמוקה. "אבא, עשיתי קקי. בוא תנגב לי". 7:30 - אני גורר את עצמי בקושי למקלחת. מרגיש כמו סמרטוט. ככה זה כשהולכים לישון ב-2:45. 8:10 - בחוץ עדיין מעונן, עכור וקר. לא עושה חשק לצאת. הלב צובט. אמרתי להרשטיק שאשקול בחיוב, אבל כבר מאוחר מדי להגיע בזמן. 10:00 - העננים מתחילים להתפזר ושמש מתחילה להפציע. ב-13:00 חייבים לצאת לכיוון לטרון לביקור ב"מיני ישראל" עם הילדים... אפשר עוד להספיק משהו. 10:35 - אחרי התארגנות מהירה יוצא ברכיבה מהירה לכיוון דרום. מגדיאל, גני עם, נכנס לשטח באיזור בית הקברות נכנס לירקונה "בדלת האחורית", מתפלח דרך עדנים, חוצה את "עוקף כפר-סבא" (44?), נכנס דרך החניה הבלתי גמורה של בניין מועצת דרום השרון החדש ועולה על שביל ישראל. שתי דקות ואני על הירקון. לוקח מערבה ומרגיש משהו שונה ומוזר... וואו! "גילחו" את הירקון! התוואי מבואר, מדולל, מנוכש ומנוקה. סופסוף אפשר לראות נחל לאורך כל הדרך במקום להלחם בסבך מציק. כל אורך התוואי מלא שלטים של ס"ש. ש"י ושחור. סחתיין ענק לרשות הירקון

