גם לי יש שיר !!!

../images/Emo13.gifגם לי יש שיר !!!

כשהייתי בבטן של אמא לא היה לי שם. חודשיים קראו לי בוטן אבל סלחתי להם. כשהייתי בבטן של אמא (הם חשבו שאני לא שומעת), אחרי חמישה חודשים פתאום הם קראו לי גם דלעת. כשהייתי בבטן של אמא לא ידעו אם אני בן או בת, גם אני לא ידעתי (ולא היה לי אכפת). כשהייתי בבטן של אמא לקחו אותי לרופא שיבדוק איך הלב הקטן שלי מנגן, (ולהתרגש מכל טיק וכל טוק). כשהייתי בבטן של אמא היה לי שם חם ונוח, עד שיצאתי וראיתי עולם, וישר התחלתי לצרוח. מוקדש ב-
לאימהות. וגם לאימהות לעתיד
 
חגית את כל פעם מפתיעה אותי מחדש

ואם כבר אז אני רוצה לספר לכולכם משהו. לפני כמה ימים שוחחתי עם חגית בטלפון, משהו כמו שלוש שעות רצופות. אחר כך החלפנו תמונות ואני רוצה לספר לכם שהיא נתנה לי משהו מדהים שבכלל לא ידעתי שאפשר לתת. אחת התמונות שהיא שלחה לי היתה תמונה יפהפייה שלה ושל אלה. הדפסתי את התמונה הזו ושמתי ליד המיטה שלי, ובכל פעם שאני מרגישה שאני לא טובה מספיק, לא חזקה מספיק, לא יכולה לבד, לא אהיה אמא טובה מספיק, שאני עושה עוול לילדה שלי, שאני לא מסוגלת, שאין לי את זה וכו´ וכו´ רגשות שמכים בי אחת לכמה זמן, אני מסתכלת בתמונה של חגית ואלה ויודעת שאני כן יכולה. ובכל פעם שאני מסתכלת בתמונה בה שתיהן צוחקות ומאושרות אני מוכיחה לעצמי שוב ושוב שהנה, כן אפשר. והנה, אפשר להיות מאושרים, והנה, אפשר לגדל ילדים מאושרים על אף הלבד ועל אף המאבק הכלכלי, ובכל פעם שאני מסתכלת בתמונה אני יודעת שאם היא יכולה אז אולי, רק אולי גם אני יכולה. חגית, את מדהימה, ואת ההשראה שלי. אני יודעת שכתבתי לך את זה באימייל כבר אבל רציתי לכתוב את זה גם כאן שכולם ידעו. וברגעים האלה שאני מסתכלת בתמונה וחושבת עלייך ועל אלה, אני יודעת שאנחנו לא צריכות אותו, אם הוא לא רוצה, לא צריך, אנחנו יכולות להסתדר יפה מאוד בלעדיו ולהיות מאושרות, והוא יהיה המפסיד הכי גדול מכל העניין הזה. לא הילדה שלי, לא אני, אלא הוא. הוא יפסיד את האוצר הכי גדול בעולם. ואנחנו? חגית, את הראית לי שאפשר גם אחרת. שעם כל הפחדים והחששות אפשר ויש סיפורי הצלחה. וגם המאבק הכלכלי וגם הלבד לא מנעו ממך לבנות את חייך ולגדל ילדה מאושרת. ולהיות את עצמך מאושרת ובטוחה. ואני רק רוצה להגיד לך תודה, כי אין לך מושג מה עשית בשבילי. תודה.
 

ענבל30

New member
אתן כאלה מקסימות! ../images/Emo24.gif

כל כך ריגשתן אותי, החיוך לא יורד מהפנים והעיניים דומעות... אני מקדישה לכן את התמונה הזו של רומי ושלי... רומי בת חצי שנה כאן (והיום כבר בת שנה וארבעה חודשים) וגם אני לפעמים שואבת עוז רוח ועידוד וביטחון עצמי מהתמונה הזו...
באהבה
 
למעלה