עוברים כל הלילות, כל הימים...

[The Kinslayer]

../images/Emo133.gifעוברים כל הלילות, כל הימים...

ידוע הרי שהתפיסה של הרבה מתוכנו השתנתה מאז שהתחלנו לשמוע היהודים, אם זה בהיבט האישי ואם זה בתפיסה לגבי הלהקה ולגבי היצירות שלה. אז, השאלה עיקרית של השרשור הזה היא: מה השתנה מאז התקופה שהתחלתם לשמוע את היהודים וללכת להופעות בהיבט האישי? נקודות: מה הייתם עושים פעם כדי ללכת להופעה?, מה השכיחות שאתם שומעים שיר של היהודים- אז והיום?, כמה היוותה וכמה מהווה הלהקה מקום בחיים שלכם?, מה הדבר הכי קיצוני שעשיתם בשביל להגיע להופעה, והאם הייתם עושים את זה גם היום? וכו'. בהצלחה!

 

[אוחנפיצה]

ואולי השתנה בי הכל...

(חפירה) מטורפת וואו. אני חושבת שאני ממש השתנתי בשנתיים וחצי - שלוש האחרונות. בנוגע להופעות. דווקא בהתחלה הייתי הרבה יותר מתונה בקשר להגעה להופעות- מונית גדולה או אבא או מישהו מוכר, עניין הטרמפים הגיע בשלב יותר מאוחר... [יא' ככה] בנוגע לשירים פעם... זה היה לפחות שיר אחד ביום, אבל זה בדר"כ היה יותר, היה לי את השירים שלהם באמ.פי, והייתי שומעת אותם יותר. הרבה יותר. האמת, שהיום אני מכעט ולא שומעת אותם. שלא נאמר בכלל לא. בדר"כ זה רק בהופעות, או שיש לי דודא ממש רצינית לשמוע אותם ברגע מסויים. אבל זה כמעט ולא קורה. המקום של הלהקה בחיים שלי האמת שבהתחלה זה היה יותר התלהבות מהשירים, ופחות מהלהקה [לפני שהלכתי להופעה כלשהי בכלל], אחרי שהלכתי לכמה הופעות התוודעתי אליהם יותר, ראיתי באיזה אנשים מדהימים מדובר, ונורא שמחתי להכיר אותם. המקום שהם תופסים בחיים שלי עכשיו יותר גדול מאשר בהתחלה. דבר מטורף כדי להגיע להופעה? אם טרמפים זה נשמע לכם מטורף, אז טרמפים. אה... חחח ובכיתה י' הייתה פעם שאמרתי לאמא שאני אצל חברה באריאל ונסעתי לבאר שבע להופעה. אני רואה בזה טירוף

. היום לא הייתי משקרת להורים שאני הולכת למקום אחר, אני פשוט אבשר להם שיש הופעה. אבל טרמפים.. עדיין קיימים. בקיצור, כמו כל אחד אני חושבת שדי התמתנתי במהלך השנים, כמו כל אחד [או כמעט כל אחד] אבל האהבה להופעות, למוזיקה תמיד תישאר. גם אם אני לא אשמע אותם בבית שנה, תמיד יש את ההופעות כדי להזכיר לי כמה שהתגעגעתי.