../images/Emo137.gif../images/Emo34.gifסופגנייה והאב"כ
במסגרת תחרות "עלילותיה של הסופגנייה הגאה" אני תורמת את חלקי בסיפור קצר. התחרות תהיה עד יום שבת 7.12 וביום ראשון יעלה סקר חדש בו תצביעו עבור הזוכה, שכאמור יקבל/תקבל בלעדיות בטאגליינס. עדיין לא מאוחר מדי להשתתף. סופגנייה והאב"כ "מספר תעודת זהות?" "029495048" "שם?" "סופגנייה!" לראשונה הרימה אליי מבט שואל. "כן, כן, סופגנייה" עניתי. שמתי לב לבת צחוק שהצליחה לחנוק בשקט. "זה השם שלך?" שאלה שוב כלא מאמינה. "כן." חייכתי, כדי לאפשר לה להוציא את החיוך הכי מתוק שראיתי. "סופגנייה, סופגנייה גרנות." עוד בילדותי רדף אותי שמי. בגן, כל היום צבטו אותי ואמרו לי שאני באמת סופגנייה. בביה"ס, הרבו לצחוק עליי ושאלו אם לאחותי קוראים לביבה. בצבא, הגברים שאלו הם יכולים למלא אותי בריבה שלהם.. ועוד ועוד. לא התרגשתי יותר מדי, בהתחלה נעלבתי, אבל היום אני גאה בשם שלי. אמא שלי אומרת, שכשהמיילדת החזיקה אותי בידיה הייתי קטנה ועגולה ממש כמו סופגנייה, אז היא החליטה לקרוא לי כך, כי אמא שלי מאוד מאמינה שצריך ללכת עם אסוציאציות עד הסוף. היא אומרת שיש לי שם מאוד מיוחד. אם זה אני בהחלט לא אתווכח. אז הנה אני, סופגנייה גרנות, סופגנייה גאה. אפשר לומר גאה בריבוע, כי החיילת שרעננה לי את מסכת האב"כ נראית חמודה והחיוך שלה ממש מתוק. לפני יומיים קיבלתי בדואר את האיגרת המורה לי לגשת לתחנת הג"א הקרובה לבית מגוריי ולרענן את מסכת האב"כ שלי. עכשיו אני פה במקלט של הקניון הכי רועש בחנוכה, ודנית החיילת ממש מוצאת חן בעיני כך שלא כל-כך בא לי לעזוב פה, למרות שמסכת האב"כ שלי מרועננת כבר יותר מעשר דקות. "אפשר לעזור לך?" איזה מותק, הלב שלי מתרחב ומתכווץ בהתאמה. "אני....אני מחכה לאחותי. היא גם צריכה לבוא, לא אכפת לך שאחכה פה, נכון? יותר שקט פה." הצלחתי להמציא משהו כדי שאוכל להישאר. היא חייכה. אם לא תפסיק אני לא בטוחה שאשלוט במצב הצבירה שלי. "אני דנית." "ואני..." "סופגנייה" היא השיבה עם חיוך. מישהו צריך לתת לה פתור מהחיוכים האלו. "יש לך שם מאוד מיוחד" "ספרי לי על זה!" "ולא רצית להחליף אותו?" "השתגעת? עם רייטינג כזה? לא חבל?" "את צודקת." היא שוב חייכה. אלוהים תעשה משהו, אני לא עומדת בזה. "אפשר לשאול שאלה אישית?" שאלתי. "shoot" "בת כמה את? את לא נראית בסדיר?" טוב, צריך לוודא שאנחנו בסקאלה הנכונה. "21. בדיוק השתחררתי, אבל ביקשו ממני לעזור פה קצת. יש בלאגן ולא מעט היסטריה סביב נושא האב"כ." o.k, הגיל מתאים, עכשיו צריך לברר מאיפה היא. "ואת מהסביבה?" "למה? יש לך כוונות?" Hustone we´ve got a problem "ואם אומר שכן?" התגריתי במזלי. "אז אני אשמח." הפעם היה תורי לחייך. "מה את עושה בשעה הקרובה?" שאלה. "למה? יש לך תוכניות?" "ואם אומר שכן?" "אז מה את עושה בעשרים שנה הקרובות?"
