../images/Emo132.gifמבחן
טוב, לצערי לא יצא לי להיות באחד מהפסטיבלים הגדולים שנערכו השנה (בעיקר בראשית, בומבמלה ומיודענו השנטיפי) אבל שמעתי שהיה גדול ומצוין ובקיצור – לפנים! אז למה אני כותב איפה לא הייתי? כדי להסביר איפה אני כן אהיה. ההבדל הגדול בין הפסטיבלים הנהדרים הנ"ל לבין ההפקה של יום שלישי הוא שהפסטיבלים כוללים בהם הרבה סגנונות מוזיקה (לרעה ולטובה) ואילו המסיבה (או שמא, המיני פסטיבל) שתהיה בשלישי מכוונת למקום חד יותר. הערב מוקדש כולו לרגאיי ודאנסהול (עם נגיעות בסגנונות מוזיקה שחורה נוספים). אני לא אכנס פה למפרט הטכני של הערב ולא לפרטים היבשים (בשביל זה יש שירשור מסיבות). אני כן אנסה לספר לכם למה הערב הזה חשוב. בשישי לשישי יום שלישי שנת אלפיים ושש מתקיים מבחן. המבחן בעצם הוא לנו, אוהבי הרגאיי בישראל באשר הם. המבחן הוא לא רק ליוצרים/אומנים שיצטרכו לתת הופעה מעולה על הבמה כדי, גם לקנות את אהדתם של אלו שלא ממש מחוברים לרגאיי וגם להחזיר לקהל הרגאיי בארץ כמה מדמויות המפתח של הסצינה הישראלית. המבחן הוא לא רק לדיג'אים שיצטרכו מחד, להתאים עצמם לקהל מגוון בעל טעמים שונים ומגיסא, להראות לעצמם שהם מוכנים ויכולים לעמוד ולהתמודד באותה הרמה כמו כל דיג'י אחר בכל סגנון שהוא. המבחן הוא לא רק לאנשי הסאונד שיהיו חייבים להתעלות על עצמם, לא רק למארגנים, ליחצנים לאנשי הדלת ולמאבטחים. בסופו של דבר, המבחן הזה הוא בעיקר בשביל הקהל. בשביל שנראה עם לרגאיי ולדאנסהול בכלל יש מקום בחיי הלילה של תל אביב הקהל צריך להגיע. גם בג'מייקה המבחן הוא בדאנס עצמו והדרך היחידה לבחון ערב מוצלח הוא רק בעזרת הקהל. זה לא סוד שערבי הרגאיי בשבועות האחרונים בתל אביב נראו יותר כמו סצינה נעלמת מאשר קהילה שגדלה ומתפתחת, יוצרת ומבצעת. התיקווה היא שהערב הנ"ל ישנה את המראה של הקהילה לטובה. אנחנו צריכים לרצות לשנות משהו בעצמנו ולהיות גאים בזה שאנחנו אוהבים רגאיי, בזה שאנחנו רוצים לגדול, להתחזק ולעמוד כסלע איתן מול כל הסירחון העירוני הרגיל! הקיץ מגיע ואיתו הרבה מסיבות רגאיי. לאט לאט אנשים ילכו למקומות שבהם הם ירקדו כל הקיץ. כל אחד ואחת מאיתנו יוכל לבחור את הליין המובחר בעיניו/ה. אם על החוף בתל אביב או בהרצליה, אם בקיבוצים הנפלאים מצפון ודרום, אם באשדוד ואם בחיפה – אבל המסיבה בשלישי חשובה ומכוונת לכולללם. דבר ראשון, כדי לתת כבוד ליוצרי הרגאיי בארץ. גם אם לא כולם בליין-אפ, הם כולם בליבנו והכבוד הוא לכולם (בכל זאת, אם רוצים שכולם כולם ינגנו צריך פסטיבל של שבוע). הסיבה השניה ואולי החשובה יותר מבחינתי, היא שאנחנו בכלל לא מכירים אחד את השני. זה לא שאתם לא מכירים אותי אישית. אנחנו, בתור קהילה, חיים בעיקר כפרטים ולא כיחידה. להכיר בשמות הוירטואלים זה נחמד. עשיתי