[י ה י ה ט ו ב]

../images/Emo13.gif

חיוך מרוח לי על הפרצוף ואני מנסה להשאיר אותו. לוקחת שתי אצבעות ולוחצת בדיוק במקום שנגמרות בהן השפתיים. לוחצת ומהדקת, כדי שאני לא אשכח אפפ'ם איך זה לחייך חיוך אמיתי. ואז אני מתחילה לחשוב שוב. והמחשבות, הו, המחשבות. פושטות לי את העור מכל פינה. ואצבעות תקועות שם, בחיוך. ואני רוצה לבכות, ואני רוצה לצרוח, אבל מחייכת כמו מטומטמת. כי אם אני ארפה, אני לא אצליח להחזיר. ובוכה ומתאמצת ומאלצת. כן... שורש הביטוי "חיוך מאולץ". הוא מבקש ממני מילים יפות, מילים שמחות... הוא רוצה שירים יפים. בלי עצב, בלי דאגות. הוא לא מבין. למה צריך הכל להיות כל כך עצוב. איך פתאום נמחק לי החיוך. וזה לא מפליא. כי הוא לא ראה או שמע אותי אפפ'ם בוכה כי כל פעם שאני איתו אני כל כך שמחה. ואני מצטערת שאני לא עומדת בציפיות שלא הכל טוב. שלא הכל לבן וטהור ופשוט. שיש כל כך הרבה שחור ומחיקות ונסיונות מחיקה שלא הולכים וקריעות של סבל וכעס ותסכול. ואתה כל כך חלק ואני כל כך לא. וכשיום אחד אתה תגלה את זה אתה כבר לא תרצה יותר. ואולי כדי שאני אפרוש הכל עכשיו שתדע בדיוק עם מי יש לך עסק. אבל לא רוצה. לא רוצה להעניש את עצמי על העבר אבל יודעת שלא יכולה להסתיר ממך. זה לא פייר. זה פשוט לא. תוקעת לעצמי שתי אצבעות ומחייכת שאני לא אשכח איך זה לחייך באמת. אולי בפעם האחרונה.

 

[גבינה צצצהובה]

בינתיים../images/Emo24.gif

ועוד מעט . עוד..

 

[רותי ב.]

חה.... זותומרת חה

קצת שמח וקצת עצוב כזה.... בדיוק אתמול דיברתי עם מישהי על מישהו שלימד, שמלמד אותי ואת עצמו לחייך מחדש, מישהו פעוט, בין 4-5 חודשים... שמלמד את עצמו לחייך, ותוך כדי, וכחלק בלתי נפרד מכל הלמידה הזו, מלמד גם את כל מי שנמצא מולו, לחייך, חיוך אמיתי, מלמד מ ח ד ש ואת האושר שכרוך בלמידה הזו, בעיקר כשזמן ממושך כל כך כבר בכלל שכחנו איך זה מרגיש, חיוך אמיתי שכזה... ומתנצלת, על שנסחפתי תוך כדי הקריאה של ההודעה שלך, והנסיון להגיב, לסיפור פרטי שכזה, שאולי לא קשור להודעה, ואולי קשור מאד אליה, על חיוכים אמיתיים. ואת, יש לך דרכים אחרות ליצור לך חיוך אמיתי, והאופן שאת מנסה להזכיר לעצמך חיוכים, עשה לי עצוב, ועשה לי דמעות, כן, אכן תיארת במדויק את שורש הביטוי "חיוך מאולץ". אני מאמינה שהוא, שמבקש מילים יפות, שמחות, שירים יפים, יודע ומבין גם עצב שקיים בכל אחד מאיתנו... אולי רק לשמח אותך הוא מבקש, להשכיח עצבונות ... להחזיר חיוכים לעצמו ולך. לפעמים אנחנו טועים לחשוב שהאחרים הם כה חלקים, ושלמים, בלא מחיקות וקרעים, שריטות וצלקות, וכאבים... ורק בנו הם.. ולא בטוחה שאת צריכה לפרוש, אבל גם לא לאלץ בך חיוכים... כשלא תמיד מרגיש כך. ואם זאת, מאחלת לך את אלו האמיתיים, ככל שאפשר יותר מהם.