זמן לעשות: הצעות לדרכי פעולה

[shanty.G]

../images/Emo133.gifזמן לעשות: הצעות לדרכי פעולה

מדי פעם מתווספים לפה חברים חדשים, ועולה פה לא פעם השאלה: "מה אני יכול לעשות

" יש לי מספר רעיונות באמתחתי ודברים שהוצאתי לפועל ושפירטתי בעבר, אולם אשמח לשמוע מה בפיכם, שתפו את כולם בעשייה שלכם בתחום זכויות בע"ח- אם זה בהתנדבות ועזרה במכלאה כזו או אחרת, אם בדוכנים ברחוב, בבי"ס, החתמה על עצומה, חלוקת עלונים... בקיצור- בכל דבר שעשיתם לטובת העניין. אני מקווה שהשרשור יהיה ארוך ומעניין, ומעל לכל: מועיל לגולשים החדשים שעדיין מתלבטים מה ביכולתם לעשות. אז קדימה, מי ראשון?

 

[Michelle1]

אני, אני !

יופי שכולם ישנים ואני יכולה להדחף לראש התור... אני מתנדבת כפעמיים בשבוע במקלט לכלבים וחתולים הגדרת התפקיד היא בעקרון טיול עם הכלבים, סוציאליזציה ומשחק. אבל אני לא יודעת לעשות רק מה שמבקשים ממני

לקחתי על עצמי את תפקיד המקשר החשאי בין הכלבים לסגל. למה חשאי? כי הם ממש לא אוהבים שמתנדבים מתערבים להם בענינים. אבל כשאני עוטפת את הצעות היעול שלי יפה יפה ומציגה אותן כאילו זה בכלל היה רעיון שלהם, זה עובד. אז, חוץ מלטייל, לאהוב ולפנק אני מאבחנת איזה כלב צריך אקסטרה תשומת לב ומשתדלת למצוא עבורו את הזמן, אם זה כלב רק הגיע, רועד מפחד בכלוב או כזה שעבר לבטח התעללות בחייו ומפחד להתקרב לאנשים, או אלה, חסרי המזל שתקועים הרבה זמן וטרם אומצו. לפני כשנה תפסתי יוזמה והודעתי שאני מצטרפת עם כלב מהמקלט לשעורי אילוף. זה עבד. ויוי היתה הכלבה הראשונה שלקחתי למשך שעה בשבוע משך חדשיים ואם תרשו לי: מגיע לה שאני אשתפך קצת: היה לי מאד דחוף לעשות זאת, כי למרות שזהו מקלט ללא הרג, ויוי נהייתה בעקבות השהייה הממושכת נשכנית וידעתי שתלוי ועומד נגדה איום בהרדמה אם תנשוך שוב. היא הייתה נפלאה, אינטיליגנטית וצייתנית למופת אבל עדיין נשכה לקוחה שעברה במקום. המקלט ויתר על בעלותו כלפי ויוי והיא הועברה לdog control officer שזה מקביל להסגר עירוני (רק בתנאים הרבה יותר טובים) למזלנו (קבוצת מתנדבים שאהבו אותה מאד) היה לנו זמן חסד של 10 ימים כוון שכלב שנשך צריך להיות בהסגר לוודא שאינו חולה. עשרת הימים הללו היו ימים של מירוץ מטורף נגד השעון. בדקה ה-90 מצאנו שתי נשים מלאכיות שעסקו גם הן בהצלה, שהסכימו לשמש משפחה אומנת לויוי עד שימצא מאמץ. בקצרה, פדינו את ויוי מההסגר בתום 10 ימים. נהגתי עם עוד שנים מחברי המתנדבים למדינת מיין (מרחק שתי מדינות) והשארנו שם את ויוי. במשך 10 החדשים שהיתה שם נסענו לבקר אותה, תרמנו די הרבה כסף לעזור באחזקתה ולשמחתי הרבה לפני כחודש ויוי אומצה סופית על ידי משפחה שמטורפת עליה. אני מקבלת כל שבוע אי מייל ותמונות שלה מהמשפחה החדשה. אין מה לאמר, זה האושר הכי גדול. במאמר מוסגר- משך כל אותה תקופה ויוי לא נשכה איש. אני מאמינה שלעולם לא תנשוך כוון שזו רק מצוקת המקלט שגרמה להתנהגות הזוץ אז איפה היינו - אחריה התחלתי לקחת את דנבר שהיה למעלה משנה במקלט. היתה עליו סטיגמה של כלב אגרסיבי, לקחתי אותו משך חדשיים לאילוף, הוכחתי את ההיפך הגמר: הוא מת על חברת כלבים אחרים והוא נשמה טובה. דנבר אומץ בעקבות כך למשפחה אוהבת עם כלב נוסף. בקיצור, כבר למעלה משנה, כמו שעון, כל שלישי בערב אני עם ה"קורבן" התורן שלי בשיעורי אילוף...

