FCHS GIRL כותבת:
- פותח הנושא FCHS GIRL
- פורסם בתאריך
פלוריסיינטה עונה 3- בדרך שלי
קודם כל מבחינתכם העונה ה-2 נפסקת כבר בחודש הראשון של ההיריון של פלור, דלפינה לא טובה, פלור לא הגיעה לחודש השני ובטח שלא ילדה..
היא ומקס עומדים להתחתן... פרק 1 ***איפה שהוא- שם למעלה*** "בבקשה מלאך קטן! אני מתחנן בפניך תספר לי!" פדה התחנן בפני אחד המלאכים שעבדו בשביל אלוהים "לא! אני לא יכול!" המלאך עמד שלו "אבל למה?!" הוא צעק בטעות "למה אתה לא יכול?" הוא הרגיע תצמו "כי אני לא יודע! הוא לא מספר לי דברים כאלו!" הוא משך בכתפיו והמשיך לתקתק משהו במחשב השמימי שלו "אני לא מאמין לך! אני לא מאמין לך שאתה לא יודע..!" הוא התעקש "בבקשה פדריקו, תחכה 10 דקות ותדע.. אל תציק לי.." המלאך היה נראה על סף ייאוש "10 דקות!? אתה יודע ש10 דקות כאן אם משווים אותם לחיים על האדמה זה 24 שעות!?!" הוא אמר לו והמלאך פקח את עיניו בהלם "24 שעות!" הוא חזר כאילו המלאך לא שמע בפעם הראשונה "אני עדיין צריך ללכת לראות עם ההורים את החתונה של פלור ומקסימו אני לא יכול לפספס את זה!" הוא אמר והניח את ידו על מצחוק בייאוש "אתה לא יכול להבריז לאדון! אז כדאי שתשב ותחכה בסבלנות.." הוא אמר לו בחיוך ופדה התיישב בעצבים והקפיץ את רגלו "תרגע בשם אלוהים! אתה בגן עדן! זה לא שאתה סובל! תרגיש את האוויר שנושב, תאכל לך איזה פרי מאחד העצים אבל תרגע!" הוא אמר והמשיך בעיסוקיו "אני לא מאמין, אני לא מאמין! אתה יכול להבין את הלחץ לא?! זה לא שכל יום אלוהים קורא לך למשרד שלו כאילו זה הוא היה איזה.. מנהל בית ספר!" הוא שלף מהשרוול "אני בטוח שמנהל בית הספר שלך קרא לך הרבה פעמים בתור ילד, איך שאתה מתנהג..." הוא הרים את גבותיו בהלם מפדה "אתה יודע שלא?" הוא אמר לו בציניות "אני הייתי מהצטיינים!" הוא אמר בגאווה "אההה חשבתי שנהיית בן אדם לחוץ רק כשגדלת..!" "ואני חשבתי שנהיית בן אדם לחוץ רק כשגדלת!" הוא חיקה אותו ושתק למשך כמה שניות "מה אתה עושה פה בכלל? אתה ילדון!" הוא נזכר פתאום "פרוטקציות.." אמר המלאך בפשטות ומשך בכתפיו ופדריקו נאנח ונשען אחורה בכיסאות הזוהרים. ***על פני האדמה::בחדר של פלור ומקס: לשעבר החדר של מללה/ פדריקו.*** "איי רוזן שלי!" היא אמרה בחיוך ונשכה את שפתיה בהנאה "אתה מאמין שמחר אנחנו מתחתנים?" היא שאלה אותו בשמחה חבוקה בין זרועותיו "האמת שלא.." הוא ליטף את תלתליה הארוכים "אני לא מאמין שהגענו לרגע הזה למרות כל מה שעשו לנו המכשפות!" הוא אמר גם מאושר ביותר, כלום לא יכל להרוס להם את אושרם "אני סופרת את השעות, הדקות, השניות- הכל! הכל רוזן שלי! אני כל כך מאושרת!" היא אמרה ונישקה אותו נשיקה על השפתיים והוא החזיר לה נשיקה מלאת אהבה "אני אוהב אותך תמיד פלור!" הוא אמר לה כשהתנתקו "אני מרגיש כאילו היינו אמורים להיות ביחד, כאילו זה נכתב בשמיים!" הוא אמר מסתכל למעלה "זה נכתב בשמיים! למרות שהיו בדרך תקלות.. חוץ מזה אני יודעת למי אנחנו חייבים תודה על זה שהצלחנו