בוקר טוב וחג שמח

[dolfinit]

../images/Emo140.gifבוקר טוב וחג שמח../images/Emo41.gif../images/Emo79.gif

רציתי לשתף אתכם/ן בכתיבת הבוקר שלי, בתחילת הכתיבה, כתבתי כי צריך לכתוב וחיכיתי לראות שינוי...בימים האחרונים אני שמה לב שאני מאוד רוצה לכתוב ונהנת מהרגעים הקסומים שלי עם עצמי ועם הכתיבה שמנקה ומזככת אותי. גיליתי שאני רוצה לכתוב לפעמים גם יותר מ3 עמודים, גיליתי שכייף לי, גיליתי שהעומס הרגשי/מחשבתי פחת והראיה שלי בהירה ונקיה יותר, גיליתי שיש לי המון מחסומים/פחדים/חששות/תקיעויות אבל כשאני כותבת אותם אני מרגישה טוב יותר. הדרך עוד ארוכה והמסע רק התחיל אבל אני מרגישה את תחילת השינוי וזה בהחלט מעודד אותי. חשבתי שאולי נפתח פינה שבועית שבה כל אחת/ת מאיפתנו יספרו משהו אופטימי שקרה להם בשבוע החולף. מה דעתכן/ם???

 

[יעל ארבל]

היי דולפינית, רעיון מצויין!

השבוע לקחתי לי 3 שעות של חופש, יצאתי מוקדם מהעבודה ונסעתי לבקר אצל האחיינים המתוקים שלי. (ארבעה חודשים ושנתיים). ביליתי איתם ועם אחותי אחר-צהריים שלם, זה היה כל-כך כיף וממלא אנרגיות. חג שמח!

 

[dolfinit]

יעל../images/Emo140.gif

 

[meshi4]

חג שמח ../images/Emo39.gif

גם אני נהנית מכתיבת הבוקר.אני מרגישה שהכתיבה מתפתחת[אם אפשר לכנות את זה כך]פחות בלבול וקפיצה מנושא לנושא.אלא מתחילה להיות התמקדות .ומטבע הדברים כותבת על מה שהכי מציק לי.וכפי שכתבת: המסע רק מתחיל מוצאת את עצמי מספרת בעבודה .לחברה טובה וממליצה להם לעשות את זה. השבוע צלצלתי לכלתי לומר לה שאני אסע להביא את הנכד מהגן.[כי ערב לפני כן הבטחתי לו מילקשייק].במקום שהיא תרד עם התנוקת וכו'. הגעתי לגן.הוא כל כך שמח לקראתי ושאל:הולכים אליך?עניתי שלא. אלא אליו הביתה.ואז שאלתי:אתה רוצה לבוא אלי?כןןןןןןןןןן.צלצלתי לכלתי להודיע על השינוי.והיא אמרה: הוא מתגעגע לימים שהיה אצלך.[כלתי בחופשת לידה ונכדי עובר משבר עכשיו-שינוי .שמרתי עליו פעמיים בשבוע אחהצ' באופן קבוע.עשינו המון פעילויות יחד-גינה ספריה.משחקים יחד.בקיצור כיףףףףףףף] הבאתי אותו אלי-כל כך נהנינו שנינו.משהוווווווווו. בעוד אני כותבת כאן-היה לי טל'.לא הכרתי את קול הדוברת.מפה לשם.מישהי מבית הספר היסודי מארגנת פגישה של בנות הכיתה בשבוע הבא.כל כך התרגשתי.כי זה מתחבר לי עם אחת המטרות שלי בתוכנית השינוי-הגדלת המעגל החברתי שלי. חג שמח לכולם.

 

[אנילה1]

ניסים קורים כל יום. אנחנו רק צריכים

לדעת לזהות אותם. meshi4 לפני שבוע הבעת כאן משאלה שאת רוצה להרחיב את מעגל ההיכרויות שלך. והנה בת מחזור שלך מתקשרת להזמין אותך למפגש, שבוודאי יניב חברויות חדשות. לזה אני קוראת נס. מה זה אומר? שלא נפחד לבקש דברים שאנחנו רוצים, שלא נבטל את הרצונות-חלומות שלנו כאילו זה לא יתקיים. אם ניתן להם לזרום, הם יתממשו, בדרכים שאפילו אנחנו לא יודעים איך.

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif מסכימה איתך.

