סיפור

MajorWinters

New member
../images/Emo13.gifסיפור

בחשכת הלילה, שרק לפעמים מוחלפת בניצוצות של שלוות נפש הנראית בחלונם של אנשים אחרים, מתבוסס בביצה של רחמים עצמיים שכואבים אף יותר מהידיעה שכל מה שאני הוא פרי יצירתי. כשהכל מסביבי, אפילו תקרת המטבח התמוטט והתפרק ללא אזהרה. ונותרתי אני, חי ובריא, מסתכל אל על ותוהה למה ומדוע. בזמן כזה, שקיים אולי רק עבורי, אבל אמיתי לא פחות, אם אני יכול לתקשר, ובוידוי ואמירת כל שעל ליבי, אוכל להשיג הכל, על אף שמילותיי יומרניות וגורמות למבוכה גדולה, תנו לי לספר על הצליין הצעיר שביקש פגישה עם הדאלי לאמה. נאמר לו שלפני הוא חייב להתבודד חמש שנים בתהיה. אחרי חמש השנים הוא הובא למחיצתו של הדאלי לאמה, שאמר, "ובכן בני, מה תבקש לדעת?", אז הצלין הצעיר אמר "אבקש לדעת את משמעות החיים, אבי". והדאלי לאמה חייך ואמר, "ובכן בני, החיים הם כמו צמח-שעועית, לא?"
 

thorondor

New member
בשעות משבר, ניתן לפנות לדברי חכמים.

מספרים על האדמו"ר הזקן, שהיה הולך ברחובות לובביץ' בלילות הקרים של החורף, ומחלק גזרים למחוסרי הבית. סופר שבלילה אחד פנה אליו אברך צדיק שמזלו לא שפר עליו, ואמר לו "רבה, כיצד אוכל לעבוד למחיתי ופת לחמי במחיצת הקוזקים הללו שסביבנו הבאים עלינו לכלותנו?". פנה אליו האדמו"ר בקול זעקה ואמר לו "לא הקוזקים הם החשובים, אלא האמונה שבלב". נכון, דין?
 

pieceofmadness

New member
צמח השעועית הזה

מפותל ומעייף לפעמים, אבל גם מרתק וצבעוני ותוסס ועמוס הפתעות, ובסוף הרי כולם מתלוננים שהוא קצר מדי.... יש לי כמה סיפורים משלימים בשבילך, אני פשוט מתלבטת מה להעלות... שיראה לך שהוא קיים לא רק עבורך, ושמילותיך היומרניות לא מביכות אף אחד. אקפוץ מאוחר יותר עם הבשר.
 

pieceofmadness

New member
אה, וד"א

סתם לתשומת לבך - שמעתי שמי שכותב במשפטים ארוכים מדי, הוא לא טיפוס מאוד החלטי....
ממממ... כל כך כיף להצטייקן ככה...
 

pieceofmadness

New member
אם לא היית קוראת מד"ב מפוגרץ

אז אולי היית יודעת בעצמך. צייקן = קמצן.
 

MajorWinters

New member
וידוי...

לפני כמה חודשים תרגמתי שיר שמדבר על מוות, והתפתח דיון על מוות... (לא מצאתי בארכיון) עכשיו תרגמתי שיר אחר... התרגום גרוע, ומאוד לא קולח... את השם של השיר אפילו לא הצלחתי לתרגם. להלן:
Procol Harum - In Held 'Twas In I In the darkness of the night, only occasionally relieved by glimpses of Nirvana as seen through other people's windows, wallowing in a morass of self-despair made only more painful by the knowledge that all I am is of my own making ... When everything around me, even the kitchen ceiling, has collapsed and crumbled without warning. And I am left, standing alive and well, looking up and wondering why and wherefore. At a time like this, which exists maybe only for me, but is nonetheless real, if I can communicate, and in the telling and the bearing of my soul anything is gained, even though the words which I use are pretentious and make you cringe with embarrassment, let me remind you of the pilgrim who asked for an audience with the Dalai Lama. He was told he must first spend five years in contemplation. After the five years, he was ushered into the Dalai Lama's presence, who said, 'Well, my son, what do you wish to know?' So the pilgrim said, 'I wish to know the meaning of life, father.' And the Dalai Lama smiled and said, 'Well my son, life is like a beanstalk, isn't it?'​
 
למעלה