את זה כמעט חמש שנים בקוסטה ריקה. כשהגעתי, חשבתי שכולם, בגלל הפורום כבר חברים (אחרי הכל, רק עם חברים אפשר לריב לא?). אתם יודעים מה התגלה לי? בתוך קהילה שאמורה להיות מאוחדת למען אותה מטרה, התחלקנו לתתי קבוצות (ולפעמים אף לתתי-אנשים). אני מנסה בדאנסים להכיר אנשים ואני תמיד שמח לקשר פרצוף לכינוי וירטואלי, אחרי הכל כולנו אנשים. היו ערבים, כמו ערב ההתרמה לילדים החולים, שאיחדו את כולם לרגע. כולם חייכו, כולם נהנו, כולם היו אחד – אפשר לחזור לשם בכל מסיבה. אפשר לחזור לשם ואפילו לגדול משם. אנשים שומעים רגאיי ודאנסהול כל יום והם אפילו לא יודעים את זה. אם נראה לאנשים מבחוץ כמה המוזיקה שלנו מגוונת ועשירה, ויותר מזה, כמה היא מרקידה נוכל להכפיל, לשלש וגם לרבע את קהילת הרגאיי בארץ, אבל קודם כל אנחנו צריכים להיות חזקים מבפנים ולהאמין בכח הזה. בגלל זה, ביום שלישי יש מבחן. אז, אם אתם חושבים להגיע אבל לא בטוחים – תגיעו! אם אתם לא יכולים להגיע – תשתדלו! אם אתם כבר באים, תביאו איתכם חבר או שניים שדווקא לא כל כך מחוברים לסצינה כי הערב הזה מיועד לכולללם! לכל מי שאוהב לרקוד מובטח ערב מלא בניענועים ושיקשוקים, כל מי שאוהב מוזיקה בעברית יהנה משלל הופעות מעניינות וכל מי שנהנה ואוהב את החיים.... נו הוא כבר מסודר... ואפרופו, אם אתם כבר מביאים חברים.... אז עדיף כבר שתביאו חברות!
אהבה אחת, ראס ארבל
טוב, לצערי לא יצא לי להיות באחד מהפסטיבלים הגדולים שנערכו השנה (בעיקר בראשית, בומבמלה ומיודענו השנטיפי) אבל שמעתי שהיה גדול ומצוין ובקיצור – לפנים! אז למה אני כותב איפה לא הייתי? כדי להסביר איפה אני כן אהיה. ההבדל הגדול בין הפסטיבלים הנהדרים הנ"ל לבין ההפקה של יום שלישי הוא שהפסטיבלים כוללים בהם הרבה סגנונות מוזיקה (לרעה ולטובה) ואילו המסיבה (או שמא, המיני פסטיבל) שתהיה בשלישי מכוונת למקום חד יותר. הערב מוקדש כולו לרגאיי ודאנסהול (עם נגיעות בסגנונות מוזיקה שחורה נוספים). אני לא אכנס פה למפרט הטכני של הערב ולא לפרטים היבשים (בשביל זה יש שירשור מסיבות). אני כן אנסה לספר לכם למה הערב הזה חשוב. בשישי לשישי יום שלישי שנת אלפיים ושש מתקיים מבחן. המבחן בעצם הוא לנו, אוהבי הרגאיי בישראל באשר הם. המבחן הוא לא רק ליוצרים/אומנים שיצטרכו לתת הופעה מעולה על הבמה כדי, גם לקנות את אהדתם של אלו שלא ממש מחוברים לרגאיי וגם להחזיר לקהל הרגאיי בארץ כמה מדמויות המפתח של הסצינה הישראלית. המבחן הוא לא רק לדיג'אים שיצטרכו מחד, להתאים עצמם לקהל מגוון בעל טעמים שונים ומגיסא, להראות לעצמם שהם מוכנים ויכולים לעמוד ולהתמודד באותה הרמה כמו כל דיג'י אחר בכל סגנון שהוא. המבחן הוא לא רק לאנשי הסאונד שיהיו חייבים להתעלות על עצמם, לא רק למארגנים, ליחצנים לאנשי הדלת ולמאבטחים. בסופו