../images/Emo14.gif
רויטל אני מתגעגעת כואב לי בחזה כאב פיזי ממש כואב לאן שלא הולכת הם לא מפסיקים לדבר עלייך והם מבקשים שגם אני אוציא גם לי מותר להתפרק, כך הם אומרים אני יודעת, אבל לא מצליחה כבר יומיים שלא עצמתי עיין רוצה לברוח לשינה לכמה שעות אבל גם את זה לא מצליחה חמש פעמים ירדתי בלילה לקומה התחתונה לבדוק שהכל נעול ועוד פעם נוספת כי ניזכרתי שנישאר אור דולק בסלון תמונות אסוצאציות שקושרות בך עולות בראש ללא הפסק לא מצליחה לשכוח את המשפט הראשון שאמרת לנו לפני שנתיים כשנפגשנו לראשונה עמדת מול כיתה רועשת לא צעקת ואף לא הרמת את קולך מדהים איך כשהתחלת לדבר כולם השתתקו "אני לא מורה, לא למדתי הוראה לא באתי ללמד אתכם אלא באתי כדי להדביק אותכם בחיידק התקשורת" זוכרת? אני זוכרת... ואכן הצלחת פרויקטים שלמים שהרמנו ביחד לילות שלמים שנתת מעצמך וליוות אותנו בחדר עריכה אין ספק- נידבקנו! אך מה שווה כל זה כשאת אינך כאן..? אוח, כמה שצחקת כל פעם שניר בשמת ואני היינו מדליקים סיגריה בתוך חדר תקשורת יחד איתך -"עוד יפתרו אותי יום אחד בגללכם" -"את רוצה שנכבה?" -"לא!" חחח..מצחיקולה זוכרת את הפעם שישבנו רק שתינו באתי להחזיר ציוד ראיתי שאת שם, יושבת מול מחשבים, מקרופונים והשד יודע מה ניגשתי אלייך, רק להגיד שלום ואיכשהו נשארתי 3 שעות.. לא סתם כולם אומרים שלא היית מורה היית כל כך הרבה מעבר לזה היית חברה היית? מוזר לי לקרוא לך בלשון עבר.. הצלחת להגיע לכל אחד ואחת לעזזל, הגעת אלי.. יום ראשון, שיעור תקשורת ראשון בלעדיך ות´אמת, אני עדיין מתחבתת עם עצמי עם להיכנס או לא אוהבת תקשורת, את לימדת אותי לאהוב צריכה להמשיך בשבילי, בשבלך.. אך מצד שני, איך אפשר להמשיך בלעדייך איך? לפרויקט האחרון שהרמת יחד עם התלמידים קראת, "מה שנותר ממני - שלכם" פתאום המשפט מתפרש בצורה שונה.. פתאום כל כך הרבה דברים מתפרשים בצורה שונה.. הבית ספר התמוטט השכווה הרוסה כולם בוכים ללא הפסקה ואני עומדת בצד מחכה שגם הדמעות שלי יחליטו ברוב טובן שגם הן רוצות החוצה ביתניים, הן רק שורפות מבפנים עומדת בצד, כואבת עדיין לא מעכלת לא מאמינה לא מבינה איך חיים כה יקרים נגמרו ועוד מאיזו סיבה.. רויטל אנחנו מתגעגעים אני מתגעגעת.. הבטחתי שלא נשכח ואכן, לא נשכח כבר עובדים על טקס לזכרך כמה חבר´ה אפילו התחילו לצלם סרט עלייך, על מה שהיית בשבלנו.. אני עדיין לא מסוגלת להתקרב למצלמות יותר מידי כאב יותר מידי זכרונות את לא כועסת, נכון..? את מה שנתת לנו אף אחד לא יכול לקחת " מה שנותר ממני - שלכם"
שימרי עלינו שימרי על כל אוהבייך וזיכרי, שאנחנו כאן למטה זוכרים וכ´´כ אוהבים
רויטל אני מתגעגעת כואב לי בחזה כאב פיזי ממש כואב לאן שלא הולכת הם לא מפסיקים לדבר עלייך והם מבקשים שגם אני אוציא גם לי מותר להתפרק, כך הם אומרים אני יודעת, אבל לא מצליחה כבר יומיים שלא עצמתי עיין רוצה לברוח לשינה לכמה שעות אבל גם את זה לא מצליחה חמש פעמים ירדתי בלילה לקומה התחתונה לבדוק שהכל נעול ועוד פעם נוספת כי ניזכרתי שנישאר אור דולק בסלון תמונות אסוצאציות שקושרות בך עולות בראש ללא הפסק לא מצליחה לשכוח את המשפט הראשון שאמרת לנו לפני שנתיים כשנפגשנו לראשונה עמדת מול כיתה רועשת לא צעקת ואף לא הרמת את קולך מדהים איך כשהתחלת לדבר כולם השתתקו "אני לא מורה, לא למדתי הוראה לא באתי ללמד אתכם אלא באתי כדי להדביק אותכם בחיידק התקשורת" זוכרת? אני זוכרת... ואכן הצלחת פרויקטים שלמים שהרמנו ביחד לילות שלמים שנתת מעצמך וליוות אותנו בחדר עריכה אין ספק- נידבקנו! אך מה שווה כל זה כשאת אינך כאן..? אוח, כמה שצחקת כל פעם שניר בשמת ואני היינו מדליקים סיגריה בתוך חדר תקשורת יחד איתך -"עוד יפתרו אותי יום אחד בגללכם" -"את רוצה שנכבה?" -"לא!" חחח..מצחיקולה זוכרת את הפעם שישבנו רק שתינו באתי להחזיר ציוד ראיתי שאת שם, יושבת מול מחשבים, מקרופונים והשד יודע מה ניגשתי אלייך, רק להגיד שלום ואיכשהו נשארתי 3 שעות.. לא סתם כולם אומרים שלא היית מורה היית כל כך הרבה מעבר לזה היית חברה היית? מוזר לי לקרוא לך בלשון עבר.. הצלחת להגיע לכל אחד ואחת לעזזל, הגעת אלי.. יום ראשון, שיעור תקשורת ראשון בלעדיך ות´אמת, אני עדיין מתחבתת עם עצמי עם להיכנס או לא אוהבת תקשורת, את לימדת אותי לאהוב צריכה להמשיך בשבילי, בשבלך.. אך מצד שני, איך אפשר להמשיך בלעדייך איך? לפרויקט האחרון שהרמת יחד עם התלמידים קראת, "מה שנותר ממני - שלכם" פתאום המשפט מתפרש בצורה שונה.. פתאום כל כך הרבה דברים מתפרשים בצורה שונה.. הבית ספר התמוטט השכווה הרוסה כולם בוכים ללא הפסקה ואני עומדת בצד מחכה שגם הדמעות שלי יחליטו ברוב טובן שגם הן רוצות החוצה ביתניים, הן רק שורפות מבפנים עומדת בצד, כואבת עדיין לא מעכלת לא מאמינה לא מבינה איך חיים כה יקרים נגמרו ועוד מאיזו סיבה.. רויטל אנחנו מתגעגעים אני מתגעגעת.. הבטחתי שלא נשכח ואכן, לא נשכח כבר עובדים על טקס לזכרך כמה חבר´ה אפילו התחילו לצלם סרט עלייך, על מה שהיית בשבלנו.. אני עדיין לא מסוגלת להתקרב למצלמות יותר מידי כאב יותר מידי זכרונות את לא כועסת, נכון..? את מה שנתת לנו אף אחד לא יכול לקחת " מה שנותר ממני - שלכם"