לנצח את המכשפות בסופו של דבר.." היא אמרה והחיוך שלה התרחב רק מהמחשבה "למי? לשופט..! כמובן בלעדיו-" הוא אמר אך לא הספיק לסיים את המשפט "לא.. לא לשופט.. כאילו.. לא רק! אנחנו צריכים להודות למי שהניע את השופט!" היא אמרה והוא הביט בה במבט מבולבל "אוקיי.. הצלחת להטריף אותי!" הוא אמר בחיוך והיא חייכה אליו חזרה "לפדה.." היא אמרה ושקעה במחשבות על הנסיך ההוא שביום אחד אבד לה, מקסימו השפיל את ראשו מעט "כן.. פדריקו! אני חייב כל כך הרבה לאיש הזה!" הוא אמר ועצב השתלט לשניהם על הלב "שנינו חייבים!" היא הוסיפה וחיבקה אותו בפרצוף קצת עצוב "את חושבת עליו לפעמים?" הוא שאל לאחר כמה דקות של הרהורים "לפעמים לא.. תמיד! בכל לילה!" היא אמרה ועיניה כוסו דמעות, הוא נשק לה בראשה נשיקה קטנה והדלת נפתחה בסערה "עזוב אותי תומס!" רוברטה נכנסה לחדר בורחת מתומס שרדף אחריה עם אקדח מים! "בואי הנה!" שניהם זינקו על המיטה אך תוך שניה ירדו ממנה "היי! מה קורה השתגעתם?!" מקסימו התחיל לצעוק עליהם על ההשתוללות הפראית אבל הם המשיכו לרוץ "מספיק!" הוא צעק צעקה אימתנית ושניהם נעמדו דום "רוזן!" פלור אמרה בהלם וחיבקה את שני הקטנטנים "אתה מפחיד לי אותם!" היא אמרה ושניהם הנהנו לחיוב בפרצוף מסכן "טוב סליחה אבל אי אפשר ככה! הם משוגעים! אתם רוצים לשחק ברובה המים?" הוא שאל והם הנהנו לו לחיוב "אז צאו החוצה! מהר- מהר!" הוא אמר ותוך שנייה הם כבר היו בחוץ. ***השעה כבר הייתה יותר מאוחרת- לפנות ערב- למטה בסלון*** "איי כמה שאכלתי!" ניקו נכנס פנימה לסלון מכיוון המטבח כשאחריו שיירה ונפל על הספה ממש כמו כל שאר האחים "גם אני! אני לא יכולה יותר!" רוברטה אמרה ונחתה בבום על הספה "ודווקא יום לפני החתונה.. לא יכולנו להתאפק עוד יום אחד?" היא אמרה בעצבים מעושים והניחה ראשה על ניקו, פלור נראתה היחידה שההתפוצצות בבטן לא הפריעה לה (אולי כי מבחינתה היא יכלה להמשיך לבלוס, על פניה היתה הבעה מודאגת "מה לקרות פלוריסיינטה?" גרטה שמה לב להבעה שעטפה את פניה "למה עיניים יפות ואולי לא מגיעים?" היא הביטה מהחלון של הסלון "הם כבר היו צריכים להיות כאן!", "תרגעי, הם בטח יגיעו בכל רגע, פרנקו הבטיח שהוא יגיע אז הוא יגיע!" הוא התיישב לידה ואחז בבטנה ברכות "אתה בטוח צודק.. בטח הם יגיעו בכל רג-" היא לא הספיקה לסיים את המשפט והדלת נפתחה "הגעתי משפחה!" הוא אמר והעיף את תיקו הגדול על הרצפה וכולם קפצו לחבק אותו, לאחר נישוקים וחיבוקים מצד כולם שמו לב שמשו.. או יותר נכון מישו חסר "ואולי?" פלור שאלה עדיין חובקת את פרנקו "נפרדנו.." פרנקו אמר והשפיל מבט וכולם הביטו בו המומים "למה מה קרה?!" מקס שאל אותו "הבנו שזה לא זה! נפרדנו כידידים לא קרה כלום!" הוא אמר ומבטי כולם נראו מודאגים לשלומו "אני בסדר באמת! אני מאושר!" הוא חייך חיוך רחב וכולם נראו כבר יותר מאמינים לדבריו "טוב אנחנו צריכים לחגוג ילדים! עיניים יפות חזר אלינו!!!" פלור הפעילה מוזיקה במערכת וכולם התחילו לרקוד להם בשמחה.
