הנה דעתי, שתתפרסם השבוע
בערב ערב: הכי קל להרים ידיים \ איציק אדרי השנה, הייתה אמורה לחגוג תחרות נערת אילת שמונה שנים, מה שהפך במשך השנים לאחד מסימני הדגל של הנוער באילת. לפני ארבע שנים, כשהמועצה בדיוק הייתה על סף התפרקות וקיום יום הנוער היה בסימן שאלה, קיבלנו את ההחלטה לקיים את יום הנוער ויהי מה ועוד יותר מכך – לראשונה להוסיף את בחירת נער אילת. יום הנוער באותה שנה היה הגדול ביותר שראתה העיר. בשבוע שעבר, קיבלה המועצה החלטה חסרת תקדים – ביטול נער ונערת אילת ושינוי הקונספט של יום הנוער. אין זה סוד, ימי הנוער בשנים האחרונות אינם שיא ההצלחה, מספר האנשים יורד ובעיות בהפקה לא חסרות כלל. גם בשנותיי במועצה ובשנים שנכחתי כצופה מהצד, מצאתי מספיק מה לקטר ולבקר. יום הנוער דורש שינוי וחידוש, יש הרבה מה לשנות ולשפר, אך להרים את הידיים ולהאשים את בנות אילת בקריסת האירוע – הוא כשלון של המועצה עצמה. את ההחלטה הגורלית, נראה כי קיבלו בפזיזות דעת. מדי פעם, עולה לדיון במועצה עתיד התחרות, אך אף פעם לא באמת נעשה דיון אמיתי על ביטול אחד מאירועי הדגל של המועצה. שום וועדה לא התכנסה לדון מה נעשה במקום, לדון במסקנות אירועי ימי הנוער הקודמים (שלרוב לא מיושמות או לא באות בחשבון), ונכון לרגעי כתיבת שורות אלה, אין גם תוכנית לתוכן שיחליף את האירוע. לקבל קודם כל החלטה לבטל ורק אז לחשוב על תחליף, במיוחד שבשבועות אלה היו אמורים להתחיל המיונים ולבטח רק מספר שבועות לאחר תחילת פעילות המועצה שרק נבחרה, היא הרמת ידיים ופחד מהתמודדות עם כישלונות העבר. תחרויות יופי הן ללא ספק לא הגאווה של אף אחד, למרות כל מה שיגידו, מדובר בסופו של דבר - בתחרות שכולה סובבת סביב החיצוניות של המתמודדים. אך עם זאת, התחרות בכל זאת היא תקוותם של מאות בנות ובנים שמדי שנה מגיעים למיונים ומתפללים להשתתף בתחרות שזכתה לחשיפה ארצית. קרין ריאל, שהתמודדה בשבוע שעבר בתחרות מלכת היופי, גם היא בוגרת התחרות, בדיוק כמו נטלי זינו (שזכתה שנה לאחר מכן בנערת 'מעריב לנוער'), ישראלה אבתאו, סונדרין בן הרוש ורשימה הולכת וגדלה של בנות אילת שהמשיכו הלאה. דווקא כאן, באילת, פועלת תחרות היופי במודל שלא נראה בישראל, תחת מועצת נוער עירונית. תחת פיקוח מדוקדק של נציגי נוער ומתנ"ס, שדואגים שאף אחד לא יטריד את הבנות, לא יפלה וינצל אותן ומשלב בתחרות גם את הנושא החברתי וההתנדבות למען הקהילה והנוער. אם יש מישהו שלא חושב שכבר בשבוע הבא לא ירוץ מפיק זה אחר בעיר להרים את התחרות בעצמו כדי למלא את החלל הזה – הוא חי בסרט. ואז, שלא תחת פיקוח הנוער עצמו – אף אחד לא מבטיח שבנות אילת לא יופקרו לחסדי הרייטינג ותאוות הבצע. אף פעם לא ראינו באירוע וביום הנוער אירוע כלכלי למועצה – להפך, מדובר באירוע שבקושי מכסה את העלויות העצומות שגורר אחריו. לנוער שמפיק אותו הוא לוקח כל דקה פנויה, ובעצם את החיים. אבל בכל זאת, שמחנו להפיק אותו מכל הלב, להיות מהבוקר ועד הלילה עם המתמודדים, לראות את ההתרגשות שלהם, את החברויות שמתפתחות, את הצחוקים בחזרות, בצילומים ובימי הכיף. הנוער כיום, למרות הכל, עדיין מחפש את התחרות האהובה עליו. ולפני שמבטלים אותה, אולי היה שווה להשקיע קצת יותר חושבים, להעלות את הנושא לדיון מעבר לכתליי מועצת הנוער ולפחות להיפרד מהתחרות בצורה יפה, באירוע ססגוני ואחרון ולא בהפתעה גמורה לנוער. הכותב הינו דובר מועצת הנוער העירונית לשעבר.
