../images/Emo14.gif שבתות וחגים ../images/Emo14.gif
מילים: יענקל´ה רוטבליט לחן: יהודית רביץ ========================================== עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם הילדים קופצים עליך הם הכי יפים בעולם אתה נמס פורש ידיים אתה מאושר ממש ועוד מעט תקרא סיפור מהספר החדש איש משפחה למופת אתה אבא מושלם בסוף אתה תמיד חוזר לא עוזב לעולם בכל פעם שנוסע לא שוכח מתנות לכולם ועכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם ואני שותפה סמויה אני בצל כשעולה האור אני ילדה עדה אילמת שנשארת מאחור לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים ותתפלאי לדעת אני מכירה אותך אני יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח ואולי את כבר יודעת אולי שמעת את שמי או ישנה לך שם בשקט לא חושדת בקיומי אבל אני תמיד אתכם רואה אתכם ואיני נראית כשאתה שם מה נשאר לך ממני כעת לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים אתה יודע איך הרגשתי כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן הייתי בסדר לא הראיתי שום סימן אבל בלילה איך בכיתי איך הרטבתי את הכר למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם ============================== בא לי לצרף משו שכתבתי , כשג´וניור היה בבטן. לכאן הביא הנרי החמישי את הפילגש שלו , או שמא היה זה הנרי השמיני? הגענו לארמון קטן בחבל נורמנדי. " הטירה בשיפוצים " הודיע פתק קטן על השער. בין דליי צבע ופיגומים פילסנו דרכנו וגבירה נכבדה ופניה מלאים עידון ויראת כבוד למקום באה לקבל פנינו , מתנצלת על העירבוביה השורה במקום. ואנחנו , רק חיפשנו עליית גג קטנה להניח ראשינו העייפים מהדרך הארוכה. היינו שניים וחצי . הוא , אני והחיים שנוצרים בתוכי . בחדר ההסבה בערה האח וכורסאות רכות ומזמינות " של פעם " , חיכו לנו , ליד שולחנות קטנים עמוסי קערות מלאות פירות טריים . בחור צעיר העלה את חפצינו במדרגות רחבות לקומה העליונה , ומעליה , שהלכו והפכו צרות יותר ויותר , מעין מסתוריות , ובסוד לחש לנו . . . כן , זה החדר , זה בדיוק החדר הזה . . .. ואותו אנחנו לא משפצים . הוא נשאר בדיוק כפי שהיה. כל האביזרים המקוריים עדיין כאן . קורות חשופות מעץ טבעי עבה ושחור תמכו בגג המשופע . מיטת אפיריון מכוסה בכיסוי משי כחול . צוהר קטן ממנו נשקף גן קסום . מראה עתיקה שלפניה מונחת מברשת שיער מאותו הזמן , פודריה ומגהץ פחמים . הדומי קטיפה מפוזרים בחדר וספונת לשניים להשתרע עליה בעצלות . רק אור חשמל מנורת ליבון חשופה לא תאם , והחליף את אור הנר או העששית שהייתה במקור. אבל האור היה חלש וניסה להתכווץ עוד יותר כדי להתאים את עצמו . ואני ידעתי שכאן יהיה הטקס הפרטי שלנו . היינו האורחים היחידים בטירה וכל תשומת הלב הופנתה אלינו . פינקו אותנו בארוחת גורמה עם כל כללי הטקס וכל מעדני המקום . במנות עדינות מקושטות , יין אדום יבש מובחר על פי בחירתנו , הועלה מהמרתף וגבירת הבית הגישה לנו וידיה עטויות כפפות לבנות . הסבנו בספריה . לאיטנו . רצינו שהערב יימשך עוד ועוד . שמענו סיפורים מלאי הסטוריה , שמענו על גאוות המקום (וחייכנו לעצמנו בשקט בשקט ) . ובלילה בלילה עלינו לעליית הגג שלנו , " שלנו " כך כבר קראנו לה , ואהבנו עד כלות . בבוקר בטרם הפציע אור מאוחר , פתחתי עיניי וראיתי חיוך כחול ניבט מולי . ידיים אוהבות משכו אותי בעדינות להישען על ערימת כריות מסודרת . שערי מפוזר וארוך כהינומת כלה , ליטף עד למתני את גווי הערום ואת בטני המתעגלת . מתוך קופסת שנהב נשלפה טבעת עגולה ללא מתום , דקיקה משהו אך מעוצבת בקפידה . " הרי את מקודשת לי . . . " , נלחשו לי המילים , רועדות . לאחר ארוחת הבוקר ולפני פרידה מהטירה ויציאה אל האי הקסום שהשביל המוליך אליו נגלה ונעלם חליפות לפי הגיאות , רצתה גבירת הבית לצלם אותנו ביחד על ספת האוהבים בחדר ההסבה . ואנחנו אמרנו לה שאין צורך , תודה , כבר הצטלמנו מספיק . . . . . ולא ידעה שאנחנו אף פעם לא מצטלמים ביחד . . . כי . . אסור . . . . ============================ מאחלת שכולם שיהיו לכם רק שבתות וחגים של אהבה. של ביחד. עם אהובים. נכון , הילדים שלנו הם האוצרות הכי. אבל אושר של חיבור נפש אל נפש רק יעשיר ויאשיר.