קודם כל מבחינתכם העונה ה-2 נפסקת כבר בחודש הראשון של ההיריון של פלור, דלפינה לא טובה, פלור לא הגיעה לחודש השני ובטח שלא ילדה..
נסיך שלי...
אני כותבת לך כדי שלא תחשוב.. שלא תחשוב לרגע ששכחתי אותך, שלא תחשוב לרגע שברגע שנשמתך עזבה את גופך היא עזבה גם את לבי, שלא תחשוב אפילו לשנייה אחת ולו הקצרה ביותר שאהבתי אליך התאדתה באוויר. הגוף שלך, הקול שלך, המגע שלך, שחיוך שלך, המבט הזה בעיניים שלך הלכו ממני וכעת נשארו רק בתמונות, אבל נשמתך, אהבתך.. כל אלו הם חלק ממני, חלק שטבוע עמוק בתוככי. האהבה הראשונה שלי מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי, אני לא אוכל להרגיש כך שוב לאיש בחיים, ידעתי זאת נסיך שלי ואני עדיין יודעת, אני עדיין יודעת שלמרות הכל אהבת אותי ואתה עדיין אוהב, למרות הבדלים רבים של זמן, מרחק ויקומים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, אהבתנו עדיין חיה. אתה מהדהד בתוכי, חי בתוכי כאילו היית פה, כאילו אף פעם לא הלכת, כאילו לא נתת את חייך למען אחר... כזה היית מלאך שלי, שעכשיו כבר באמת מלאך, כזה היית- אחד שמוכן לתת את עצמו למען האחרים, ולמרות שכל כך ניסית להסתיר ולעצור את רגשותיך מלהתגלות לעולם, אני ראיתי אותם, ראיתי מהרגע הראשון את האהבה הגדולה שאתה מחזיק בתוכך לכולם, ולאט לאט נתת לכולם לראות את זה. היית בנאדם נדיר, בנאדם שהצליח לגעת לי בלב ולחרוט את שמו עליו, לחרוט חריטה שלא תעלם לעולם.. לימדת אותי מזה אהבה, ואיך זה מרגיש להיות מאוהב, הרצון לראות חיוך על פניו של האחד ורק לרצות שיהיה מאושר, לימדת אותי מזה לב שבור, ומזה לב מת ביום שגופך עזב את פני האדמה ונעלם לו מעיניי. ואני מתגעגעת אליך כמו שלא חשבתי שאפשר להתגעגע. ואני אוהבת אותך, כמו שלא חשבתי שאפשר לאהוב. ואני צריכה אותך, פה קרוב אלי, מחבק אותי, כי הנשמה לא יכולה לחבק ולעטוף כשקר. ואני רוצה אותך קרוב, כמו שלא רציתי איש כל כך קרוב, ואני אתן בשביל זה הכל אהבת חיי. הכל. ואני יודעת שזה לא נגמר, שהאהבה שלנו לא נגמרה ככה, לא נהרגה כמו גופך, כי אני אוהבת אותך יותר ויותר כל יום, אפילו כשאני לא רואה, אפילו שנשיקות אחרות ריפאו אותי, את הלב שלי את פצעי, נותר לו חור עמוק עמוק בלב שאי אפשר לסגור, שהחור הזה הוא אתה, שנעלמת לי פתאום, בלי להיפרד, הרדמת לי את הלב, ואפילו כשהוא התעורר, אפילו כשהצליחו להעיר אותו ולגרום לו שוב לפעום ולאהוב משהו בו עדיין רדום ויישאר רדום לנצח. אבל זה לא הסוף נסיך שלי, ממש לא הסוף, אנחנו עוד ניפגש, יום אחד אנחנו עוד ניפגש וכשזה זה יקרה, ועיניים יתחברו עם עיניים, ושפתיים יתחברו עם שפתיים, ולב עם לב, וגוף עם גוף ונשמה עם נשמה, שם נמשיך מאיפה שנאלצנו להפסיק. אהבתי אותך, אני אוהבת אותך ואוהב אותך תמיד, למשך כל חיי ועד יום מותי וגם אחרי. שלך תמיד.. למרות הכל ובגלל הכל