למדתי ולומדת על עצמי המון מאז שאני מתמודדת עם הלבד.איני יכולה לתאר איזה חרדות ופחדים היו לי.ידעתי שיש בי כוחות ,נחישותורצוןלחזור לחיים עם שמחה.אבל מה?לא הייתי מודעת שזה תהליך של הבשלה פנימית.מטבעי אני חסרת סבלנות ורוצה תוצאות מהירות.דבר שגרם לתסכולים אצלי.אני חושבת שהתכונה הזאת מתמתנת אצלי ומקלה עלי להשיג את רצונותי לאט לאט.מה שמחזק את האופטימיות אצלי.

 

[אנילה1]

meshi4 לא פלא שרצית לבלוע את כל

העולם. הרבה שנים היית כלואה בבית סוהר. רק לאחרונה את מתחילה לחוש ולהבין מה אומר לך "החופש" שזכית בו.

 

[meshi4]

אולי תופתעי לדעת.

לרגע איני חשה שחייתי בבית סוהר-נישואיןאילו היה דבר כזה מעין נס .והייתי יכולה להחזיר את בעלי זל' לחיים.שלא יהיה לך שום ספק הייתי חוזרת "לבית סוהר "הזה. אני חושבת שזכיתי לחיות במחיצת אדם מיוחד שאהב אותי אהבת נפש.שלא לדבר על הילדים שהם כל חיי עכשיו.

 

[אנילה1]

אז מהיכן נובעת הדחיפות לעשות דברים?

 

[meshi4]

דחיפות?

התכונה של לעשות דברים .תמיד היתה קיימת אצלי.התכונה [שאני מודעת לה מאוד]לראות תוצאות מהירות גם קיימת אצלי.יש לזה פלוסים ומינוסים.זה התבטא גם כשרציתי לשפץ בבית.הייתי הכוח המניע.ובגלל החוסר סבלנות יזמתי.אבל סבלתי מזה שזה לוקח הרבה זמן.[בגלל בעלי המקצוע] איני יודעת אם אחרי 4 ש' של מצב נפשי לא קל.זה נקרא לעשות דברים בדחיפות.

 

[אנילה1]

משי, יש לי חברה שבעלה נפטר.

היא התאבלה עליו במשך 5 שנים. ואחרי זה היא מצאה לעצמה חבר שהיא אינה גרה איתו. כל שנה היא אוספת את כל החברה שלו מהגרעין ועושה לו טקס זיכרון ליד המצבה, מקריאים דברים לזיכרו. הוא היה איש מאוד מכובד. ואחר כך יש קבלת פנים בבית שלה. בעלה נפטר לפני 10 שנים. כולם יודעים שיש לה חבר, ומברכים על כך.

 

[meshi4]

מכירה גם

בסביבתי נשים שהתאלמנו.רואה איך הן בחרו להתמודד.את יודעת מה?שמחה שעשיתי הכל בכדי לא לשקוע. אחת: כבר מעל 6 ש' מתאבלת.הזניחה את עצמה .כל פעם שהיה לה טל' ממחזר.לא היתה מסוגלת.ורצה לבית עלמין לבקש סליחה .

.השניה :3 ש' מסרבת לצאת מהבית.השלישית :שאלה אותי בשקט:תגידי?"נכון שאיננו יכולות להתחתן"?"אם אצא עם מישהו חמי יהרוג אותי".הרביעית:לבד לבד בבית בדכאון מסרבת לצאת גם לילדים שלה .וככה היא הולכת ושוקעת. "בשבעה" באה לנחם העוס' שהיינו בקשר איתה.והיא אמרה:"בעלך כל כך דאג לך.ואמר שהוא רוצה שתתחתני ותהיי מאושרת".האמירה הזאת כל כך חיזקה אותי. למזלי הרב-יש לי תמיכה מלאה,הרבה כבוד והערכה משתי המשפחות .כמובן מילדיי שמלווים אותי בכל התקדמות שלי ורוצים לראות באושרי.וזה מחמם את ליבי ונותן לי כוח.

 

[יעל ארבל]

נורא חבל שככה הן מרגישות,

כאילו שהחיים שלהן מתו עם מות הבעל. והן גזרו על עצמן חיים מלאים בצער. דווקא הגישה שלך כל כך בריאה, אופטימית ומחזקת. די דומה לאשה שכתבתי עליה בעלון השבוע, שאיבדה את הבן שלה ונפצעה קשה, אבל לא הפסיקה לחיות. לראות אותה, לדבר איתה, נותן כל-כך הרבה כוחות מחזקים, ולדעתי גם קצב ההחלמה שלה יותר מהיר בגלל הגישה שלה. חג שמח,

 

[meshi4]

../images/Emo45.gif את צודקת יעל.

