-לביבה-

[עלמה עלמה]

../images/Emo137.gif../images/Emo138.gif -לביבה-

אז אחרי שטיגנתי לביבות לכל כיתת הג'וניור הצעיר (אוףף הילד עם ההתנדבויות שלו

) באתי להגיד לכם... חנוכה שמח

 

[פילאטוס]

על נסים ושאר קשקושים

בדרך כלל אני לא חוגגת את חנוכה. מין חג לאומי של קנאות דתית, המון דם, וגם "יהודה המכבי" עושה לי ישר טעם של ליכוד, ז'בוטניסקי, מכבי תל-אביב... ברר. גם סופגניות אני לא ממש סובלת, ולביבות אין לי כוח... ובכל זאת יש שיר חנוכה אחד שתמיד עושה לי סמרור: באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש, כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן, סו-או-רה חושך, הלאה שחור, סו-אורה מפני האור... לפני כמה שנים השתתפתי בשיירה ארוכה-ארוכה, ממרכז העיר עד הכנסת, נדמה לי שארגנו את זה יש-גבול, והחזקנו לפידים, אמיתיים, בוערים, ושרנו את השיר הזה. כל השיירה. יש איכות מיוחדת במינה לשירה של שיירה, לאורך כמה קילומטרים, בחושך. בקיצור, אתמול קפצה הנה חברה ונתנה לי חנוכייה שהיא עשתה. מין פרוסה של גזע עץ ותשעה פמוטים קטנים דבוקים אליה, כמו אצבעונים. אז כבר קניתי נרות חנוכה, ארוכים ודקים, לא מזכירים בכלל את הנרות מהילדות, הגוצים הקלועים ההם. וסופגניות. ובננות, ליתר ביטחון. וחלה, ועוגה, וקלמנטינות. וכבר יבואו לפה בערב כמה ילדים (שאולי יביאו אותם כמה הורים

)... וכבר איזה שעה אני עם הסו-או-רה חושך. ובחוץ מבול, והששששש הזה של המכוניות שדוהרות על הכביש הרטוב, ותנור שיושב פחות או יותר על הברכיים שלי, וקצת עבודה לשבת, ומוסיקה. מדרדיאוס. בין לבין אני חושבת על נסים. נס הוא גם בורח. וגם דגל. ועל נסים קטנים ונסים גדולים. ונסים שמתרגלים אליהם עד שהם מובנים מאליהם. ונסים שמחכים להם, והם תוקעים הכל, עוצרים תנועה. חנוכה שמח, פורום

 

[1הופ]

עלי כפו אירוח

אמי החליטה שאם אני אזמין את המשפחה לערב חוכה אולי זה יגרום לאחי לדבר איתי. התרצתי. אז עשיתי קניות בשוק ועכשיו רק נותר לי לבשל. מדהים כמה לא כיף לארח אנשים שלא בא לך שיהיו אצלך בבית. שבוע הבא יבואו חברים, ואז אבשל בחדווה. חג שמח, ומי ייתן והחושך אכן יסור מעלינו

 

[עלמה עלמה]

לפעמים

המקומות בהם הציפיות נמוכות עד עפר הם אלו המפתיעים. אני מריחה כאן משהו טוב

. בהצלחה.

 

[עלמה עלמה]

עשית לי רעיון ../images/Emo62.gif

נס....למי היה כאן נס? מנסה לחשוב אם לי היה משהו שיכל להכנס תחת הכותרת הזו... וחנוכה...אםםם...אף פעם לא ממש אהבתי את החג הזה, לא יודעת למה, כנראה איזה טראומת ילדות שהשאירה רק עכבה בלי לתת הסברים. השנה אני פתאום מוצאת את עצמי יכולה לומר שדוקא ממש כיף לי, שמחה שהגיע חנוכה, אז אתחיל לתרגל מעכשיו שינוי מנטרה רבת שנים- לא עוד "לא אוהבת את החג הזה".

 

[hrabba]

לי היה נס

או.קיי, הרבה זמן לא הייתי פה, ואם הייתי זה רק לשניה אבל אתם כבר מכירים אותי, כשרע לי אני מתחבאה בכל אופן? זוכרים שהתחלתי לעבוד אז היה לי מאד רע, אפילו מאד מאד רע, מכל מיני סיבות. ביום שלישי הרגשתי שדיייי, אני לא מסוגלת יותר נכנסתי לבוס ובהחלטה משותפת החלטנו שדייי אתן בטח מתארים לעצמכם איך הרגשתי באותו יום בערב ראיתי מודעה בנענע לעבודה שמאד רציתי ביום רביעי ב07:30 בבוקר הייתי בראיון, והתחלתי לעבוד באותו רגע אם זה לא נס אז.... כייף לי חג שמח לכולנו ושבת שלום

 

[1הופ]

ואו!

