../images/Emo14.gif הכל נגמר... ../images/Emo7.gif
זה נגמר סופית. עכשיו אני בוכה. עכשיו אני יודעת שאין תקווה לשיפוץ הקשר. אין סיכוי לכלום... הוא בכלל לא רוצה. למה כל כך כואב לי עכשיו? למה אני מרגישה כל כך פגועה? למה הוא מצא מישהי חדשה כבר עכשיו... למה הוא משקר? למה הוא אומר שהוא רוצה שאני ארגיש טוב, כשהוא בעצם רוצה לנקות את עצמו מייסורי מצפון... זה לא אמור לעניין אותו בכלל... האושר שלי לא מעניין אותו... הוא טוען שכן, ואני לא מאמינה. במקום מסויים, הוא מרחם עליי... ואני לא סובלת שמרחמים עליי... מרגישה נטושה, מרגישה זנוחה. הוא פשוט זרק אותי... בלי שום בושה... יום אחד הסתיימה האהבה והכל נגמר... אני מרגישה רע... וזה לא עניינו. זו הבעיה שלי. לא אמור להיות לו אכפת. אז למה הוא אומר שכן?! למה אני מרגישה כל כך רע... למה אני מרגישה נורא... למה חשבתי שאני אשלים עם זה בקלות... ואני לא יכולה... הוא שבר לי את הלב, זה מה שהוא עשה. והוא כנראה אפילו לא מודע לכך. כואב. כואב. כואב. יקח זמן לשכוח. ואתה... אל תנסה לעשות לעצמך ייסורי מצפון, אוקיי? אני יודעת כמה שלא אכפת לך. רק שתדע, שאני פה הבנאדם שסובל. אני צריכה להרגיש רע. לך אין סיבה. תבין את זה. לא רוצה שתרגיש רע בגללי... למרות שאין סיכוי שזה יקרה. לא רוצה לדבר איתך יותר. לא רוצה להיות ידידה שלך. רוצה לשכוח. לשכוח אותך. לשכוח הכל. לשכוח את האהבה. לשכוח את הרגשות שעוררת בי. לשכוח את הסבל שגרמת לי... לא מסוגלת להפסיק לבכות. מצטערת שהכרתי אותך. אני שונאת אותך כי אני אוהבת אותך. (12.6.02)
