../images/Emo14.gifלדבר אל הקירות
לפעמים אני חוששת שאשכח איך מדברים.שעה של שתיקה. אמא מכונסת בעצמה ואני יושבת ליד הגולם האלקטרוני ומ " מדברת" אל העולם. רק שפה בבית אין לי עם מי לדבר. והבדידות גוברת. סתם כי הפסדנו היום, להכח רמת גן, היה לי עצוב ובכיתי ולא היה לי עם מי לחלוק את זה. כל כך רציתי את הכתף הפרטית של הנסיך שלי. לניח את ראשי הכבד ולמצוא מחסה בין זרועותיו.שילטף וינגב את הדמעות ויגיד לי שאני לא לבד. ושהחיים נמשכים ושאני עושה עבודה נהדרת עם אמא ושהכדור הוא עגול ולדרבי חוקים משלו. פעם היה הבית הזה הומה כמו בלומפילד בדרבי.אנשים היו נכנסים ויוצאים. אמא היתה מקבלת את כולם. ועכשיו ריק ועצוב בנשמה. רוצה שישי אחד לזכות לשבת ליד שולחן השבת עם קולות שירה וצחוק. מרגישה כאילו נקלעתי לתיבת נוח אבל לבדי. בלי בן זוג שיעזור לי לשרוד את המבול.ושיושיט לי עלה של זית ששתשוב השמש לזרוח.
לפעמים אני חוששת שאשכח איך מדברים.שעה של שתיקה. אמא מכונסת בעצמה ואני יושבת ליד הגולם האלקטרוני ומ " מדברת" אל העולם. רק שפה בבית אין לי עם מי לדבר. והבדידות גוברת. סתם כי הפסדנו היום, להכח רמת גן, היה לי עצוב ובכיתי ולא היה לי עם מי לחלוק את זה. כל כך רציתי את הכתף הפרטית של הנסיך שלי. לניח את ראשי הכבד ולמצוא מחסה בין זרועותיו.שילטף וינגב את הדמעות ויגיד לי שאני לא לבד. ושהחיים נמשכים ושאני עושה עבודה נהדרת עם אמא ושהכדור הוא עגול ולדרבי חוקים משלו. פעם היה הבית הזה הומה כמו בלומפילד בדרבי.אנשים היו נכנסים ויוצאים. אמא היתה מקבלת את כולם. ועכשיו ריק ועצוב בנשמה. רוצה שישי אחד לזכות לשבת ליד שולחן השבת עם קולות שירה וצחוק. מרגישה כאילו נקלעתי לתיבת נוח אבל לבדי. בלי בן זוג שיעזור לי לשרוד את המבול.ושיושיט לי עלה של זית ששתשוב השמש לזרוח.