אני כותבת לך כדי שלא תחשוב.. שלא תחשוב לרגע ששכחתי אותך, שלא תחשוב לרגע שברגע שנשמתך עזבה את גופך היא עזבה גם את לבי, שלא תחשוב אפילו לשנייה אחת ולו הקצרה ביותר שאהבתי אליך התאדתה באוויר. הגוף שלך, הקול שלך, המגע שלך, שחיוך שלך, המבט הזה בעיניים שלך הלכו ממני וכעת נשארו רק בתמונות, אבל נשמתך, אהבתך.. כל אלו הם חלק ממני, חלק שטבוע עמוק בתוככי. האהבה הראשונה שלי מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי, אני לא אוכל להרגיש כך שוב לאיש בחיים, ידעתי זאת נסיך שלי ואני עדיין יודעת, אני עדיין יודעת שלמרות הכל אהבת אותי ואתה עדיין אוהב, למרות הבדלים רבים של זמן, מרחק ויקומים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, אהבתנו עדיין חיה. אתה מהדהד בתוכי, חי בתוכי כאילו היית פה, כאילו אף פעם לא הלכת, כאילו לא נתת את חייך למען אחר... כזה היית מלאך שלי, שעכשיו כבר באמת מלאך, כזה היית- אחד שמוכן לתת את עצמו למען האחרים, ולמרות שכל כך ניסית להסתיר ולעצור את רגשותיך מלהתגלות לעולם, אני ראיתי אותם, ראיתי מהרגע הראשון את האהבה הגדולה שאתה מחזיק בתוכך לכולם, ולאט לאט נתת לכולם לראות את זה. היית בנאדם נדיר, בנאדם שהצליח לגעת לי בלב ולחרוט את שמו עליו, לחרוט חריטה שלא תעלם לעולם.. לימדת אותי מזה אהבה, ואיך זה מרגיש להיות מאוהב, הרצון לראות חיוך על פניו של האחד ורק לרצות שיהיה מאושר, לימדת אותי מזה לב שבור, ומזה לב מת ביום שגופך עזב את פני האדמה ונעלם לו מעיניי. ואני מתגעגעת אליך כמו שלא חשבתי שאפשר להתגעגע. ואני אוהבת אותך, כמו שלא חשבתי שאפשר לאהוב. ואני צריכה אותך, פה קרוב אלי, מחבק אותי, כי הנשמה לא יכולה לחבק ולעטוף כשקר. ואני רוצה אותך קרוב, כמו שלא רציתי איש כל כך קרוב, ואני אתן בשביל זה הכל אהבת חיי. הכל. ואני יודעת שזה לא נגמר, שהאהבה שלנו לא נגמרה ככה, לא נהרגה כמו גופך, כי אני אוהבת אותך יותר ויותר כל יום, אפילו כשאני לא רואה, אפילו שנשיקות אחרות ריפאו אותי, את הלב שלי את פצעי, נותר לו חור עמוק עמוק בלב שאי אפשר לסגור, שהחור הזה הוא