במסגרת תחרות "עלילותיה של הסופגנייה הגאה" אני תורמת את חלקי בסיפור קצר. התחרות תהיה עד יום שבת 7.12 וביום ראשון יעלה סקר חדש בו תצביעו עבור הזוכה, שכאמור יקבל/תקבל בלעדיות בטאגליינס. עדיין לא מאוחר מדי להשתתף. סופגנייה והאב"כ "מספר תעודת זהות?" "029495048" "שם?" "סופגנייה!" לראשונה הרימה אליי מבט שואל. "כן, כן, סופגנייה" עניתי. שמתי לב לבת צחוק שהצליחה לחנוק בשקט. "זה השם שלך?" שאלה שוב כלא מאמינה. "כן." חייכתי, כדי לאפשר לה להוציא את החיוך הכי מתוק שראיתי. "סופגנייה, סופגנייה גרנות." עוד בילדותי רדף אותי שמי. בגן, כל היום צבטו אותי ואמרו לי שאני באמת סופגנייה. בביה"ס, הרבו לצחוק עליי ושאלו אם לאחותי קוראים לביבה. בצבא, הגברים שאלו הם יכולים למלא אותי בריבה שלהם.. ועוד ועוד. לא התרגשתי יותר מדי, בהתחלה נעלבתי, אבל היום אני גאה בשם שלי. אמא שלי אומרת, שכשהמיילדת החזיקה אותי בידיה הייתי קטנה ועגולה ממש כמו סופגנייה, אז היא החליטה לקרוא לי כך, כי אמא שלי מאוד מאמינה שצריך ללכת עם אסוציאציות עד הסוף. היא אומרת שיש לי שם מאוד מיוחד. אם זה אני בהחלט לא אתווכח. אז הנה אני, סופגנייה גרנות, סופגנייה גאה. אפשר לומר גאה בריבוע, כי החיילת שרעננה לי את מסכת האב"כ נראית חמודה והחיוך שלה ממש מתוק. לפני יומיים קיבלתי בדואר את האיגרת המורה לי לגשת לתחנת הג"א הקרובה לבית מגוריי ולרענן את מסכת האב"כ שלי. עכשיו אני פה במקלט של הקניון הכי רועש בחנוכה, ודנית החיילת ממש מוצאת חן בעיני כך שלא כל-כך בא לי לעזוב פה, למרות שמסכת האב"כ שלי מרועננת כבר יותר מעשר דקות. "אפשר לעזור לך?" איזה מותק, הלב שלי מתרחב ומתכווץ בהתאמה. "אני....אני מחכה לאחותי. היא גם צריכה לבוא, לא אכפת לך שאחכה פה, נכון? יותר שקט פה." הצלחתי להמציא משהו כדי שאוכל להישאר. היא חייכה. אם לא תפסיק אני לא בטוחה שאשלוט במצב הצבירה שלי. "אני דנית." "ואני..." "סופגנייה" היא השיבה עם חיוך. מישהו צריך לתת לה פתור מהחיוכים האלו. "יש לך שם מאוד מיוחד" "ספרי לי על זה!" "ולא רצית להחליף אותו?" "השתגעת? עם רייטינג כזה? לא חבל?" "את צודקת." היא שוב חייכה. אלוהים תעשה משהו, אני לא עומדת בזה. "אפשר לשאול שאלה אישית?" שאלתי. "shoot" "בת כמה את? את לא נראית בסדיר?" טוב, צריך לוודא שאנחנו בסקאלה הנכונה. "21. בדיוק השתחררתי, אבל ביקשו ממני לעזור פה קצת. יש בלאגן ולא מעט היסטריה סביב נושא האב"כ." o.k, הגיל מתאים, עכשיו צריך לברר מאיפה היא. "ואת מהסביבה?" "למה? יש לך כוונות?" Hustone we´ve got a problem "ואם אומר שכן?" התגריתי במזלי. "אז אני אשמח." הפעם היה תורי לחייך. "מה את עושה בשעה הקרובה?" שאלה. "למה? יש לך תוכניות?" "ואם אומר שכן?" "אז מה את עושה בעשרים שנה הקרובות?"