של דבר, המבחן הזה הוא בעיקר בשביל הקהל. בשביל שנראה עם לרגאיי ולדאנסהול בכלל יש מקום בחיי הלילה של תל אביב הקהל צריך להגיע. גם בג'מייקה המבחן הוא בדאנס עצמו והדרך היחידה לבחון ערב מוצלח הוא רק בעזרת הקהל. זה לא סוד שערבי הרגאיי בשבועות האחרונים בתל אביב נראו יותר כמו סצינה נעלמת מאשר קהילה שגדלה ומתפתחת, יוצרת ומבצעת. התיקווה היא שהערב הנ"ל ישנה את המראה של הקהילה לטובה. אנחנו צריכים לרצות לשנות משהו בעצמנו ולהיות גאים בזה שאנחנו אוהבים רגאיי, בזה שאנחנו רוצים לגדול, להתחזק ולעמוד כסלע איתן מול כל הסירחון העירוני הרגיל! הקיץ מגיע ואיתו הרבה מסיבות רגאיי. לאט לאט אנשים ילכו למקומות שבהם הם ירקדו כל הקיץ. כל אחד ואחת מאיתנו יוכל לבחור את הליין המובחר בעיניו/ה. אם על החוף בתל אביב או בהרצליה, אם בקיבוצים הנפלאים מצפון ודרום, אם באשדוד ואם בחיפה – אבל המסיבה בשלישי חשובה ומכוונת לכולללם. דבר ראשון, כדי לתת כבוד ליוצרי הרגאיי בארץ. גם אם לא כולם בליין-אפ, הם כולם בליבנו והכבוד הוא לכולם (בכל זאת, אם רוצים שכולם כולם ינגנו צריך פסטיבל של שבוע). הסיבה השניה ואולי החשובה יותר מבחינתי, היא שאנחנו בכלל לא מכירים אחד את השני. זה לא שאתם לא מכירים אותי אישית. אנחנו, בתור קהילה, חיים בעיקר כפרטים ולא כיחידה. להכיר בשמות הוירטואלים זה נחמד. עשיתי את זה כמעט חמש שנים בקוסטה ריקה. כשהגעתי, חשבתי שכולם, בגלל הפורום כבר חברים (אחרי הכל, רק עם חברים אפשר לריב לא?). אתם יודעים מה התגלה לי? בתוך קהילה שאמורה להיות מאוחדת למען אותה מטרה, התחלקנו לתתי קבוצות (ולפעמים אף לתתי-אנשים). אני מנסה בדאנסים להכיר אנשים ואני תמיד שמח לקשר פרצוף לכינוי וירטואלי, אחרי הכל כולנו אנשים. היו ערבים, כמו ערב ההתרמה לילדים החולים, שאיחדו את כולם לרגע. כולם חייכו, כולם נהנו, כולם היו אחד – אפשר לחזור לשם בכל מסיבה. אפשר לחזור לשם ואפילו לגדול משם. אנשים שומעים רגאיי ודאנסהול כל יום והם אפילו לא יודעים את זה. אם נראה לאנשים מבחוץ כמה המוזיקה שלנו מגוונת ועשירה, ויותר מזה, כמה היא מרקידה נוכל להכפיל, לשלש וגם לרבע את קהילת הרגאיי בארץ, אבל קודם כל אנחנו צריכים להיות חזקים מבפנים ולהאמין בכח הזה. בגלל זה, ביום שלישי יש מבחן. אז, אם אתם חושבים להגיע אבל לא בטוחים – תגיעו! אם אתם לא יכולים להגיע – תשתדלו! אם אתם כבר באים, תביאו איתכם חבר או שניים שדווקא לא כל כך מחוברים לסצינה כי הערב הזה מיועד לכולללם! לכל מי שאוהב לרקוד מובטח ערב מלא בניענועים ושיקשוקים, כל מי שאוהב מוזיקה בעברית יהנה משלל הופעות מעניינות וכל מי שנהנה ואוהב את החיים.... נו הוא כבר מסודר... ואפרופו, אם אתם כבר מביאים חברים.... אז עדיף כבר שתביאו חברות!
אהבה אחת, ראס ארבל