מילים: יענקל´ה רוטבליט לחן: יהודית רביץ ========================================== עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם הילדים קופצים עליך הם הכי יפים בעולם אתה נמס פורש ידיים אתה מאושר ממש ועוד מעט תקרא סיפור מהספר החדש איש משפחה למופת אתה אבא מושלם בסוף אתה תמיד חוזר לא עוזב לעולם בכל פעם שנוסע לא שוכח מתנות לכולם ועכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם ואני שותפה סמויה אני בצל כשעולה האור אני ילדה עדה אילמת שנשארת מאחור לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים ותתפלאי לדעת אני מכירה אותך אני יודעת בדיוק איפה כל דבר מונח ואולי את כבר יודעת אולי שמעת את שמי או ישנה לך שם בשקט לא חושדת בקיומי אבל אני תמיד אתכם רואה אתכם ואיני נראית כשאתה שם מה נשאר לך ממני כעת לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים אתה יודע איך הרגשתי כשראיתי אתכם ברחוב לא מזמן הייתי בסדר לא הראיתי שום סימן אבל בלילה איך בכיתי איך הרטבתי את הכר למה אני מתאהבת תמיד במה שאי אפשר לבד על הגג שבתות וחגים לבד על הגג שבתות וחגים עכשיו אתה בבית עכשיו אתה שם ============================== בא לי לצרף משו שכתבתי , כשג´וניור היה בבטן. לכאן הביא הנרי החמישי את הפילגש שלו , או שמא היה זה הנרי השמיני? הגענו לארמון קטן בחבל נורמנדי. " הטירה בשיפוצים " הודיע פתק קטן על השער. בין דליי צבע ופיגומים פילסנו דרכנו וגבירה נכבדה ופניה מלאים עידון ויראת כבוד למקום באה לקבל פנינו , מתנצלת על העירבוביה השורה במקום. ואנחנו , רק חיפשנו עליית גג קטנה להניח ראשינו העייפים מהדרך הארוכה. היינו שניים וחצי . הוא , אני והחיים שנוצרים בתוכי . בחדר ההסבה בערה האח וכורסאות רכות ומזמינות " של פעם " , חיכו לנו , ליד שולחנות קטנים עמוסי קערות מלאות פירות טריים . בחור צעיר העלה את חפצינו במדרגות רחבות לקומה העליונה , ומעליה , שהלכו והפכו צרות יותר ויותר , מעין מסתוריות , ובסוד לחש לנו . . . כן , זה החדר , זה בדיוק החדר הזה . . .. ואותו אנחנו לא משפצים . הוא נשאר בדיוק כפי שהיה. כל האביזרים המקוריים עדיין כאן . קורות חשופות מעץ טבעי עבה ושחור תמכו בגג המשופע . מיטת אפיריון מכוסה בכיסוי משי כחול . צוהר קטן ממנו נשקף גן קסום . מראה עתיקה שלפניה מונחת מברשת שיער מאותו הזמן , פודריה ומגהץ פחמים . הדומי קטיפה מפוזרים בחדר וספונת לשניים להשתרע עליה בעצלות . רק אור חשמל מנורת ליבון חשופה לא תאם , והחליף את אור הנר או העששית שהייתה במקור. אבל האור היה חלש וניסה להתכווץ עוד יותר כדי להתאים את עצמו . ואני ידעתי שכאן יהיה הטקס הפרטי שלנו . היינו האורחים היחידים בטירה וכל תשומת הלב הופנתה אלינו . פינקו אותנו בארוחת גורמה עם כל כללי הטקס וכל מעדני המקום . במנות עדינות מקושטות , יין אדום יבש מובחר על פי בחירתנו , הועלה מהמרתף וגבירת הבית הגישה לנו וידיה עטויות כפפות לבנות . הסבנו בספריה . לאיטנו . רצינו שהערב יימשך עוד ועוד . שמענו סיפורים מלאי הסטוריה , שמענו על גאוות המקום (וחייכנו לעצמנו בשקט בשקט ) . ובלילה בלילה עלינו לעליית הגג שלנו , " שלנו " כך כבר קראנו לה , ואהבנו עד כלות . בבוקר בטרם הפציע אור מאוחר , פתחתי עיניי וראיתי חיוך כחול ניבט מולי . ידיים אוהבות משכו אותי בעדינות להישען על ערימת כריות מסודרת . שערי מפוזר וארוך כהינומת כלה , ליטף עד למתני את גווי הערום ואת בטני המתעגלת . מתוך קופסת שנהב נשלפה טבעת עגולה ללא מתום , דקיקה משהו אך מעוצבת בקפידה . " הרי את מקודשת לי . . . " , נלחשו לי המילים , רועדות . לאחר ארוחת הבוקר ולפני פרידה מהטירה ויציאה אל האי הקסום שהשביל המוליך אליו נגלה ונעלם חליפות לפי הגיאות , רצתה גבירת הבית לצלם אותנו ביחד על ספת האוהבים בחדר ההסבה . ואנחנו אמרנו לה שאין צורך , תודה , כבר הצטלמנו מספיק . . . . . ולא ידעה שאנחנו אף פעם לא מצטלמים ביחד . . . כי . . אסור . . . . ============================ מאחלת שכולם שיהיו לכם רק שבתות וחגים של אהבה. של ביחד. עם אהובים. נכון , הילדים שלנו הם האוצרות הכי. אבל אושר של חיבור נפש אל נפש רק יעשיר ויאשיר.
