משל הנפש הקטנה והשמש / מתוך ``שיחות עם אלוהים
(ותודה למלאכיתוש) פעם הייתה נפש שהכירה את עצמה וידעה שהיא האור. זאת הייתה נפש חדשה, ולפיכך תאבה להתנסות. "אני האור", אמרה הנפש, "אני האור". אלא שכל הידיעה וכל האמירה לא יכלו למלא את מקומה של ההתנסות. ובספרה שממנה צצה הנפש הזאת, לא היה דבר אלא האור. כל אחת מהנפשות הייתה נשגבת, כל אחת מהנפשות הייתה מופלאה, וכל אחת מהנפשות זהרה בזוהר האור הכביר שלי, וכך הייתה הנפש הקטנה שלנו, נר בשמש. בקרב האור הנשגב ביותר שממנו הייתה הנפש חלק - הנפש לא יכלה לראות את עצמה ולא יכלה להתנסות בעצמה, כמי שהיא באמת ומה היא באמת. הדברים התגלגלו כך שהנפש הזאת ערגה וערגה להכיר את עצמה. וכה עצומה הייתה ערגתה, עד כי יום אחד אמרתי "האם את יודעת נפש קטנה, מה את צריכה לעשות כדי להשביע את ערגתך?" "מה, מה, אלוהים? אני מוכנה לעשות כל דבר!" אמרה הנפש הקטנה. "את מוכרחה להיפרד מאיתנו", השבתי, "ואחר כך את מוכרחה לזמן אלייך את החושך". "מה זה חושך, הקדוש שבקדושים?" שאלה הנפש הקטנה. "מה שאת אינך", השבתי, והנפש הבינה. וכך עשתה הנפש. היא ניתקה את עצמה מהכל, ואפילו עברה לספרה אחרת. ובספרה זו היתה לנפש הכוח לזמן לצורך ההתנסות שלה כל מיני סוגי חושך. וכך עשתה. אלא שבעיצומו של החושך זעקה הנפש: "אבי, אבי, למה עזבתני?" (בדיוק כמוך בתקופות הקודרות ביותר שלך.) אך מעולם לא עזבתי אותך ! אני תמיד עומד לצידך, נכון להזכיר לך מי אתה באמת, מוכן תמיד לקרוא לך לבוא הביתה. לפיכך היה אור על פני החושך, ואל תקללהו. ואל תשכח מי אתה, ברגע שאתה מוקף במה שאתה לא ! אלא תן שבח לבריאה, גם אם אתה חותר לשנותה. ודע כי הדבר אשר אתה עושה בעת הקשה שבניסיונותיך, יכול להיות הגדול בניצחונותיך. משום שההתנסות שאתה יוצר היא הצהרה מי אתה - ומי אתה רוצה להיות. "תוכלי לבחור להיות כל חלק מאלוהים שתרצי", אמרתי לנפש הקטנה. "את אלוהות מוחלטת החווה את עצמה. איזה היבט של האלוהות תרצי לחוות עתה כעצמך?" "אתה מתכוון שיש לי בחירה?" הנפש הקטנה שאלה. ואני עניתי: "כן. את רשאית לבחור לחוות כל חלק של האלוהות כעצמך בתוכך ובאמצעותך." "בסדר", הנפש הקטנה אמרה, "אז אני בוחרת בסליחה. אני רוצה לחוות את עצמי כאותו היבט של אלוהים הנקרא סליחה מושלמת". ובכן, זה הציב אתגר קטן, כפי שאתה יכול לתאר לעצמך. לא היה למי לסלוח. כל שיצרתי זה רק שלמות ואהבה. "אין למי לסלוח?" הנפש הקטנה שאלה בחוסר אמון מסוים. "לא", חזרתי ואמרתי. ,הביטי סביבך. האם את רואה נפשות מושלמות ונפלאות פחות ממך ?" הנפש הקטנה הסתובבה והופתעה לראות את עצמה מוקפת בכל הנפשות שבשמים. הן באו מכל קצוות הממלכה, כי שמעו שהנפש הקטנה מנהלת שיחה יוצאת דופן עם אלוהים. "איני רואה אף אחד מושלם פחות ממני!" הנפש הקטנה קראה. "אז למי אוכל לסלוח?" בדיוק אז צעדה נפש אחת צעד קדימה מבין ההמון. "את יכולה לסלוח לי", אמרה הנפש הידידותית. "על מה?" שאלה הנפש הקטנה. "אני אבוא אל תוך החיים הפיסיים הבאים שלך ואעשה בשבילך משהו שתוכלי לסלוח עליו", ענתה הנפש הידידותית. "אבל מה? מה יכולה את, הוויית אור כה מושלמת לעשות כדי שארצה לסלוח לך?" הנפש הקטנה ביקשה לדעתך. "הו", הנפש הידידותית חייכה לעבר הנפש הקטנה, "אני בטוחה שנוכל לחשוב על משהו". "אבל למה שתרצי לעשות את זה?" הנפש הקטנה לא הצליחה להבין מדוע הוויה כה מושלמת תרצה להאט את הרטט שלה, עד שתוכל לעשות משהו "רע". "פשוט", הנפש הידידותית הסבירה, "אני מוכנה לעשות זאת כי אני אוהבת אותך. את רוצה לחוות את עצמך כסליחה, לא? מלבד זאת, את עשית את אותו הדבר למעני". "באמת?" הנפש הקטנה שאלה. "כמובן. אינך זוכרת? היינו הכל, את ואני. היינו הלמעלה והלמטה והשמאל והימין. היינו הפה והשם והעכשיו והאחר כך. היינו הגדול והקטן, הזכר והנקבה, הטוב והרע. כולנו היינו כל זה. ועשינו זאת בהסכמה, כדי שכולנו נחווה את עצמנו כחלק הנעלה ביותר של אלוהים, כי הבנו ש... באין זה אשר אתה לא, זה שאתה כן איננו ! באין ´קור´, לא נוכל להיות ´חום´. באין ´עצב´, לא נוכל להיות ´שמחה´. באין דבר הנקרא ´רע´, החוויה הנקראת ´טוב´ לא תוכל להתקיים. אם את בוחרת להיות דבר מסוים, משהו או מישהו המנוגדים לזה חייבים להופיע במקום כלשהו בעולם שלך כדי לאפשר את זה". הנפש הידידותית המשיכה והסבירה : אלה המלאכים המיוחדים של אלוהים, והתנאים האלו הם מתנותיו של אלוהים. "אני מבקשת רק דבר אחד בתמורה", הנפש הידידותית הכריזה. "הכל ! הכל", הנפש הקטנה קראה. היא היתה נרגשת מכך שתוכל לחוות כל היבט אלוהי של אלוהים. היא הבינה עכשיו את התוכנית. "ברגע שאכה ואהלום בך", הנפש הידידותית אמרה, "ברגע שאעשה לך את הדבר הנורא ביותר שתוכלי להעלות על דעתך - באותו רגע עצמו... תזכרי מי אני באמת ! " "הו, אני לא אשכח", הנפש הקטנה הבטיחה. "אראה אותך כאותה שלמות שאני רואה בך עכשיו ואזכור מי את תמיד ! "
