זה לא מגבלה מבחינת החוק, אלא מתמטיקה פשוטה
אתה צריך להוכיח שהיית 1095 יום בקנדה לפני בקשת האזרחות, נכון? וזה צריך להיות ב4 השנים האחרונות, נכון? תעשה חשבון ותראה שאם היית שנתיים בקנדה בלי לצאת בתור PR, נשארו לך שנתיים לצבור פז"ם בתור סטטוס אחר. השנתיים האלה נחשבים לך לחצי, מה שמשאיר לך 365 יום בסטטוס האחר, כלומר 730 יום בפועל. יותר מזה: בפועל שהייה בסטטוס אחר תיתן לך משהו רק אם היית 4 שנים רצוף בלי לזוז מקנדה גם בתור PR וגם בסטטוס האחר, כי אם יצאת מקנדה כשהיית PR, אז למעשה הלכו לך יומיים של פזם בסטטוס האחר. מצב אופטימלי: ב4 שנים יש 1461 יום. פחות 730 יום (שנתיים) בסטטוס PR, נשאר לך 731 יום לצבור בסטטוס רשיון עבודה. אם היית את כל סטטוס העבודה בקנדה, צברת 731/2 ימים שהם 365 וחצי לצורך הפזם. יופי, יש לך 1095 יום. קיבלת אזרחות. מצב שבו יצאת מקנדה ליומיים כשהיית בסטטוס PR: ב4 שנים יש 1459 יום. היית שנתיים בקנדה בסטטוס PR, תוריד 730 יום. נשארו 729 וחצי אין לך אפשרות לצבור 730 יום בסטטוס עבודה. === היות ובכל 4 שנים יש עוד יום אחד בפברואר, זה מאפשר לך לצאת מקנדה ליום אחד אם אתה בקומבינה של צבירת ימים על ויזת עבודה. היות וכל יום שבחלקו היית בקנדה נחשב כולו כיום שהיית בו בקנדה, אז גם אם יצאת דקה אחרי חצות ונכנסת חזרה אחרי 3 ימים פחות שתי דקות, עדיין תוכל לעשות את זה. תרשה לי להניח שהיית בחופש/עבודה מחוץ לקנדה מדי פעם, ככה שזה לא תופס לגביך. מה שזה עוד אומר - שכמעט כל מי שמגיש בהסתמך על שהייה בקנדה 4 שנים רצוף בלי לזוז פשוט משקר, אפילו אם הוא או-פר פיליפיני ובאמת לא נסע לבקר את המשפחה, עדיין רוב הסיכויים שהוא יצא לגיחה קטנה בארה"ב. מה שזה עוד אומר שהרשויות לא ממש בודקות ומצליבות מידע.