[ירגזי כחול]

../images/Emo14.gif

מה עושים, כשהדבר שאתה הכי שונא בעולם הוא גם הדבר שאתה הכי זקוק לו? מה עושים, כשאי אפשר לסבול את עצמך? מה עושים, כשנמאס להעמיד פנים? מה עושים כשכואב, חזק, ולא יודעים איך לעשות שיפסיק? אלוהים. אני כל כך טיפשה. ואני יודעת את זה. ומפחיד לי. למה אני לא מסוגלת לוותר..?

אוף. מצטערת על ההודעה הדפוקה הזאת. פשוט... כבר לא יכולה לשמור בפנים יותר. אולי הגיע הזמן שאני אתמודד עם האמת. ולא עם מה שאני מעמידה פנים שאמיתי. לשם שינוי. אז, תאמת? אני חלשה. כל כך. שום כוח ושום נעליים. זה הכל תמרונים, הכל משחקים אצלי. שוב. למה נתתי לזה לחזור...? ובעצם, האם מה שהיה קודם, בזמן האחרון, יותר טוב..? אני כבר לא בטוחה. לא בטוחה בכלום. סליחה.

 

[setonr]

ירגזי החמודה-רק נערה אינטלגנטית---

יכולה להצהיר כך. הלוואי ובימי נערותי היינו מחונכים אחרת. תראי, לבקש עזרה ותמיכה היום זה מכובד, ובדיעבד אני מבין שזה לא בושה.... חמודה . בגיל הצעיר שלך אין לך די נסיון והעקביות לנווט את חייך כרצונך.האמיני שזה טוב כך, על פני החינוך הקונפורמי של הדחקות , וההתמודדות לבד בשיטת "ניסוי וטעיה". מה שאני מציע לתת צ'אנס לעצמך ובעיקר לסלוח על "הטעויות,. כולנו טועים מגדול עד קטן,אך רובנו לא מודים-זה לא אינושי לחשוב כך...

 

[BellA עלמה]

../images/Emo24.gif

כן גם אני חושבת שלבקש עזרה שלא יכולים לבד והכל מציף זה דבר הנכון לעשות. תני לעצמך את הכוח הזה ותבקשי עזרה

 

[להבה ירוקה]

הרבה כוח

דרוש כדי להבין שבורחים מהמציאות בנקודה מסויימת. זה כמו לטפס על הר, ולשכנע את עצמנו כל הזמן שאנחנו במישור, ולמה קשה? לא ברור. אבל אז, מודים שזה הר - וזה יותר קשה מהטיפוס עצמו. ואז, דקה אח"כ נהיה קל יותר. כי האמת משחררת לחפשי. ומצד שני, אולי אולי הכל לא כזה נורא ושחור? אולי את מחמירה עם עצמך הרבה יותר מדי? מה דעתך? ובכל מקרה, כך או כך, מה עושים מעכשיו והלאה?

 

[liza26]

זה לא רע להודות בחולשה

להודות בחולשה זה אנושי אנחנו לא רובוטים ואי אפשר לחיות לנצח תחת מסכות וככל שתלכי נגד הרצון האמיתי שלך ונגד האופי שלך- יהיה לך יותר קשה אני מסכימה עם האחרים שהגיע הזמן לבקש עזרה קצת כמו גלגלי עזר לאופניים.....

 

[אביר דרקון]

קשה להבין מה בדיוק

עובר עליך - אבל אני מנחש שזה גבר - פשוט משו קטן לומר לך , אם זה פוגע בך ( והוא לא פותר את זה ) זה לא זה !

 

[להבה ירוקה]

אתה בטוח?

כלומר, כל הסיבות שלך להיכנס לדיכאון, משבר, עצב - נמצאות באישה, או היעדר אישה?

 

[מתחילה מאפס]

עד כמה שאני מכירה אותו

כן, זאת נקודת התורפה שלו, מה שהכי מפריע לו בחיים,כל השאר זה רק תוספת.

