הבט ידידי
לא הרביתי בלשבת עם האורחים.... במקרה ,תמיד אתם ישבתם ליד הלהקה ונהניתם, אז יצא שלפעמים אחי או אני היינו יושבים עם אליאס וצוחקים איתו. בעניין אמא שלי. אגלה לך מה סוד ההצלחה שלה.. המקום היה פעיל במשך כל השנה והארועים היו לא קשורים כלל לעדה הפרסית, לפרסים יש עדיפות כי המטבח ידע לייצר אוכל פרסי כשר למהדרין ברמה גבוהה (כי אבא שלי היה מפקד הצוות) אמא שלי בעצמה הייתה מהתחום ולפני האולם היא בעצמה הייתה שרה ולכן ידעה מה הקהל אוהב ואיך לגוון במוסיקה, אני הייתי בתחום והיה לי קל לתפעל את כל נושא הלהקה + הגברה ומוסיקה בצורה הכי מקצועית שאפשר עם מינימום תקלות. המניע העיקרי לארגן ערב כזה לא היה מטעמי רווחים של כסף, לא שזה לא חשוב. ברגע שאתה פועל מתוך רצון לעשות טוב ולא חושב על כמה כסף, אתה משקיע את הנשמה שלך בלי כל מחשבה על תמורה כספית. בינינו, אם היינו רוצים לעשות קופה בערב כזה, אז המחיר של 100 בכלל לא היה רווחי, בסה"כ לכסוי הוצאות. כדי להרוויח, המחיר היה צריך להיות 14-170 ש"ח לאדם תמורת כל מה שנתנו. (מוסיקה - 4 זמרים, בשר על האש-חופשי, 2 סוגי אורז ו-2 סוגי חורשט, גונדי, סלטים חופשי, תה חופשי, בירה חופשית, נרגילה) וזה עוד בלי הוצאות שוטפות, חשמל, מסים, שכירות וכו'. וכמו שציינתי בעבר היה לנו חיסכון אדיר בכח אדם, משפחה אחת שכל אחד מאיתנו ניהל תחום אחר שעבדנו בתיאום ולא היו לנו שותפים שיתערבו לנו בעניינים. תחבר הכל ביחד, זה היה מתכון להצלחה