 

[Michelle1]

המשך...

סליחה, זה התחיל להיות ארוך ומייגע... חוץ מהתנדבות פעילה פעם בשבוע, ושעורי אילוף פעם בשבוע, נגררתי דרך אוהבי חיות (אותם אנשים נפלאים שהיו מעורבים בהצלה של ויוי) לקבוצת ידידי הגורילות. בגן החיות בבוסטון יש קבוצת גורילות מקסימה שאין לה מספיק פעילות אינטלקטואלית ואחרת. הן פשוט משתעממות. ידידי הגורילות, בשיתוף עם עובדי גן החיות אוספים צ´ופרים של אוכל כמו מילונים ופירות טריים וכל מיני מיכלים ממולאים בדברים כמו פופקורן, גרעינים וכו, ומביאים להם באופן שוטף. כוון שבורכתי בידי זהב, הכנתי אינסוף מיכלים אתגריים לגורילות (וגם לפרימאטים הקטנים יותר) שצריך להתאמץ כדי להוציא מהם את האוכל, כך שיש שילוב של משחק ואתגר עם הצ´יפור שבאכילה. חוצמזה, אני תורמת לכחמש אגודות העוסקות בהצלת חיים ונגד התאכזרות. לא סכומי עתק, אבל משהו לכל אחת מהן. כשאני אתעורר אני בטח אזכר בעוד משהו.... בקצרה, כשרוצים - מוצאים. אין הרגשה נפלאה יותר מהאושר שבהצלת בעלי חיים והתרומה היום יומית להם. הימים בשבוע שאני מקדישה למקסימים שלי, הם הטופ של השבוע בשבילי. טוף, אפשר כבר ללכת לישון?

 

[Weird Eyal 21]

אני וקארין

פועלים בחיפה בעיקר על חלוקת חומר הסברה נגד ניסויים בבעליי חיים(בזמן האחרון לא כל כך וזה בגללי...) ואנחנו מתארגנים על הפגנה נגד מכירת כבד אווז במסעדות

 

[babe10]

ובכן....

אחלה פעילות. אין מה להגיד. באמת כל הכבוד. א-ב-ל.... חשבת פעם כמה כסף את משקיעה בזה? וזה אחלה, שלא תביני לא נכון. אבל מה עושה מי שאין לו כסף לכל הדברים האלה?.... נכון שהעמותות צריכות כל עזרה, כולל חלוקת פליירים, אבל מה שהן צריכות בעיקר זה כסף... מה לעשות. כי אוכל וחול וטיפולים רפואיים וחשמל ומים עולים כסף. והרבה. וכשאין את זה אין בכלל מה לדבר על עזרה של "מעבר". מה שכן, אפשר לשנורר מאחרים. לדוג´ - דייזי, החתולה הפרסית שננטשה באמצע הכביש, היתה מלאה קשרים, והיינו חייבים לספר אותה, אבל העדפנו בלי טשטוש כי היא היתה חלשה גם ככה. התנדבתי על חשבוני לספר אותה אצל ספר החתולים הטוב ביותר מבחינתי, ניר, מכלבתול של ניר בצהלה, וכשסיפרתי לו את הסיפור הוא תרם את התספורת ולא גבה עבורה אפילו שקל!! היא התנהגה לתפארת, מסתבר שהיו לה המון פצעים על העור כתוצאה מהמצב המחפיר של הפרווה שלה, ובזכות התספורת היא יכולה לתת להם להרפא. יכולנו למרוח אותה במשחות, וכשהפסיק להציק לה בעור, היא הפסיקה כמעט לגמרי לנשוך. אגב, היא מצאה השבוע בית מקסים! אצל זוג מתוק והיא ישנה אתם במיטה כל לילה מתחת לשמיכה. ההשקעה משתלמת. תמונות בקרוב.