אתה, שנעלמת לי פתאום, בלי להיפרד, הרדמת לי את הלב, ואפילו כשהוא התעורר, אפילו כשהצליחו להעיר אותו ולגרום לו שוב לפעום ולאהוב משהו בו עדיין רדום ויישאר רדום לנצח. אבל זה לא הסוף נסיך שלי, ממש לא הסוף, אנחנו עוד ניפגש, יום אחד אנחנו עוד ניפגש וכשזה זה יקרה, ועיניים יתחברו עם עיניים, ושפתיים יתחברו עם שפתיים, ולב עם לב, וגוף עם גוף ונשמה עם נשמה, שם נמשיך מאיפה שנאלצנו להפסיק. אהבתי אותך, אני אוהבת אותך ואוהב אותך תמיד, למשך כל חיי ועד יום מותי וגם אחרי. שלך תמיד.. למרות הכל ובגלל הכל
פרק 1- חלק 2
***למעלה..*** "כמה זמן?" פדריקו שאל בעצבנות את המלאך "7 דקות!" המלאך הציץ בשעונו, "עברה חצי דקה מהפעם האחרונה ששאלת פריצנוולדן!" הוא נראה מיואש ממנו "טוב מה אתה רוצה שאני אעשה!? אני לחוץ!! אולי זה משהו רע?" הוא שאל אותו במבט חושש "לא!" שלל המלאך את ההצעה "הוא אף פעם לא מבשר דברים רעים, יש לו את השטן בשביל זה!" הוא חייך חצי חיוך ופדה נרגע מעט מהבשורה הטובה "אהה טוב.." הוא אמר והשתתק "אפשר לשאול אותך שאלה?" היה זה תור המלאך להתחיל לדבר "ברור.. שאל!" פדה אישר לו והביט בו ישירות "אנחנו בגן עדן.. כבר עברה שנה שלמה מאז שהגעת לכאן, יש כאן כמה מלאכיות.. שוות!" הוא אמר ופדה הבין לאן הוא חותר "למה אתה לא מתחיל עם מישהי? הרי כולן פה בחורות טובות! לא כמו דלפינה!" הוא אמר וידע בע"פ את כל הפרטים על חייו של פדריקו "כן.. אין פה בחורות כמו דלפינה.. אבל.. גם אין פה בחורות כמו פלורנסיה." הוא אמר ועיניו אמרו אהבה "אבל פלור כבר המשיכה הלאה..ההזדמנות היחידה שתהיה לכם להיות יחד תהיה כשהיא תמות.. ולפי מה שאני רואה כאן.." הוא אמר ודפדף באחד הקלסרים שלו "יש לה זמן.." הוא אמר לבסוף "בכל זאת.. אני מחכה!" הוא אמר ומשך בכתפיו "אני לא מסוגל להסתכל לכיוון של מישהי אחרת." "חבל שהיא לא מרגישה אותו הדבר!" הוא רק הזכיר לו "איי תשתוק זה שונה!" הוא אמר והמלאך הביט בו במבט שואל "למה זה שונה? אני אסביר לך! היא חיה! יש לה את כל החיים לפניה! היא לא יכולה להיתקע בעבר, היא לא יכולה לחכות לי כי אני לא אגיע! היא בסופו של דבר.. כן תגיע!" הוא אמר ולא היה ברור אם הוא מנסה לשכנע את המלאך או את עצמו "מה שתגיד.." המלאך משך בכתפיו וחזר לניירת "כמה זמן?!" פדה שאל שוב בעצבים והמלאך שוב הביט בשעונו "6 וחצי דקות.." הוא ירה ופדריקו המשיך להקפיץ את רגליו בעצבנות. ***על אוטובוס*** היא ישבה לבד באוטובוס, הוא היה אמור להגיע ליעד