Rowdy Girl
New member
../images/Emo14.gifסקייטר בוי../images/Emo47.gifפרק 13../images/Emo14.gif
עוד 2 פרקים לסיום! תהנו [= עבר כבר חודש ודברים הלכו בסדר. דנה לאט לאט עוזבת, ג'ולי ודני עדיין מתראים, וג'יימס וצ'ארלי יודעים עליי ועל מאט. ביני ובין מאט הכל בסדר, אבל כל פעם שאנחנו ביחד אני חושבת שהוא רוצה ללכת רחוק יותר ואני לא יודעת אם אני מוכנה. הוא לא אמר כלום ולא ניסה כלום ואולי אני סתם פרנואידית... "היי בייב את בסדר?" מאט שאל "כע אני בסדר." "את תספרי לי אם משהו יטריד אותך, נכון?" "ברור." חייכתי "אוקיי. רוצה לעשות משהו הלילה?" "אני לא יכולה יש לי אימונים, סליחה." "את לא יכולה לפספס את זה?" "לא, אנשים תלויים בי באימון, אני לא יכולה לאכזב אותם." "מה איתי? אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד." הוא אמר בעצבים "אם אנשים יידעו עלינו נוכל לבלות יותר בבצפר!!!" "אמרתי לך כבר למה אני לא רוצה!" "כן אבל אם זה בסדר מבחינתך לספר לחברים שלך, למה אני לא יכולה לספר לשלי? זה לא פייר! טוב אני צריכה ללכת." לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהחדר והלכתי לאימונים. נרגעתי אחרי כמה זמן, אני שונאת לריב עם מאט... לא רציתי ללכת אליו אז הלכתי הביתה. בדיוק התיישבתי על המיטה ושמעתי משהו נוקש בחלון שלי. וראיתי את מאט בתוך העץ שלי... שוב... פתחתי את החלון והתיישבתי שוב על המיטה. מאט ישב על החלון וצפה בי. "מאט סגור את החלון קר בחוץ! ובוא לפה!" הוא עשה מה שאמרתי לו והתיישב לידי. דחפתי אותו למטה [לא מהמיטה! אלא ממצב ישיבה לשכיבה
] ושמתי עליו את השמיכה. "אני מצטער על מקודם." מאט אמר "גמאני, בוא נשכח ממה שקרה." "אוקיי." "אתה יודע... יום אחד תצטרך להפסיק להשתמש בחלון וללמוד להשתמש בדלת." "זה יותר מהיר להשתמש בחלון." "אתה נשאר כאן הלילה? ההורים שלי לא כאן אז לא אכפת לי." "את בטוחה?" "כע." "אוקיי." התיישבתי וצפיתי במאט מוריד את הבגדים שלו... וידעתי שאני מוכנה. זזתי ונעמדתי מאחוריו ונישקתי לו תעורף [
]. מאט הסתובב ונראה מבולבל. "לורי מה את עושה?" "אני רוצה שתהיה הראשון שלי!!" "וואווו!!! זתומרת.. את בטוחה?? אנחנו לא חייבים." "חשבתי על זה המון ואני רוצה, אני יודעת שאני מוכנה." **האמ האמ אל תבהלו זה לא מפורטXD אין תכנים למבוגרים
** הוא חייך ונישק אותי. "את מדהימה!" הוא אמר ונישק אותי שוב. כשהתעוררתי מאט עדיין ישן צפיתי בו כמה דקות ואז ראיתי אותו מחייך. "אהבת מה שראית?" הוא צחק "מאוד. כמה זמן היית ער?" "משו כמו שעה." "שעה!!!!!!!! למה לא הערת אותי?" "נראית כלכך יפה שישנת..." "טוב, יכלת להגיד לי במקום לתת לי לבהות בך!" "אאאאאוווו אהבתי את זה. אני אוהב לדעת שאת קרובה." "גמאני. מה אתה רוצה לעשות היום?" "אין אימונים?" "נופ, אני כולי שלך." "בואי נישאר במיטה." "נשמע טוב!."
עוד 2 פרקים לסיום! תהנו [= עבר כבר חודש ודברים הלכו בסדר. דנה לאט לאט עוזבת, ג'ולי ודני עדיין מתראים, וג'יימס וצ'ארלי יודעים עליי ועל מאט. ביני ובין מאט הכל בסדר, אבל כל פעם שאנחנו ביחד אני חושבת שהוא רוצה ללכת רחוק יותר ואני לא יודעת אם אני מוכנה. הוא לא אמר כלום ולא ניסה כלום ואולי אני סתם פרנואידית... "היי בייב את בסדר?" מאט שאל "כע אני בסדר." "את תספרי לי אם משהו יטריד אותך, נכון?" "ברור." חייכתי "אוקיי. רוצה לעשות משהו הלילה?" "אני לא יכולה יש לי אימונים, סליחה." "את לא יכולה לפספס את זה?" "לא, אנשים תלויים בי באימון, אני לא יכולה לאכזב אותם." "מה איתי? אנחנו כמעט ולא מבלים ביחד." הוא אמר בעצבים "אם אנשים יידעו עלינו נוכל לבלות יותר בבצפר!!!" "אמרתי לך כבר למה אני לא רוצה!" "כן אבל אם זה בסדר מבחינתך לספר לחברים שלך, למה אני לא יכולה לספר לשלי? זה לא פייר! טוב אני צריכה ללכת." לקחתי את הדברים שלי ויצאתי מהחדר והלכתי לאימונים. נרגעתי אחרי כמה זמן, אני שונאת לריב עם מאט... לא רציתי ללכת אליו אז הלכתי הביתה. בדיוק התיישבתי על המיטה ושמעתי משהו נוקש בחלון שלי. וראיתי את מאט בתוך העץ שלי... שוב... פתחתי את החלון והתיישבתי שוב על המיטה. מאט ישב על החלון וצפה בי. "מאט סגור את החלון קר בחוץ! ובוא לפה!" הוא עשה מה שאמרתי לו והתיישב לידי. דחפתי אותו למטה [לא מהמיטה! אלא ממצב ישיבה לשכיבה
