[behappy]

../images/Emo139.gif

שריר הלב נמתח מתכווץ נרפה. ה הפעימות לא עוקבות, הקצב לא סדיר, הנוף מתחלף. הלילות מגיעים לבוקר בריצה. הבוקר מגיע בקור. החורף צונח לאט כמו פתיתי שלג, מעבה עוד שכבה ועוד שכבה בין העצמות. צומח שם קור ואני צריכה לגרש, לגרש, לגרש אותו כל הזמן. הדברים עוברים לידי ולא תמיד נכנסים אלי. אני מסוגלת לדמם ולהרגיש את זה רק ימים אחרי. להיפרד בקושי, בהיסח הדעת, מניצנים קטנים שרק נולדו, לצחוק בקול צרוד, ציני אבל לא יותר מדי, לשתוק איפה שצריך לדבר, לא להיות מסוגלת ליצור את המגע הנכון, הקשרים הנכונים. אז אני מביאה אותי. בלי תנועות ריקוד מאלה שלומדים עם השנים, רק עם אלה שפועמות פנימה, עם החורף, למרות החורף, מול החורף. הרבה בקרים מוקדמים, הרבה לילות מאוחרים מדי, הרבה עייפות. גוף בוכה וצוחק בו זמנית הרבה עייפות לנקז, רעל להוציא, כאבים לשחרר. אני צריכה להמיס פה גוש מאוד גדול של דמעות שמעייף אותי.

 

[noosh]

כל מילה

כל כל כל כל מילה. כל אות, אפילו. הלילות מגיעים לבוקר בריצה. הבוקר מגיע בקור. החורף צונח לאט כמו פתיתי שלג, מעבה עוד שכבה ועוד שכבה בין העצמות. צומח שם קור ואני צריכה לגרש, לגרש, לגרש אותו כל הזמן. זה ממש מאבק. להיות צריכה לגרש כל הזמן את הקור שצומח שם. זה מבפנים, פעם הייתי אומרת את זה ואנשים לא היו מאמינים לי, אבל הקור יכול להיות מבפנים וזה לא משנה אם ישימו חימום ולא ישנו שמונים שמיכות, שומדבר לא יפסיק את הרעד הזה. זה מאבק והוא מתיש, להבין מה עובר עלייך. לא לתת לדברים לצנוח כמו פתיתים שנמסים עוד לפני שנגעת בהם, כן לאחוז וכן להקדיש א תהזמן והמחשבה והרגש למה שקורה כשהוא קורה, זה מאבק והוא מתיש וזה לא פשוט בכלל, להצליח להתרכז בזה. לפעמים זה נראה יותר מדי, יותר מדי אנרגיות, וכשקר אין חום ואין אנרגיה. רוצים לצנוח ככה גם. לצחוק בקול צרוד, ציני אבל לא יותר מדי, לשתוק איפה שצריך לדבר, לא להיות מסוגלת ליצור את המגע הנכון, הקשרים הנכונים. וזה בעיקר מתסכל. כי את כלכך רוצה ולא מצליחה, כאילו משהו בקור הזה עושה אותך איטית יותר, הדברים מדממים מאוחר יותר כי את לא מצליחה או לא רוצה או שניהם, לעכל או להבין I guess the winter makes you laugh a little slower Makes you talk a little lower about the things you could not show her שכזה. הכל, באמת כל מה שכתבת, אני יכולה להזדהות עם זה עד כאב. עם העייפות הזאת של דברים שמצטברים בפנים ואת לא מצליחה לרוקן, אולי כי את אפילו לא מבינה מאיפה הם הגיעו ואיך לשבור אותם לחתיכון מספיק קטנות כדי שהם יתנקזו החוצה בלי להתקע בדרך. ובא לי לתת לך חיבוק אבל אני לא יודעת אם זה יעזור, אני חושבת שזה בעיקר לחפש עכישו את מה שיצליח להמס חלק מהנטיפים ולנקז את הטיפות ולחמם מפנים, לא רק מבחוץ. וזה יכול להיות הרבה דברים, הלהבה הזאת, אבל בין העצמות לא חייב להיות קרח, הקור יכול להביא איתו גם את הרוח והאוויר החדש והטרי שמתחדש כל הזמן, שמנקה החוצה את הרעלים שמצטברים ואת האדים של הקיץ שמהולים בכל הריחות והמחנק והאבק הזה. פשוט צריך לנסות לזוז מספיק כדי שהוא לא יקפא עלייך, אלא יזרום בפנים ויתחלף כל הזמן.

.

 

[behappy]

המון המון תודה, נוש. שיהיה לך חם ../images/Emo23.gif

 

[so are you to me]

../images/Emo45.gif|חום|

 

[behappy]

על גוף וכאב

על העיניים הגדולות שמכתיבות את כמות הספיגה של הלב שלך. או את כמות האהבה שתרצי להכניס לתוכו. על העיניים של זו שחיכתה וחיכתה עד לזיק הנדלק ברגע ש--- זה פה. על העור שסופג הכל ומספר הכל. על הנפילות המשתקפות. על כוויות הקור. על טביעות האצבעות של כל מי שעבר בי. על טביעות האצבעות של כל מי שעברתי בהם. על צורת האוויר המיוחדת שאת מקבלת לאחר שהיית אצל מישהו בלב. את הופכת להיות משהו שונה, אוורירי, כמעט לא נוגע בעולם הזה. זה מזכיר לי נופים של פסגות שהייתי בהם לרגע והלכתי כי היה קר מדי, כי סופות שלגים, כי הייתה תחושה שיש לאן לחזור. על התקופה הזו ומה שהיא מביאה איתה. על חיפה שהיא הרבה מאוד ממני: אורנים, פסגות, אוויר מלוח, ים מקציף כחול-אפור-כחול, תרני אוניות, מפרץ רווי ברעל, אוויר שכדי לנשום אותו צריך להגביה את הראש, לבקש רגע מהציפורים שירשו לי. אנשים שלא נמצאים בבועה הזו של תל אביב. על הנסיעות. על המרחק שיש אנשים שאומרים שהוא יפה, שהוא נותן, שהוא מלמד, שהוא רק משקף את מה שקיים תמיד. על התאהבויות מחודשות: במוזיקה, בחיות, בכל מה שיכול להבעיר אש. על מה ששוחה כמו דגים כחולים אדומים בוערים בתוכי: שברי שירים, שברי תווים, שברי מוזיקה שלא תוכל להמחק מתוכי לעולם: הקול הצרוד של ג'ניס, הלחישות של טורי, שני הצבעים בראש של רדיוהד, היער של הקיור, ועוד הרבה שחבל לנסות בכלל. על גוף וכאב. על מה שאני מנסה להוציא ממני להוציא ממני, אני צריכה להוציא הרבה, להזדכך, להיות טובה יותר אלי

 

[so are you to me]

על העיניים הגדולות ש.

על טביעות האצבעות של כל מי שעבר בי ************* שברי- [אני שומעת רדיוהד כבר יומיים. אה. ואת הורסז.] אם היה לי משהו מעבר להזדהות מוחלטת [עד כדי הכוונה לכתוב על אותם הדברים כמעט וחוסר יכולת, שקט איפה שצריך מילים, גוש בגרון?] הייתי אומרת. נשבעת.

 

[behappy]

דיי, מה הורסז, של גברת סמית' או טורי? ../images/Emo23.gif

 

[so are you to me]

it's easy, like 1 2 3... ../images/Emo14.gif [../images/Emo23.gif]