שלו רק בבוקר ואילו עכשיו הייתה השעה רק 00:30 בלילה.. היא הביטה בשעון עצבנית, כבר לא היה לה כח לשבת יותר, הטלפון שלה צלצל והעיר אותה מהמחשבות "הלו?... איי אתה?... מה אתה רוצה מיקי?" היא הביטה בשעון "בסדר.. בסדר אני אגיע! אל תדאג אני יודעת מה אני עושה!... כן בפרנקו אנחנו כבר ננקום אהובי.." היא אמרה בחיוך מתוק "כן אני יודעת שאתה שונא אותו.. אל תדאג! אני בדרך כן.." היא אמרה והביטה החוצה לחשכה "נשיקה! צ'או דולסה!" היא אמרה בחיוך וניתקה "פרנקו פריצנוולדן.. אל תדאג.. אתה כבר תקבל את שלך.." היא אמרה בחיוך זומם אך עדיין מקסים לכל הדעות והניחה את ראשה לאחור בעיניים עצומות. ***בחדר של פלור*** פלור ומקס החליטו שאת הלילה האחרון שלהם כרווקים ואת כל יום החתונה הם יבלו בנפרד, היא ישנה בחדרה הקודם והוא בחדרו. היא לא יכלה להירדם, אולי זה היה מההתרגשות של החתונה אך היא לא ממש ידעה אם זה מדויק. "איי נסיך.. אתה מאמין?" היא אמרה והביטה למעלה. " "מלאך קטן.. אני יוצא לעשר שניות אוקיי?" הוא אמר ואפילו לא חיכה לתשובה של המלאך- זו הייתה השיחה הלילית שלהם והוא לא התכוון לפספס אותה, כמה שזה יישמע מוזר- הם לא ממש שמעו את המילים זה של זו אבל הצליחו להתגבר על הבדלים של זמן, מרחה וכל מה שיכול לתפוס חוש אנושי, היה להם קשר מיוחד וסודי-רק שלהם. "פלור!" הוא עמד באמצע גן עדן והתיישב על ברכיו בחיוך "מחר זו החתונה שלך!" הוא אמר לה בחיוך רחב "כן.. מחר אני מתחתנת דון פריזר!" היא אמרה לו בחיוך "כבר אמרתי לך-" "איי סליחה! אני יודעת שאתה כבר לא פריזר!" הוא לא הספיק אפילו להשלים את המשפט "פשוט.. אתה תמיד תהיה הפריזר שלי! הפריזר, הנסיך, אהבת חיי!" היא אמרה וחשמל זרם בין השניים "אל תגלה לאף אחד פריזר.. אבל לפעמים אני חושבת לעצמי.. למה היית חייב להציל את מקס?" היא אמרה וקצת הרגישה עצמה "אני אוהבת אותו! אוהבת אותו באמת.. אבל.. אבל הוא לא אתה!" היא אמרה והשפילה את ראשה, הדמעות יצאו מעיניה בקצב מסחרר "אני לא אשכח אותך לעולם! לעולם פריזר שלי! סליחה!" היא אמרה ואטמה את פיה "נסיך שלי!" שניהם חייכו בבת אחת ושוב אותו חשמל "אני מתגעגע אליך!" הוא אמר בקול חלוש "איי אני מתגעגעת אליך נסיך.." היא אמרה ומחתה את ים הדמעות שהצטברו על לחיה "אני אוהב אותך תמיד!" היא אמרה ונשענה על הכרית שלה ועצמה את עיניה "לילה טוב נסיך החלומות שלי.." היא אמרה לו "לילה טוב.. חלומות מתוקים נסיכה.." הוא אמר בחיוך מתוק וחזר למשרד של הבוס.