 

[להבה ירוקה]

מדהים ../images/Emo13.gif

איך אנחנו תמיד תמיד מדברים מתוך סגורות ליבנו, גם כשקוראים מישהו אחר. תמיד רואים דרך העינים שלנו את המציאות. ואני לא אומרת את זה כביקורת. אני חושבת שברב המקרים כולנו כאלה (שוב- ברב, לא בכולם. לא רוצה לדבר בשם אף אחד פרט אליי)

 

[מתחילה מאפס]

בכל זאת אי אפשר לבטל

דבריו של אדם אפילו אם הוא לא מדבר באובייקטיביות,אביר בסך הכל כתב פה כלל שהוא מאוד נכון. אני לא יודעת מה הדבר שירגזי שונאת אבל מצד שני צריכה אך אם אביר צודק אז כדי שתיקח זאת לצומת

 

[להבה ירוקה]

ממש ממש לא לבטל את דבריו

לא זאת הייתה כוונתי. בעצם רציתי לחדד את המבט פנימה, ולראות מאיפה הוא מסתכל על הדברים. ירגזי, כשתקרא את התגובות - תיקח לעצמה מה שחשוב לה ונוגע לה.

 

[אביר דרקון]

מהההההההההההההה

מה הדיון הזה שאתן דנות עלי כך באצע הצוהוריים הרגשתי שירגזי מיסבכת במשו שהיא לא מרגישה שעושה לה טו לטווח הרחוק אבל בקרוב היא מיתבחבלת מיזה - זה שהיא תזכיר לעצמה שאמור להיות לה טוב בחיים -יעזור לה להיתנתק מדברי מבלבלים שטוב ורע מעובבים בהם - שתיזכור שאמור להיות לה טוב !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! -

 

[ירגזי כחול]

תודה רבה לכולכם ../images/Emo24.gif

מצטערת על ההודעה המפגרת הזאת. (ומצטערת שאני לא נכנסת יותר לפרטים.... מעדיפה שלא) אכן, אני מתוסבכת היטב בתוך משהו שעושה לי מאוד רע. ואני מאוד רוצה לצאת ממנו, ולפעמים אפילו נדמה לי שאני כמעט יוצאת ממנו, אבל אז אני קולטת שהוא עדיין טבוע בי עמוק עמוק.. שהוא נלחם נגד הרצון שלי להשתחרר ממנו... ושלא תמיד אני נלחמת חזרה. בכלל. לא, לא הכל כל כך נורא. בזמן שכתבתי את ההודעה, הרגשתי שהיא מלאת צומי ורחמים עצמיים. כתבתי אותה לא כדי לשלוח, סתם כדי לפרוק. אבל בסוף החלטתי שאני שולחת. דווקא כדי להתמודד. כי ידעתי שאם אני לא אשלח אני אמשיך עם אותה רוטינה כאילו כלום. ואני חושבת שאני צריכה לחשוב על מה שאני עושה. והנה, זה גורם לי. ואני לא כל כך מדוכאת. אבל זה היה מה שהרגשתי באותו הרגע. הסיפור הוא, בערך, שאני לא הכי טובה לעצמי כרגע, מסיבות מאוד לא נכונות. ואתמול, שיחה עם הפסיכית הביאה לתשומת ליבי את העובדה שלא הרבה אצלי השתנה – שאני עדיין מוותרת למשהו הרע הזה, שאני עדיין רוצה אותו. ואני יודעת כל הזמן שהוא עדיין בתוכי, אבל לפעמים אני נלחמת. בשבוע האחרון, בייחוד, עשיתי את ההפך. הבעיה היא אצלי שאין איזון. זה או חוסר שליטה מוחלט או שליטה מטורפת. וברגע שאמרתי לא סופי לחוסר השליטה, חזרה לה השליטה המוגזמת ותפסה את מקומה. והבעיה היא, שאני כל כך כל כך נהנת מזה. אני רוצה להמשיך עם זה. אני עוד חייה באשליה שזה באמת עושה לי טוב.. השליטה הזאת. ואולי ההתקדמות שעשיתי במהלך השנים היא שכיום אני מסוגלת להבין כמה זה רע. רק שזה לא גורם לי להפסיק. או אפילו לרצות להפסיק עם זה. והמחשבה על זה, ההכרה בזה, גורמת לי להרגיש.... for lack of a better word... חולה. (גאד, מגילה, מצטערת.

)

 

[hanaaat]

אין בעד מה

נראה לי שאני מבינה בדיוק מה עובר עליך, אבל מניחה שלא תרצי שאדון בזה בפורום. את מוזמנת לכתוב לי מסר אישי אם את רוצה.