הנחת יסוד מספר 6 ללמידה

[רוח מדבר]

../images/Emo131.gif הנחת יסוד מספר 6 ללמידה

שלומות, עברו כבר חמישה שבועות, לא להאמין איך הזמן טס... להלן הנחת היסוד הבאה: אנשים אינם מקולקלים, הם עובדים טוב מאוד. כאשר אתם באים לעשות חקירה ולמידה תשתדלו גם לענות על השאלות הבאות: (בעודכם זוכרים, הנחות היסוד הללו אינם תורה מסיני וגם לא חוקי ברזל, אלו סך הכל הנחות יסוד אשר באות לאפשר גישה מסויימת, הן גם חייבות להיות בהקשר ספציפי אחרת זה לא רלוונטי - ההקשר שלהן הוא טיפול/הנחיה/אימון של אנשים. ולא נסיעה במוניות או מטוסים (-; ) השאלות: 1. מה עומד לדעתך מאחורי הנחת היסוד? 2. מה היא מאפשרת לך לעשות בתהליך תקשורתי בין המאמן למתאמן? 3. מה ניתן להסיק ו/או להניח בעקבות הנחת היסוד הזו? וכו' בהצלחה מיקי

 

[ליפט]

ברו.....ר

בעיניי זוהי הנחת יסוד בסיסית בעבודת האימון. וזה מה שעולה במוחי בעקבות הנחה זו... אנשים פועלים בהלימה מושלמת לעולמם הפנימי. הם מופעלים באופן כ"כ מכני ע"פ עולם הערכים שלהם, ההקשרים הנוירואסוציאטיביים האוטומטיים שלהם. מכונה מושלמת פשוט. והדברים הללו שבהם הם מאמינים ועל-פיהם הם פועלים לעולם משרתים אותם. בני אדם לא עושים מה שלא משרת אותם. כמאמנת הנחה זו מאפשרת לי ולמתאמן הבנה של כוחות ההנעה הפנימיים שלו. אין "סתם" ואין "כי אני דפוק" - יש דבר אמיתי ובעל ערך (בהווה או מהעבר) שמפעיל אותי. הייתי אומרת שזה נותן לנו כח לקחת אחריות אישית מקדמת. "בני אדם אינם צריכים לתקן את עצמם. אלא לגלות את עצמם מחדש"

 

[Yin]

טוב, אז לא אתקן אותם

וגם לא אשליך את הקילקולים שלי עליהם. וגם לא אקבל את הדעה ש"יצר לב האדם רע מנעוריו" שיש כמה שמאמינים בה. מה שנראה לי שכדאי לחפש זה את המנגנון שמצוי בלב המערכת הזו, הקרויה אדם, להבין איך הוא רואה את המצב כריווחי ולתת לו להמשיך לעבוד טוב מתוך מודעות. עדי

 

[ענבל רובמן]

אפשר להצטרף לקורס?

אני מקבלת מאוד את ההנחה הזו וחושבת שנכון מאוד לעבוד על פיה כאחד הבסיסים. לתפיסתי, מה שעומד מאחוריה, ועוזר גם לפיתוח ענווה, זה שעובדה שהאנשים האלה עבדו היטב גם לפני שהגעתי לחייהם. הם ביצעו את תפקידיהם בעולם (מקצועית ואישית), הם הגיעו להישגים, הם התפתחו, הם חיו. זה שאני שם עוד לא אומר שמשהו מקולקל. זו הסיבה שאני לוקחת את מה שהלקוח שלי עושה היטב ומשתמשת בכך כמנוף לכך שיעשה את זה מצוין. מבחינתי מדובר בשימוש ביכולות שלו, ביתרונות שלו, בדברים המיוחדים לו, כדי שיהוו דלק המניע לכיוון שהוא רוצה להגיע אליו. לי אישית היא מאפשרת, פרט לרכישה חוזרת של ענווה, כפי שציינתי קודם, להסביר לו את חלוקת האחריות ביננו. קרי, שנינו נושאים באחריות, ואני לא באה לתקן אותו. אני באה לתמוך בו במינוף הפוטנציאל שלו. לגבי השאלה השלישית אני עדיין מתלבטת. מחכה לראות את דברי המשתתפים. יום טוב ותודה!

 

[האלי]

תוספת קטנה

אנשים אינם מקולקלים, הם עובדים טוב מאוד. רק שלפעמים הם לא רואים זאת. ראה מפות אישיות וכל כיו"ב דלעיל ((-: את תפקידי אני רואה כמי שיכול לעזור, לאדם שאיתו אני עובד, להסיר את המכשולים שמפריעים לו לראות את העובדה שהוא אדם ממש נפלא. 1. אני לא רואה איך אפשר להגיע לתוצאה יעילה באימון אם ניגשים לעבודה ממקום אחר מאשר "אני בסדר, אתה בסדר" כל נסיון "לתקן" מישהו מן הסתם יתקל בהתנגדות רבה. 2. היא מאפשרת תקשורת בונה ותומכת. תקשורת שמכוונת לצמיחה. 3. אני משתדל לא להניח הנחות. עדיף תמיד לשאול, לברר ולהתקדם יחד. תהליך הנחת ההנחות שלי נובע מהמפה האישית שלי. ככל שאלך בו רחוק יותר אני עלול להתרחק מהמקום שבו נמצא האדם שאיתו אני רוצה לעבוד.

