למה את לא כותבת שזה פרק ו'?
1) ע"פ הבנת הפסוקים תכנן מלך ארם מארב למלך ישראל במקום "פלוני אלמוני" (לא מצוין השם המפורש). 2) איש האלוהים (והכוונה לאלישע) גילה למלך ישראל ואמר לו להישמר מלעבור במקום ההוא, "כי שם ארם נחתים". 3) מלך ישראל שלח לשם (הכתוב לא מציין: מרגלים) פעמים אחדות. מלך ארם התרגז (פס' 11), קרא לעבדיו ושאל אותם: מי הלשין למלך ישראל? 4) נערו של מלך ארם אמר לו, כי לא אחד מעבדיו הלשין, כי אם אלישע הנביא שבישראל אמר למלך ישראל את כל סודות המלך "אשר תדבר בחדר משכבך" (שדיברת במקום הכי פרטי שלך). 5) מלך ארם שולח את אנשיו לראות איפה אלישע ואומר ש(בעצמו) יקח אותו (בשבי). בפועל הוא שולח "סוסים ורכב וחיל כבד" (לקחת את אלישע). 6) בפועל באו החיילים, הסוסים והרכבים ששלח מלך ארם ושמו מצור על העיר דותן (ולא לקחו את אלישע). 7) התגובה של הנער היא: "ויאמר נערו אליו (אל אלישע): אהה אדוני, איכה נעשה?" (פס' 15) - ולפי התגובה של אלישע: "ויאמר: אל-תירא כי רבים אתנו מאשר אותם" - אנו מסיקים, שהנער פחד ושאל את אלישע מה לעשות. 8) אלישע מבקש: "ה', פקח נא את עיניו ויראה..." ה' פוקח את עיני הנער והוא רואה הר מלא סוסים ורכב אש סביב אלישע. כנראה, שלא באמת היו שם סוסים ורכ וה' רק גרם לנער לראות זאת לפי בקשת אלישע, כדי שהנער לא יפחד. 9)אלישע מצליח לגבור על צבא ארם ע"י תפילה לה' - ה' מכה אותם בסנורים - בעיוורון, ואלישע מוליך אותם לשומרון. 10) מלך ישראל פונה לאלישע ומבקש להכות (להכות/להרוג) אותם (פס' 21). 11) תשובתו של אלישע: "ויאמר לא תכה; האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה? שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדוניהם" (פס' 22) - אלישע אומר למלך ישראל, שהוא (המלך) לא שבה אנשים אלה בקשת ובחרב שלו (של המלך), אלא אלישע הוא זה שהביא אותם לשם ובשל כך הוא אחראי עליהם. הוא אומר למלך שאין דינם כדין שבויים וכי יש לנהוג כלפיהם כמו אורחים - להאכיל אותם, להשקות אותם ולשחרר אותם לאדוניהם. 12) אנו למדים את מוסר ההשכל של הסיפור מפס' 23: "ויכרה להם כרה גדולה, ויאכלו וישתו, וישלחם וילכו אל אדוניהם, ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל". אלישע מונע מהמלך יהורם להכות את השבויים, מאכיל ומשקה אותם והם לא חוזרים יותר להילחם בישראל, כי הם מכירים בכוחו של ה'. ה' רצה ללמד את חיילי ארם לקח - שיכירו בו ובגדולתו. אם היה הורג אותם, לא היו מכירים בו ובגדולתו, כי בארם היו חושבים, שהחיילים פשוט נפלו בקרב. ה' (ע"י אלישע) גרם למלך ישראל לשחרר את השבויים, כדי שיוכלו להזהיר את חבריהם, שלא להתעסק עם ה' וישראל.