אצלנו יש טקס דיי מגוחך הקשור בטקסט
הנ"ל: מוציאים את הילד הקטן החוצה כשהוא עוטה טלית ומקל בידו ("מתניכם חגורים, מקלכם בידכם, נעליכם ברגליכם"). ואז, כמו אהבאל, הוא צריך לנקוש בדלת, וכולם שואלים "מממ... מעניין מי זה..." ופותחים. כשהוא נכנס שואלים אותו: "מנין באת?" והוא עונה: "ממצרים" ושואלים שוב: "ולאן מועדות פניך" והוא צריך להשיב: "לירושלים" (אני תמיד הייתי מתבלבל...) ושוב שואלים: "ומה רצונך?"... בקיצור, זה מסתיים כשאומרים לו "בוא, שב עימנו" ואז מתחילים לקרוא: "בבהילו יצאנו ממצרים..." מה אני אגיד לכם: פוטנציאל להרבה דאחקות...