 

[ענתוצאות]

הנחת ה"יש"

זה מה שעומד מאחורי ההיגד הזה, השישי במספר. הנחת הפוטנציאל ומימושו - כהנחת יסוד לאימון. הייתי רק מוסיפה, ברשותך, תוספת קטנה כדי להפוך את הנחת היסוד ל"אנשים אינם מקולקלים. במקורם, הם עובדים טוב מאד. לעתים, משהו משתבש בדרך ואת זה - הם יכולים לתקן". רוצה לומר: הפוטנציאל - נוכח. ה"יש" - נוכח גם הוא. כל קלקול שקורה - הוא חיצוני למהותם של האנשים ולכן, הם יכולים לתקן אותו (אם יבחרו כך כמובן). ומה זה מאפשר בתהליך התקשורת ? למתאמנים שלי וללומדים אצלי אני משתמשת לא פעם במטאפורת המכונית ומסבירה שמכונית מצליחה להתניע ולזוז בעזרת מה שיש בה ולא בעזרת מה שחסר. כלומר - הדרך לתחנת הדלק עוברת דרך טיפות הדלק שיש עוד בטנק ולא דרך החלק החסר (גם אם הוא רב יותר). ההתנעה היא דרך הבטריה וגם בטריה מתרוקנת - תתניע עם הצתה חיצונית (אנחנו) שתעזור לבטריה להתעורר. האוטו לא יכול לזוז עם הכבלים החיצוניים בלבד. זה חייב לעבור דרך הבטריה שלו. עד לכאן - מטאפורת המכונית (והידע המוגבל שלי במכונאות). משום מה - דווקא ההסבר הפשוט הזה מבהיר את הראציונאל האימוני - ההנחה שזזים עם מה שיש, ומה שיש - הוא עצום. מה ניתן להסיק מכך ? קודם כל - אהבתי את הסקת המסקנה של YIn - אם הם אינם מקולקלים, אנחנו לא מתקנים אותם. שנית - אם הם אינם מקולקלים ומשהו בכל זאת השתבש - הוא חיצוני למהותם וניתן לשינוי (דפוסים, השקפות, הרגלים, יחסים, פרשנויות, דרכים שגויות, החלטות לא רלוונטיות וכו') ומעל לכל - עם פוטנציאל אנושי שכזה the sky is the limit, וזה אכן המוטו.... תודה רוח. אתה מכניס רוח טובה למקום הזה. חיבוק ענת

 

[רוח מדבר]

כולכם כתבתם דברים מדהימים

הייתי מעוניין להוסיף עוד נקודה לעניין הזה.. הכוונה מאחורי הנחת היסוד הינה שהאדם איננו מקולקל וגם לא משובש.. ולכן אין מה לתקן. מה זאת אומרת: אם נניח מישהו פועל בדרך לא אפקטיבית לעצמו (כגון נניח שנאה עצמית או התקפי זעם) אז הנחת היסוד אומרת שהוא למד לעשות את זה בצורה מעולה - עובדה הוא אף פעם לא שוכח לעשות את זה... אם הוא למד לעשות את זה כל כך טוב זה אומר שהוא יכול ללמוד משהו נוסף... ואז כשהוא לומד משהו נוסף, הוא עכשיו יכול לבחור באיזו משתי ההתנהגויות הללו הוא רוצה להשתמש בכל סיטואציה ספציפית (תוסיפו על זה את הנחת יסוד 5 : הגמיש במערכת שולט במערכת - ובכלל אותו מתאמן יקבל תחושת שליטה על התהליך שלו) כאשר יש למתאמן תחושה שהוא שולט על התהליך שהוא עובד יש לו יותר סיכוי ללמוד דברים חדשים ולשנות דברים ישנים, יותר מאשר אם הוא פועל מתחושה שהוא קורבן בעניין ואין לו שליטה על התגובות שלו. (ונא, עזבו רגע את הדיון הפילוסופי בנושא שליטה - יש או אין

) המשך שבוע נפלא מיקי

 

[tlingit]

כמו שאני רואה את זה

המשפט הזה מכניס צניעות לעשיה וגבולות. המטרה היא לא לתקן אנשים אלא לעזור להם לחפש דרכי עבודה נוספות. המשפט הזה מדרבן אותי לנסות לראות איך הדברים עובדים בעיני המתאמנים שלי, הוא מזכיר לי לקחת עוד נשימה ועוזר לי להניח בצד את התפישות שלי ולפנות מקום הוא גם תזכורת שאנשים יכולים להסתדר אחלה ולפתור הכל, יש להם פשוט הגיון משלהם כל אלה אמורים להיות מובנים מאליהם בתהליך האימון ועדיין טוב לגייס כלי כמו הנחת היסוד הזו שעוזר לנו לזכור זאת עוד כלי שמסייע לנו לפנות מקום לתהליך נקי ככל האפשר כי פינוי המקום דורש הפעלת התכוננות ורצון