ודאי ששמתי לב והתחברתי לאישה שכתבת עליה בעלון השבועי. גם אני מרגישה שההחלמה מהירה יותר בזכות הגישה של בחירה בחיים.

 

[אנילה1]

נכון משי, אחד הדברים שחברתי

סיפרה לי, זה כשבעלה כבר היה בתהליך גסיסה, הוא אמר לה שתימצא לך גבר אחר. הוא נתן לך את האוקי. אני לוויתי אותה בתהליך האבל, במשך 5 שנים עד שמצאה לעצמה חבר. תמיד הזכרתי לה שבעלה אמר לך בפירוש שתמצא לה גבר אחר. כשהוא אמר לה את זה היא הייתה בשוק. בדיעבד זה עזר לה לצאת מהאבל. בהתחלת תהליך החיפושים לגבר חדש, היא הרגישה שהיא בוגדת בבעלה המנוח. אמרתי לה שזה טיבעי. עכשיו היא עשתה אינטגרציה בין חייה בעבר לחייה בהווה. החבר שלה מעודד אותה לזכור את בעלה. הוא מאוד שונה ממנו, הוא יותר כמו חברת נפש, רק ממין זכר. היא חושבת שהיא ברת מזל. לא מספיק שהבעל מבקש להשתקם, האלמנה צריכה גם לרצות בחיי זוגיות. יש הרבה אלמנות בגיליאים מבוגרים יותר, ששמחות שהנטל של הבעל ירד מהן. לכן הן לא מחפשות זוגיות. החברות והמשפחה מספקים אותן.

 

[meshi4]

נגעת

בקושי האמיתי שלי -זוגיות.אבל לא מהסיבה שציינת.מאחר ואין בי שמחה שנטל הבעל ירד ממני.ובאופיו היה איש ישר וטוב ואוהב.מתקשה להאמין אפילו פוחדת שיהיה לי רע.[אמרו לי שבאופן בלתי מודע אני משווה]ומוצאת שאני מאוד בררנית.בהחלט לא פשוט למצוא את האיש המתאים .

 

[אנילה1]

משי4, אכן זאת הייתה הבעיה של חברתי

ההשואה בין בעלה המנוח שהיה ד"ר לפיסיקה, איש אשכולות בנוסף לתואר האקדמי, משכיל ועממי כאחת. הייתה לה בעיה רצינית למצוא מישהו כלבבה, היא תמיד הייתה משווה. שוחחנו על הבעיה של ההשוואה שיחות ארוכות ורבות. היא כל כך הייתה קשורה לבעלה המנוח שכל שבוע הייתה פוקדת את קברו. בעיקבות השיחות שלנו, הצעתי לה לרדת במינון של העליה לקבר. לפעם בחודש ואחר כך לפעם בחודשיים. אמרתי לה שכל עוד היא מבקרת בקבר בתכיפות כזאת היא נשארת עדיין "נשואה" לבעלה המנוח. ושכל גבר אחר יעורר בה תחושות של בגידה. אגב לא הייתה לה בעיה עם ילדיה. הם בהחלט הסכימו שיהיה לה חבר. כמובן עם כל הניירות המתאימים. שני ילדיה הם עו"ד ואחד רואה חשבון. נראה לי שעכשיו היא פוקדת את הקבר פעם בשנה ואולי גם בחגים. החבר מבין את הצורך שלה, ומעודד אותה לדבר איתו על זה. ואגב הוא גבר מאוד אינטיליגנטי, אבל ממש לא משכיל כמו בעלה. הוא יותר קרוב לנפשה. הנוכחות שלו מרגיעה אותה. והיא אפילו הפסיקה לקחת כדורים ללחץ דם שהייתה נוהגת לקחת שנים. פשוט הרגיעה עם החבר הביאה לאיזון גופני. היא יותר בריאה היום מאי פעם.

 

[meshi4]

מעודד אותי

לשמוע סיפור כזה.

 

[spectacular]

ל meshi ../images/Emo39.gif

החיים מלאים גם הפתעות טובות, מאחלת לך

 

[meshi4]

../images/Emo39.gif חן חן לך ותודה.

יודעת בהחלט שיש הפתעות בחיים.יודעת שצריכה להיפתח אליהן יותר.