***למעלה..*** "כמה זמן?" פדריקו שאל בעצבנות את המלאך "7 דקות!" המלאך הציץ בשעונו, "עברה חצי דקה מהפעם האחרונה ששאלת פריצנוולדן!" הוא נראה מיואש ממנו "טוב מה אתה רוצה שאני אעשה!? אני לחוץ!! אולי זה משהו רע?" הוא שאל אותו במבט חושש "לא!" שלל המלאך את ההצעה "הוא אף פעם לא מבשר דברים רעים, יש לו את השטן בשביל זה!" הוא חייך חצי חיוך ופדה נרגע מעט מהבשורה הטובה "אהה טוב.." הוא אמר והשתתק "אפשר לשאול אותך שאלה?" היה זה תור המלאך להתחיל לדבר "ברור.. שאל!" פדה אישר לו והביט בו ישירות "אנחנו בגן עדן.. כבר עברה שנה שלמה מאז שהגעת לכאן, יש כאן כמה מלאכיות.. שוות!" הוא אמר ופדה הבין לאן הוא חותר "למה אתה לא מתחיל עם מישהי? הרי כולן פה בחורות טובות! לא כמו דלפינה!" הוא אמר וידע בע"פ את כל הפרטים על חייו של פדריקו "כן.. אין פה בחורות כמו דלפינה.. אבל.. גם אין פה בחורות כמו פלורנסיה." הוא אמר ועיניו אמרו אהבה "אבל פלור כבר המשיכה הלאה..ההזדמנות היחידה שתהיה לכם להיות יחד תהיה כשהיא תמות.. ולפי מה שאני רואה כאן.." הוא אמר ודפדף באחד הקלסרים שלו "יש לה זמן.." הוא אמר לבסוף "בכל זאת.. אני מחכה!" הוא אמר ומשך בכתפיו "אני לא מסוגל להסתכל לכיוון של מישהי אחרת." "חבל שהיא לא מרגישה אותו הדבר!" הוא רק הזכיר לו "איי תשתוק זה שונה!" הוא אמר והמלאך הביט בו במבט שואל "למה זה שונה? אני אסביר לך! היא חיה! יש לה את כל החיים לפניה! היא לא יכולה להיתקע בעבר, היא לא יכולה לחכות לי כי אני לא אגיע! היא בסופו של דבר.. כן תגיע!" הוא אמר ולא היה ברור אם הוא מנסה לשכנע את המלאך או את עצמו "מה שתגיד.." המלאך משך בכתפיו וחזר לניירת "כמה זמן?!" פדה שאל שוב בעצבים והמלאך שוב הביט בשעונו "6 וחצי דקות.." הוא ירה ופדריקו המשיך להקפיץ את רגליו בעצבנות. ***על אוטובוס*** היא ישבה לבד באוטובוס, הוא היה אמור להגיע ליעד שלו רק בבוקר ואילו עכשיו הייתה השעה רק 00:30 בלילה.. היא הביטה בשעון עצבנית, כבר לא היה לה כח לשבת יותר, הטלפון שלה צלצל והעיר אותה מהמחשבות "הלו?... איי אתה?... מה אתה רוצה מיקי?" היא הביטה בשעון "בסדר.. בסדר אני אגיע! אל תדאג אני יודעת מה אני עושה!... כן בפרנקו אנחנו כבר ננקום אהובי.." היא אמרה בחיוך מתוק "כן אני יודעת שאתה שונא אותו.. אל תדאג! אני בדרך כן.." היא אמרה והביטה החוצה לחשכה "נשיקה! צ'או דולסה!" היא אמרה בחיוך וניתקה "פרנקו פריצנוולדן.. אל תדאג.. אתה כבר תקבל את שלך.." היא אמרה בחיוך זומם אך עדיין מקסים לכל הדעות והניחה את ראשה לאחור בעיניים עצומות. ***בחדר של פלור*** פלור ומקס החליטו שאת הלילה האחרון שלהם כרווקים ואת כל יום החתונה הם יבלו בנפרד, היא ישנה בחדרה הקודם והוא בחדרו. היא לא יכלה להירדם, אולי זה היה מההתרגשות של החתונה אך היא לא ממש