../images/Emo133.gif זמן ../images/Emo133.gif
הזמן אומרים עושה את שלו, אומרים שעם הזמן הכל עובר, לכל דבר יש את הזמן שלו ותמיד הזמן הוא המרפא הכי טוב של כל הפצעים...של החיים. האמנם? לא ממש. הזמן גם יכול לשחק לרעתך, הזמן יכול להפוך את עולמך, זמן לפעמים יכול להיות כל כך יקר שחבל לחכות ולמשוך אותו. זמן יכול לקחת חיים, יכול לרפא חולים, יכול למוטט, להרים ולשחק איתך משחקים כאילו אין מחר.. הזמן הוא ערך יקר, כי לפעמים אין זמן, פשוט אין זמן.. החיים רצים מהר, בקושי שמתי לב והופה אני כבר בן 35. פתאום אנשים כבר לא אותם אנשים, אנשים נהיים חולים, מתים או מזדקנים לאיטם ומחכים.... מחכים שהזמן יעצור מלכת ואם הוא לא עוצר אז לפחות שייתן להם עוד קצת זמן לחיות בשלווה ובנחת , כי מה בסך הכל אנחנו רוצים ? כמה שיותר זמן, לא? לא, לפעמים ככל שעובר הזמן ,אתה יותר סובל. יושב פה עכשיו אחרי טיול ארוך מאד עם הכלב על חוף הים, ישבתי שם מתבונן למעלה , מאזין לקולות הים המרגיעים ותוהה האם הזמן הזה אולי הגיע זמנו שיפסיק ללכת קדימה ויסתכל קצת לאחור ויראה כמה סבל וכמה לא טוב הוא משאיר לפעמים מאחוריו מבלי לשים לב, בלי לחשוב שאולי אילו היה יכול לחזור אחורה, היה יכול לשנות חיים שלמים של בן אדם. הלכתי לאורך הים בתקווה שמשהו מהמחשבות שלי ישפיע על המצב הקיים, אך לא די במחשבות וגם לא די במעשים, כי הזמן ממשיך להתקדם ולא ממש איכפת לו מי נשאר לו מאחור. הרבה זמן לא כתבתי ממש מהלב, אני מאד אוהב לכתוב, היו זמנים שכתבתי בלוג, אך עם הזמן הרגשתי שאני נחסם ושאיני יכול לכתוב את מה שכואב לי או את מה שלא כואב. פתאום הטיול הזה עשה לי חשק לכתוב קצת ולפרוק מעט מהכאב הרב הזה שאני מרגיש עכשיו. כועס על הזמן הזה שלא מאפשר לי ולו בקצת לחזור אחורנית, לפעמים אדם עושה דברים מבלי שתהיה לו אפשרות לתקנם, אולי רק לטשטשם מעט, אך לא לתקנם. שנים של נתק מהמשפחה ( מסיבות אישיות ) גרמו לי להינעל על רגשי אשם שאני חושב שבצדק אני חש אותם וזה גורם לי להרגיש מאד רע, כי אני חושב שבכל השנים האלה שבהם אמא לא ראתה אותי , הם בעצם גרמו לה ללחץ נפשי מיותר שבאיזשהו מקום החמיר את מצבה הבריאותי , ואני? אני.... לא הייתי שם בשבילה. נכון שזה נראה מיותר לבכות על חלב שנשפך, אך באופן קצת יותר מציאותי- זה חיוני לבכות על כך וחיוני לעשות חשבון נפש עם עצמך. המחשבות שרצות לי בראש הן בעיקר על - מה יכולתי לעשות ולא עשיתי. רגשי האשם שבאים בעקבות זאת, משפיעים רבות על מצב רוחי בימים האחרונים, כך שכמה שאני מנסה לצאת מהן, זה לא ממש עוזר לי אלא מתגבר יותר ויותר ככל שמתבהרת התמונה הזו והימים האחרונים האלה רק גורמים לי להרגיש יותר ויותר רע. מנסה לסדר את המחשבות האלו, מנסה כן להסתכל על שני צידי המטבע, אך ככל שהזמן עובר הלאה, אני מרגיש שלא עשיתי מספיק ואולי אף פעם לא אוכל להשלים את כל הזמן הזה שלא הייתי איתם בקשר. בעצם זה בלתי ניתן להשגה, אין משהו שאני יכול לעשות כדי לכפר על הזמן הזה שלא הייתי איתה, אין זמן מספיק כדיי להשלים את החוסר הזה שלה ושלי כדיי שהיא תהיה בריאה, פשוט אין. לפני חודש עוד הייתי אופטימי, היום אני כבר לא, איבדתי את האופטימיות, איבדתי את החיוך, לפעמים הוא מאולץ משהו, הוא כבר לא אותו החיוך. ימים של מחשבות על זמן זמן שלא משחק לטובתה הוא אינו מרפא את הפצעים הוא לא עוזר לה לחיות. תודה על ההקשבה. ( אני רק מבקש מכל אלה שרוצים לבוא חשבון איתי- אנא, תחסכו מעצמכם )
