רן היקר,
אני קוראת את המצוקה הרגשית שלך מבין השורות ואני כל כך מבינה אותה. התחושה שבנית משהו יפה והוא נשמט לך מבין הידיים. הכי חשוב בעיניי זה לא לתת לכאב שאתה חש(באופן טבעי) לגרום לך לפגוע באשתך(גרושתך לעתיד). כן, זה כואב...החלטתם להתגרש יפה, נסה לשמור על זה. עד כמה שזה קשה. לגביי התמונות, אני מבינה את הצורך לשמור את התקופה הזאת. אני חושבת שאת התמונות תחלקו בינכם.אפילו אפשר לשבת ביחד, להסתכל עליהם, להזכר, לחייך לעצמכם, לדבר על מה שהיה- ואחרי כל זה...לללחוץ יד(עד כמה שזה נראה רשמי), להרים ראש וכל אחד ימשיך לדרכו. כן, חבריי מתיימרים להיות הנביאים של חיי וטוענים שאני וגרושי עוד נחזור להיות ביחד. אני מניחה שכשאנשים רואים פרידה חברית קשה להם להבין למה?! ונדמה להם שאולי זו טעות...ושדרכינו עוד יפגשו ונתחתן שוב. הכל יכול להיות, אבל אני לא חושבת. זה פרק בחיים שלא הצליח, למרות שהגרוש שלי אדם מדהים! וממשיכים הלאה. יש עוד אנשים מיוחדים בעולם. לא יתכן אחרת... אל תבנה ציפיות לחכות לטלפון מאשתך. אם זה יקרה תהיה מאושר. אל תפתח ציפיות שאולי היא רוצה לחזור. אם היא תרצה לחזור היא כבר תגיד, אני מאמינה. פשוט אל תפתח ציפיות על מנת לא להתאכזב ממנה. ולגבי הדירה, אולי היא שינתה את דעתה.אולי פשוט אין לה ממש זמן. אל תצפה- תציע לה. ואם היא לא תוכל, תעשה זאת לבד. אין כמו לארגן את הדירה שלך במו ידיך, לעצב אותה לפי האופי שלך. תנסה, עד כמה שזה קשה, להינות מהשינוי הזה. שינויים מפחידים, תנסה לחייך אליהם ולקבלם- ואז יהיה לך יותר קל. אני חושבת שהספר"מי הזיז את הגבינה שלי" מאוד מתאר את ההרגשה שלך כעת, הוא יכול לעזור לך. ואם כבר קראת אותו- תנסה להיזכר. והכי חשוב המון הצלחה והאמן בעצמך. עוד יהיה טוב, וזה לא סתם משפט. Mאיה.
) שבת קסומה מרחל-נשמה שכל פעם מבטיחה לעצמה לחזור לקרוא כמו שאהבה , יותר מיום יומיים, ועדיין לא מצליחה.
