[מרגישה ילדה]

../images/Emo14.gif

היום הזה התחיל פשוט איום ונורא, מן ייאוש שמתפשט בגוף, תחושה של בדידות פנימית ועצב... עצמי: "מה עכשיו ילדה?, שוב אותו תקליט ישן?" ילדה: "למה אתה לועג לי?.." עצמי: "כי את פשוט מגוחכת.. תפסיקי כבר להתקע בעבר!" ילדה: "אני רוצה חיבוק..." עצמי: "מה חיבוק? את כבר גדולה, ילדות גדולות לא צריכות חיבוקים!!!" ילדה: "אני רוצה שיחבקו אותי ויגידו לי שהכל יהיה בסדר.." עצמי: "את מתכוונת שישקרו לך?" ילדה: "שיגידו לי שאוהבים אותי לא משנה מה...אני מבקשת יותר מדי?" עצמי: "יש אנשים שהכל בא להם בקלות, לך לא, תשלימי עם זה כבר.." ילדה: "למה אתה הולך נגדי, במקום איתי, למה אתה מנהל איתי מלחמות?" עצמי: "זו הדרך היחידה שאני מכיר, כי אם אני אתן לך מרחב את תיפגעי..." ילדה: "אני לא רוצה להזכר בכלום, לא רוצה לחשוב על העבר רק חיבוק..." עצמי: "חזרנו לגיל 5? מה את בוכה תגידי לי, תכף תרצי גם דובי..את לומדת, את מצליחה בלימודים, כל המרצים אוהבים אותך מה עוד את רוצה?" ילדה: "חיבוק...נשיקה..." איזה ייאוש אלוהים...

 

[מרגישה ילדה]

למה

אני מרגישה שאני נשמעת כמו תקליט שרוט?

 

[מריה...]

ילדה...

תרשי לי לדבר עם עצמך לרגע, בבקשה. עצמך:" כן?" מריה:"אתה יודע שזה לא נכון..." עצמך:"מה לא נכון?" מריה:" מה שאתה אומר לילדה. כל אחד צריך חיבוק ונשיקה באיזשהו שלב בלי שום קשר לגיל" עצמך:"אני חושב שהיא מתנהגת כמו ילדים קטנים" מריה:" למה אתה כל כך מפחד מהחיבוק מהמגע האינושי החם?" עצמך:"מפחד?" מריה:" למה אתה לא מרשה לשניכם לקבל האהבה והחיבוק שמציעים האנשים שאוהבים אותכם. כל אחד מאיתנו צריך לפעמים מישהו שילטף לו את הפנים, יקטוף לו את הדמעות, יחבק אותו ויגיד לו עד כמה אותו הוא אוהב...ילדה, אל תפחדי לתת לאנשים להתקרב ואל תהססי לבקש...חיבוק ונשיקה" *שתיקה* נ.ב. את בכלל לא נשמעת כמו תקליט שרוט ואני מקווה שזה בסדר מבחינתך שניהלתי שיחה עצמך