הזמן אומרים עושה את שלו, אומרים שעם הזמן הכל עובר, לכל דבר יש את הזמן שלו ותמיד הזמן הוא המרפא הכי טוב של כל הפצעים...של החיים. האמנם? לא ממש. הזמן גם יכול לשחק לרעתך, הזמן יכול להפוך את עולמך, זמן לפעמים יכול להיות כל כך יקר שחבל לחכות ולמשוך אותו. זמן יכול לקחת חיים, יכול לרפא חולים, יכול למוטט, להרים ולשחק איתך משחקים כאילו אין מחר.. הזמן הוא ערך יקר, כי לפעמים אין זמן, פשוט אין זמן.. החיים רצים מהר, בקושי שמתי לב והופה אני כבר בן 35. פתאום אנשים כבר לא אותם אנשים, אנשים נהיים חולים, מתים או מזדקנים לאיטם ומחכים.... מחכים שהזמן יעצור מלכת ואם הוא לא עוצר אז לפחות שייתן להם עוד קצת זמן לחיות בשלווה ובנחת , כי מה בסך הכל אנחנו רוצים ? כמה שיותר זמן, לא? לא, לפעמים ככל שעובר הזמן ,אתה יותר סובל. יושב פה עכשיו אחרי טיול ארוך מאד עם הכלב על חוף הים, ישבתי שם מתבונן למעלה , מאזין לקולות הים המרגיעים ותוהה האם הזמן הזה אולי הגיע זמנו שיפסיק ללכת קדימה ויסתכל קצת לאחור ויראה כמה סבל וכמה לא טוב הוא משאיר לפעמים מאחוריו מבלי לשים לב, בלי לחשוב שאולי אילו היה יכול לחזור אחורה, היה יכול לשנות חיים שלמים של בן אדם. הלכתי לאורך הים בתקווה שמשהו מהמחשבות שלי ישפיע על המצב הקיים, אך לא די במחשבות וגם לא די במעשים, כי הזמן ממשיך להתקדם ולא ממש איכפת לו מי נשאר לו מאחור. הרבה זמן לא כתבתי ממש מהלב, אני מאד אוהב לכתוב, היו זמנים שכתבתי בלוג, אך עם הזמן הרגשתי שאני נחסם ושאיני יכול לכתוב את מה שכואב לי או את מה שלא כואב. פתאום הטיול הזה עשה לי חשק לכתוב קצת ולפרוק מעט מהכאב הרב הזה שאני מרגיש עכשיו. כועס על הזמן הזה שלא מאפשר לי ולו בקצת לחזור אחורנית, לפעמים אדם עושה דברים מבלי שתהיה לו אפשרות לתקנם, אולי רק לטשטשם מעט, אך לא לתקנם. שנים של נתק מהמשפחה ( מסיבות אישיות ) גרמו לי להינעל על רגשי אשם שאני חושב שבצדק אני חש אותם וזה גורם לי להרגיש מאד רע, כי אני חושב שבכל השנים האלה שבהם אמא לא ראתה אותי , הם בעצם גרמו לה ללחץ נפשי מיותר שבאיזשהו מקום החמיר את מצבה הבריאותי , ואני? אני.... לא הייתי שם בשבילה. נכון שזה נראה מיותר לבכות על חלב שנשפך, אך באופן קצת יותר מציאותי- זה חיוני לבכות על כך וחיוני לעשות חשבון נפש עם עצמך. המחשבות שרצות לי בראש הן בעיקר על - מה יכולתי לעשות ולא עשיתי. רגשי האשם שבאים בעקבות זאת, משפיעים רבות על מצב רוחי בימים האחרונים, כך שכמה שאני מנסה לצאת מהן, זה לא ממש עוזר לי אלא מתגבר יותר ויותר ככל שמתבהרת התמונה הזו והימים האחרונים האלה רק גורמים לי להרגיש יותר ויותר רע. מנסה לסדר את המחשבות האלו, מנסה כן להסתכל על שני צידי המטבע, אך ככל שהזמן עובר הלאה, אני מרגיש שלא עשיתי מספיק ואולי אף פעם לא אוכל להשלים את כל הזמן הזה שלא הייתי איתם בקשר. בעצם זה בלתי ניתן להשגה, אין משהו שאני יכול לעשות כדי לכפר על הזמן הזה שלא הייתי איתה, אין זמן מספיק כדיי להשלים את החוסר הזה שלה ושלי כדיי שהיא תהיה בריאה, פשוט אין. לפני חודש עוד הייתי אופטימי, היום אני כבר לא, איבדתי את האופטימיות, איבדתי את החיוך, לפעמים הוא מאולץ משהו, הוא כבר לא אותו החיוך. ימים של מחשבות על זמן זמן שלא משחק לטובתה הוא אינו מרפא את הפצעים הוא לא עוזר לה לחיות. תודה על ההקשבה. ( אני רק מבקש מכל אלה שרוצים לבוא חשבון איתי- אנא, תחסכו מעצמכם )
