../images/Emo13.gifנ-י-צ-ח-ת-י../images/Emo70.gif
היי חברים יקרים שלי מזה ימים אני קוראת את דבריכם בכל יום מחדש, אפילו פעמיים ושלוש ביום את מה שאתם כותבים, אבל לא מסוגלת לכתוב. בתקופה האחרונה עברתי לא מעט... לפעמים נדמה לי שאף אחד לא עובר כל כך הרבה בתקופה כה קצרה. העומס שהיה על כתפי היה כבד מנשוא לאחרונה: אבי נפטר, מותו הותיר אותי דואבת וכואבת, אבל יודעת, שהוא לא יכל להמשיך לסבול, שזה היה צריך להפסק מתישהו... ביום שקמתי מה"שבעה" כבר נפגשתי עם עורך הדין שלי והחלטתי לתבוע שוב את קופת החולים שלי, לקבלת הכמותרפיה שלי. זו הפעם השנייה שאני מנסה לקבל מהם את הכימותרפיה באמצעות מאבק משפטי. כמובן שמיציתי את התהליכים המקובלים לקבלת הכימותרפיה, כולל כל ועדות הערר שרק המציאו. בשבוע שעבר, השופט, לאחר דיון לא קצר, פסל את עצמו מלשפוט בגלל קירבה לעד הראשי של קופת החולים שלי. שעות של מריטת עצבים הסתיימו בידיעה, שתבוא מערכה שנייה. שלשום, ביום ראשון "ביליתי" בבית המשפט שעות ארוכות, הנסיון להוכיח שאני מופלית לרעה על ידי קופת החולים שלי היה קשה ארוך ומייגע. קופת החולים שלי נתנה לחולים אחרים טמודל (זו הכימותרפיה המדוברת) במשך חודשים ואף שנים, אבל החליטה להפסיק לתת אותה לחולים. הכימותרפיה החלופית פוגעת באיכות החיים לבלי הכר, ולכן מראש סרבתי לקחתה. המאבק היה מורט עצבים, כשכל הנוכחים באולם המשפט יודעים, שעל בסיס אנושי, מגיע לי לקבלה. בתור חולה שהרפואה מגדירה כחולה סופנית, מגיע לקבל את התרופה שלא תפגע באיכות חיי, כל זמן שאני חיה אותם. בתחילת הדיון, השופטת ביקשה לא להתייחס לפן הרגשי של הבעיה, אלא לבעיה המשפטית ולסוגיה, האם יש או אין אפליה במקרה הזה. היום התקבל פסק הדין. כמו שכתבתי בכותרת - אני ניצחתי!!! הווה אומר שקיבלתי תרופה מקופת החולים שלי בצו ביניים אני מקווה שצו זה לא ישתנה. תודה לכולכם, על כך שאתם לצידי אני מאמינה, שאם הייתי לבדי במערכה הזו בלי החברים התומכים, המשפחה התומכת והאוהבת, בלי ילדי שהם הכל בחיי - לא הייתי עומדת בכך. החזיקו לי בבקשה אצבעות להמשך הדרך. אור ואהבה ואף פעם לא לאבד תקווה!!! אילת.
היי חברים יקרים שלי מזה ימים אני קוראת את דבריכם בכל יום מחדש, אפילו פעמיים ושלוש ביום את מה שאתם כותבים, אבל לא מסוגלת לכתוב. בתקופה האחרונה עברתי לא מעט... לפעמים נדמה לי שאף אחד לא עובר כל כך הרבה בתקופה כה קצרה. העומס שהיה על כתפי היה כבד מנשוא לאחרונה: אבי נפטר, מותו הותיר אותי דואבת וכואבת, אבל יודעת, שהוא לא יכל להמשיך לסבול, שזה היה צריך להפסק מתישהו... ביום שקמתי מה"שבעה" כבר נפגשתי עם עורך הדין שלי והחלטתי לתבוע שוב את קופת החולים שלי, לקבלת הכמותרפיה שלי. זו הפעם השנייה שאני מנסה לקבל מהם את הכימותרפיה באמצעות מאבק משפטי. כמובן שמיציתי את התהליכים המקובלים לקבלת הכימותרפיה, כולל כל ועדות הערר שרק המציאו. בשבוע שעבר, השופט, לאחר דיון לא קצר, פסל את עצמו מלשפוט בגלל קירבה לעד הראשי של קופת החולים שלי. שעות של מריטת עצבים הסתיימו בידיעה, שתבוא מערכה שנייה. שלשום, ביום ראשון "ביליתי" בבית המשפט שעות ארוכות, הנסיון להוכיח שאני מופלית לרעה על ידי קופת החולים שלי היה קשה ארוך ומייגע. קופת החולים שלי נתנה לחולים אחרים טמודל (זו הכימותרפיה המדוברת) במשך חודשים ואף שנים, אבל החליטה להפסיק לתת אותה לחולים. הכימותרפיה החלופית פוגעת באיכות החיים לבלי הכר, ולכן מראש סרבתי לקחתה. המאבק היה מורט עצבים, כשכל הנוכחים באולם המשפט יודעים, שעל בסיס אנושי, מגיע לי לקבלה. בתור חולה שהרפואה מגדירה כחולה סופנית, מגיע לקבל את התרופה שלא תפגע באיכות חיי, כל זמן שאני חיה אותם. בתחילת הדיון, השופטת ביקשה לא להתייחס לפן הרגשי של הבעיה, אלא לבעיה המשפטית ולסוגיה, האם יש או אין אפליה במקרה הזה. היום התקבל פסק הדין. כמו שכתבתי בכותרת - אני ניצחתי!!! הווה אומר שקיבלתי תרופה מקופת החולים שלי בצו ביניים אני מקווה שצו זה לא ישתנה. תודה לכולכם, על כך שאתם לצידי אני מאמינה, שאם הייתי לבדי במערכה הזו בלי החברים התומכים, המשפחה התומכת והאוהבת, בלי ילדי שהם הכל בחיי - לא הייתי עומדת בכך. החזיקו לי בבקשה אצבעות להמשך הדרך. אור ואהבה ואף פעם לא לאבד תקווה!!! אילת.
