במהלך הפרק הזה

[חסות]

../images/Emo132.gif במהלך הפרק הזה

תהיתי... אחרי שראובן נחשף ככה בפני נעמה.. על הילדות שלו, על אמא שלו.. לרגע זה היה נראה כאילו הם התחלפו בתפקידים. בכל אופן.. אני מטופלת שנתיים בדיוק, ואני לא יודעת כ-ל-ו-ם! על המטפלת שלי.. (טוב נו, חוץ מזה שהיא מדריכה כמו גילה). זה לא מוזר...? שאני ממש לא יודעת כלום..? באיזו עיר היא גרה או משהו כזה, היא יודעת כל דבר דיבילי עלי, ואני..? כלום! זה לא שאני לא מתה לדעת, אני דווקא די סקרנית.. אבל מה שבטוח אני בחיים לא אשאל... מה אצלכם..? שאלתם פעם את המטפל/ת שלכם על החיים הפרטיים...?

 

[שרונסקי]

לשאול את המטפל..

אני תחקרתי את אחד המטפלים שלי, בהנחה שאם הוא יודע כל כך הרבה עלי, זכותי לדעת עליו. שאלתי אם הוא נשוי, כמה ילדים, בן כמה הוא, כמה שנים הוא כבר בתחום ועוד. לגיטימי לדעתי. אחד הדברים המרשימים בטיפול בילדים שאין להם חשבון כזה, הם פותחים דברים חופשי, ושואלים חופשי.

 

[BillyJoe]

אני יודעת עליו הרבה

על המטפל שלי. כי אני שואלת. והוא עונה. אני יודעת איפה הוא למד ואיזה מגמות הוא לקח וכמה זמן הוא נשוי וכמה ילדים יש לו ובני כמה הם ומה התאריך לידה שלו...

 

[ניטשה המבכה]

לא שאלתי אבל רחרחתי

אני יודע עליו רק דברים בסיסיים ביותר. זה אף פעם לא היה כמענה ישיר לשאלה ישירה. דברים שצפו תוך כדי טיפול. למשל פעם תוך כדי התיחסות להורות אמרתי רטורית "אני לא יודע אם יש לך ילדים" והוא פשוט התייחס לכך שיש לו וכו' פה ושם הוא זרק לי דברים שכנראה יכלו לחבר בינינו או שהוא חשב שיכולים לתרום לתחושה שלי שהוא יבין מאיפה אני בא - למשל מסלול דומה בצבא או רקע משפחתי שלו. עוד קצת על המסלול הלימודי שהוא עשה והאסכולה שבו הוא מטפל. אבל בגדול אני לא יודע עליו כמעט כלום וטוב שכך. כך הוא שקוף מבחינתי ואני לא מתחיל לתאר לעצמי דברים לגביו ולגבי דעותיו וכישוריו. נזכור שהם גם לא מכירים אותנו במובן הרגיל של המילה. הם לא ראו אותנו בחוץ, במציאות, גם הם יכולים רק לדמיין איך אנחנו מתפקדים בחיי היומיום מעבר למה שאנחנו משקפים בטיפול ובהקשר הטיפולי. בכל זאת, דברים אנושיים בסיסיים מותר לך לשאול או לרחרח בטאקט, סתם כדי ש"תרגישי" את המטפלת קצת. כדי שבכל זאת תהפוך גם לבן-אדם ולא רק תהיה מטפלת.