ידעה אם זה מדויק. "איי נסיך.. אתה מאמין?" היא אמרה והביטה למעלה. " "מלאך קטן.. אני יוצא לעשר שניות אוקיי?" הוא אמר ואפילו לא חיכה לתשובה של המלאך- זו הייתה השיחה הלילית שלהם והוא לא התכוון לפספס אותה, כמה שזה יישמע מוזר- הם לא ממש שמעו את המילים זה של זו אבל הצליחו להתגבר על הבדלים של זמן, מרחה וכל מה שיכול לתפוס חוש אנושי, היה להם קשר מיוחד וסודי-רק שלהם. "פלור!" הוא עמד באמצע גן עדן והתיישב על ברכיו בחיוך "מחר זו החתונה שלך!" הוא אמר לה בחיוך רחב "כן.. מחר אני מתחתנת דון פריזר!" היא אמרה לו בחיוך "כבר אמרתי לך-" "איי סליחה! אני יודעת שאתה כבר לא פריזר!" הוא לא הספיק אפילו להשלים את המשפט "פשוט.. אתה תמיד תהיה הפריזר שלי! הפריזר, הנסיך, אהבת חיי!" היא אמרה וחשמל זרם בין השניים "אל תגלה לאף אחד פריזר.. אבל לפעמים אני חושבת לעצמי.. למה היית חייב להציל את מקס?" היא אמרה וקצת הרגישה עצמה "אני אוהבת אותו! אוהבת אותו באמת.. אבל.. אבל הוא לא אתה!" היא אמרה והשפילה את ראשה, הדמעות יצאו מעיניה בקצב מסחרר "אני לא אשכח אותך לעולם! לעולם פריזר שלי! סליחה!" היא אמרה ואטמה את פיה "נסיך שלי!" שניהם חייכו בבת אחת ושוב אותו חשמל "אני מתגעגע אליך!" הוא אמר בקול חלוש "איי אני מתגעגעת אליך נסיך.." היא אמרה ומחתה את ים הדמעות שהצטברו על לחיה "אני אוהב אותך תמיד!" היא אמרה ונשענה על הכרית שלה ועצמה את עיניה "לילה טוב נסיך החלומות שלי.." היא אמרה לו "לילה טוב.. חלומות מתוקים נסיכה.." הוא אמר בחיוך מתוק וחזר למשרד של הבוס.
נועם המתוקה
New member
מממש יפה../images/Emo45.gif ../images/Emo104.gif../images/Emo163.gif
didalf
Well-known member
אייייי../images/Emo99.gif ../images/Emo109.gif
כל כך אהבתי את הסיפור
ואני כבר חשבתי שפלור ה^&$ הזאת כבר שכחה את פדה לגמרי
""פשוט.. אתה תמיד תהיה הפריזר שלי! הפריזר, הנסיך, אהבת חיי!" היא אמרה וחשמל זרם בין השניים "אל תגלה לאף אחד פריזר.. אבל לפעמים אני חושבת לעצמי.. למה היית חייב להציל את מקס?" היא אמרה וקצת הרגישה עצמה "אני אוהבת אותו! אוהבת אותו באמת.. אבל.. אבל הוא לא אתה!""
הלוואי שזה יקרה
רק דבר אחד לא אהבתי-למה הפרדת בין פרנקו ואוליביה?!?!?!?!
הם הזוג האהוב עליי העונה הזאת, ואחרי כל מה שהם עברו
ומי זאת שבאה לנקום? לוסיה? [זאת פרנקו התחרה עם מיקי עליה?] אופה היא מכוערת ולא חשובה תחזירי את אולי
או את פלומה
ואת כותבת ממש יפה
כל כך אהבתי את הסיפור
נועם המתוקה
New member
את בפורומים של ../images/Emo104.gif../images/Emo163.gif
האתר של פלורי נכון? חח קוראים לך קמפל? חחח כי קראתי את הסיפור שםP:
האתר של פלורי נכון? חח קוראים לך קמפל? חחח כי קראתי את הסיפור שםP:
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.