לא בטוחה שהבנתי נכון אבל ניסיתי-
ממש לא בטוחה בתשובה אבל מנסה... ישבתי (יֹשַׁבְתְּ) בַּלְּבָנוֹן, מקננתי (מְקֻנַּנְתְּ) בָּאֲרָזִים: מַה-נֵּחַנְתְּ בְּבֹא-לָךְ חֲבָלִים, חִיל כַּיֹּלֵדָה. *. אם הוא מן השורש חון - משמעו חנינה (?), ואז ע"י הקינות והבכי של האנשים תהיה מעין חנינה וכל המשבר יהפוך למין צירים קשים שבסופם לידה. *. אם זה מלשון אנחה - אזי המקוננים נאנחים וצועקים בכאב כמו אישה יולדת הנאנחת בזמן הצירים. לגבי השאר יש צורך בהשוואת פסוקים - אין לי ממש זמן להשוות, אבל למיטב זכרוני והבנתי- פס' מפס' כ"ח עולה השאלה מדוע יהויכין קיבל עונש כזה? (מכאן היחס אליו חיובי), משאר הפסוקים עולה שעונשו הוא בגלות ושם ימות למרות רצונו לשוב לארץ (לא יחס מי יודע מה חיובי). וזה שהעם אומר זאת בהחלט מסביר את התנודה - כי העם מתגעגע ליהויכין וממשיך להתייחס אליו כאל מלך, בעוד שמהפסוקים שציינת עולה כי לא הוא ולא זרעו ישובו למלוך.