לא רק נס אלא ממש נס חנוכה. מברוק אקס יקרה. אולי קצת פרטים?

 

[hrabba]

פרטים....

אין הרבה למעשה, התפקיד הוא נהול רכש, בחברה ענקית בתל אביב המשכורת לא מי יודע מה אבל זה מה יש... צריך להיות מעניין - אז מה שנשאר זה לקוות מה שלומך הופ?

 

[לא ליטה]

לא מבינה בניסים

אבל זו בהחלט שמחה גדולה

אחחחח, כמה טוב לשמוע וחוצמזה - נראה לכם שזה מדבק (עו"שה, בואי תתקרבי רגע)

המון ‏בהצלחה‏

 

[Iעוברת ושבהI]

אני כבר נדבקת למסך...

 

[נגוהות]

../images/Emo92.gifגם אני רוצה איזה נס../images/Emo121.gif

מזמנת אותך לכאן נס גדול

 

[hrabba]

ת ו ד ה

וכן זה מדבק, ואני כבר מבקשת מההוא שם למעלה שתהיי הראשונה בתור

)

 

[noa128]

יווו, אחלה!

איזה יופי לשמוע - נ ה ד ר, שמחה מאד בשמחתך X אהובה - איך יצא בסוף טוב, אה? ושיהיה המון בהצלחה שם

נועה

 

[hrabba]

תו דה נועה - איך המקום החדש?

 

[רקאסה]

לי יש נס!!!!

זו שנולדה בשני לחנוכה ההתעברות, ההריון, הלידה, הריצה למיון בגיל עשרים יום....שרשרת ארוכה של ניסים. הילדה חוגגת 23, ואני לא שוכחת. נורא אהבתי את נס העבודה....שיהיה לך המון הצלחה.

 

[noa128]

סורה?

ישר מזכיר לי את זו מהאקונומיה, עם הזרועות העבות.. ועוד בעניין הסורה. בילדותי, כשהייתי מביטה על האש הכתומה - לאו דווקא זו שבנרות - נגיד זו שבמדורה, למטה, מתחת לגחלים - היה נדמה בעיניי שיש שם מסיבה - אור כתום מאיר וחום בלב החושך - משהו חם וטוב. ואולי זה גם מה שמקשר אצלי באוטומט את החג הזה למשהו חיובי. אור, שירים כאלה אופטימיים (מה לעשות - זו סטייה קשה אצלי העניין הזה עם האור והאופטימיות..), מאכלי חג טעימים. במשפחה המורחבת זו גם עונת החגים - כולם אצלנו נולדו סביב החג הזה ותמיד היה איזה יומולדת משולב בהדלקת הנרות... בשנים האחרונות הוא נהיה מעניין הסורה, היו השנים שאני הייתי מגיעה לכל פסטיבל הדלקת הנרות כשכרסי בין שיניי (איזה ביטוי זה, אה? עד השיניים היא אף פעם לא הגיעה כרסי, ושלכם?) ונאלצת לענות לשאלות הדודות "נו, מתי? רואים שיש לך בן, הבטן גבוהה/נמוכה/מחודדת את פורחת/זורחת.."- בכל פעם עם ילד אחר כמובן... היה החג הארור ההוא שבילינו בבית החולים כשהבכור שלי עבר שם ניתוח חירום והיה כולו בן 11 חודש והדלקת החנוכייה בכל ערב עם הפציינט על הידיים גרמה לי לדמעות בשל המעמד המרגש, עם כל הילדים החולים בפיג'מות והסופגניות שהביאו מתנדבי עזר מציון. מאז מות אבי הפך החג הזה איכשהו להזדמנות לחגוג "הדלקת נר" עם המשפחה המורחבת יותר, אלה שרואים רק בפסח ורוששנה - וחבל - עכשיו אני חושבת שהוא היה נהנה מזה.., אלא ש..הדור הצעיר שם הנהיג את הקטע הפחות אהוב עליי, ועשו מזה סמי-כריסמס עם החלפת מתנות ושקיות ממתקים לכ-ל הילדים (בחישוב מהיר משתתפים במפגש הזה כמעט 20 קטנים, הרבה רעש והמולה) מייגע משהו, ונראה לי לא קשור. אבל אני אומרת - 365 ימים בשנה - סו-או-רה חושך, הלאה שחור סו-או-רה מפני האור ! (יופי אתם עושים עם הרגל..)

נועה.