וישר אחורי
New member
../images/Emo14.gif"לב של אמא"
צביטה קטנה בבטן אותי לגמרי הפתיעה/ "דודי", טילפנתי לבעלי אתה חייב להגיע/ קרה משהו? שאל, הלחץ בקולי עליו השפיע/ "לא משהו מיוחד" אמרתי וניסיתי אותו להרגיע. דודי יקירי, הגיע מיד כעבור עשרה רגעים/ "את מלחיצה" אמר, הטלפונים שלך משגעים/ שב אהובי, שב, אני חייבת אותך בכאלה זמנים/ נו מה?? "דברי כבר" עוד פעם אותם הרהורים? "כן" אמרתי, אבל הפעם זה על בנינו גלי/ "גילי"? מה איתו? הוא לא באימון תרגילי?/ "לא יודעת", השבתי, ישנתי בצהריים כהרגלי/ ולא תאמין על מה חלמתי, על סבא רבא שלי. "ובשביל חלום את מפסיקה אותי באמצע העניינים"?/ שאל, רטן בקולו, מתיי תלמדי כבר שזה הבל הבלים?/ "לא! כעסתי ונפגעתי, הסתכלתי לו היישר בפנים/ "אתה לא מבין" לעולם לא תבין לב של אמא על בנים. "טוב מתוקה סליחה, באמת סליחה, ספרי לי הפרטים"/ הקשב טוב טוב אמרתי, מנגבת את דמעותיי מהפנים/ בחלומי, סבא משה, החל צועק ובוכה בכי תמרורים/ "לא אל תעשו זאת" זעק מרה, אל תקטפו הפרח הנעים. מהמיטה קפצתי, רועדת, כל כולי עטופה זיעה קרה/ הרמתי טלפון לגילי שלנו, גילי לא ענה ומאז אני ערה/ לא יודעת למה, אבל אותי עוטפת הרגשה מאוד מוזרה/ אני ממש רועדת ומפחדת, חוששת שהנורא מכל קרה. "אל תהיי כזאת" אמר דודי, ופניו אותי מרגיעים/ קורה שבן אדם עסוק ובטח חייל באמצע תרגילים/ אך אני בשלי, לא! "החלום והטלפון", צירוף מקרים?/ "בא ננסה שוב הציע" אולי קפץ הוא לאחד החברים. את הטלפון הוא הרים וראה כי פניי ממש מחווירים/ "ראה" זעקתי, למטה לכניסה נכנסו הרגע קצינים/ "קצינים"? תמה הוא, זה בטח חברים של השכנים/ לפתע, צלצול נשמע בדלת ליבי נדם לכמה רגעים. פתחתי הדלת כרוח סערה "כן"? מה לכם פה? שאלתי/ הקצין הביט בי, בפנים חתומות מלאות צער, מייד הבנתי/ "דבר" צעקתי, נו דבר, מה בדיוק קרה? ממש התחננתי/ "זה גילי" אמר ולא הוסיף, ואני לתוך ידיו של בעלי נפלתי. זעקות השבר פילחו את האוויר "גילי" זעקתי בגעגועים/ "גילי שלי" איך אותי עזבת? איך ממני נקרעת בן זקונים?/ אל הלוויתך בני, לקחוני חבריך היקרים ממש כאחים/ על קיברך הטרי בני, השארתי, דמעות של אמא וזר פרחים. מתוך קומונת "שירה בחרוזים", אשמח אם תבקרו אצלנו: http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?Com...
צביטה קטנה בבטן אותי לגמרי הפתיעה/ "דודי", טילפנתי לבעלי אתה חייב להגיע/ קרה משהו? שאל, הלחץ בקולי עליו השפיע/ "לא משהו מיוחד" אמרתי וניסיתי אותו להרגיע. דודי יקירי, הגיע מיד כעבור עשרה רגעים/ "את מלחיצה" אמר, הטלפונים שלך משגעים/ שב אהובי, שב, אני חייבת אותך בכאלה זמנים/ נו מה?? "דברי כבר" עוד פעם אותם הרהורים? "כן" אמרתי, אבל הפעם זה על בנינו גלי/ "גילי"? מה איתו? הוא לא באימון תרגילי?/ "לא יודעת", השבתי, ישנתי בצהריים כהרגלי/ ולא תאמין על מה חלמתי, על סבא רבא שלי. "ובשביל חלום את מפסיקה אותי באמצע העניינים"?/ שאל, רטן בקולו, מתיי תלמדי כבר שזה הבל הבלים?/ "לא! כעסתי ונפגעתי, הסתכלתי לו היישר בפנים/ "אתה לא מבין" לעולם לא תבין לב של אמא על בנים. "טוב מתוקה סליחה, באמת סליחה, ספרי לי הפרטים"/ הקשב טוב טוב אמרתי, מנגבת את דמעותיי מהפנים/ בחלומי, סבא משה, החל צועק ובוכה בכי תמרורים/ "לא אל תעשו זאת" זעק מרה, אל תקטפו הפרח הנעים. מהמיטה קפצתי, רועדת, כל כולי עטופה זיעה קרה/ הרמתי טלפון לגילי שלנו, גילי לא ענה ומאז אני ערה/ לא יודעת למה, אבל אותי עוטפת הרגשה מאוד מוזרה/ אני ממש רועדת ומפחדת, חוששת שהנורא מכל קרה. "אל תהיי כזאת" אמר דודי, ופניו אותי מרגיעים/ קורה שבן אדם עסוק ובטח חייל באמצע תרגילים/ אך אני בשלי, לא! "החלום והטלפון", צירוף מקרים?/ "בא ננסה שוב הציע" אולי קפץ הוא לאחד החברים. את הטלפון הוא הרים וראה כי פניי ממש מחווירים/ "ראה" זעקתי, למטה לכניסה נכנסו הרגע קצינים/ "קצינים"? תמה הוא, זה בטח חברים של השכנים/ לפתע, צלצול נשמע בדלת ליבי נדם לכמה רגעים. פתחתי הדלת כרוח סערה "כן"? מה לכם פה? שאלתי/ הקצין הביט בי, בפנים חתומות מלאות צער, מייד הבנתי/ "דבר" צעקתי, נו דבר, מה בדיוק קרה? ממש התחננתי/ "זה גילי" אמר ולא הוסיף, ואני לתוך ידיו של בעלי נפלתי. זעקות השבר פילחו את האוויר "גילי" זעקתי בגעגועים/ "גילי שלי" איך אותי עזבת? איך ממני נקרעת בן זקונים?/ אל הלוויתך בני, לקחוני חבריך היקרים ממש כאחים/ על קיברך הטרי בני, השארתי, דמעות של אמא וזר פרחים. מתוך קומונת "שירה בחרוזים", אשמח אם תבקרו אצלנו: http://www.tapuz.co.il/Communa/usercommuna.asp?Com...