יש קצת מקום בשבילי?

[כרמל51]

../images/Emo140.gifיש קצת מקום בשבילי?

נכנסתי קראתי ונראה לי ממש ממש אחלה אז אפשר? ילדתי לפני בדיוק חודש ילד מקסים ומתוק מתוק שהביא לנו המון אושר לבית וללב. במהלך ההריון וקצת לפניו (הריון IVF) העליתי קרוב ל30 ק"ג (לפני ההריון אפשר להגיד בצניעות המתאפשרת שהיה לי אחלה גוף) הלידה היתה קשה והסתיימה בניתוח קיסרי. חזרתי הביתה עם 12 ק"ג פחות אבל עם הרגשה נוראית שאני נראית פשוט איום ונורא אני מניקה וממשיכה לרדת במשקל אבל המראה שניבט אליי במראה לא ממש מלבב. יכול להיות שהייתי פחות מחמירה עם עצמי עם אישי היה מפרגן לי קצת אבל כבר בהריון הוא תמיד נתן את ההרגשה של השמנה הדוחה ועכשיו הוא ממשיך עם הקו הזה. עם הילד הוא מקסים ומאוהב בו קשות אבל ביננו אין שום קשר אין חברות אין אהבה אין סקס אין מריבות אבל ההרגשה היא של שותף לדירה וקשה לי עם זה מאד מאד כי אני אוהבת אותו בלי סוף. יצא קצת מבולבל אבל זה המצב שלי כרגע. ניסיתי לדבר איתו על זה יותר מהכל לא ממש ברור לי לאן נעלם החשק המיני של פר ההרבעה שהתחתנתי איתו? האם הוא בוגד או שפשוט אני כל כך דוחה אותו? עצוב לי

 

[אביטלתל]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

דבר ראשון מזל טוב ! בתור אישה שהייתה תמיד גדולת מימדים, ועדיין אני גדולה אני יודעת שהרגשה עצמית אינה קשורה לגמרי למשקל העובדה שהיה לך אחלה גוף לפני ועכשיו יש שינוי שמפריע לך, כמובן משפיעה אבל לדעתי מה שמשפיע יותר זה היחס של בן זוגך את אומרת שזה התחיל כבר בהריון וזה אומר לי שהבעייה היא אצלנו ולא אצלך יכול להיות שגם אם היה מדובר ב 7 קילו ולא 30, היית מקבלת את אותו היחס זה עצוב בעיני אנחנו בוחרים בן זוג, מתחתנים, גרים ביחד מחליטים לעשות ילדים, התהליך באופן טבעי משנה אותנו ופתאום השינוי לא מוצא חן בעיני בן הזוג כדאי לדעת שהשנה הראשונה בחיי הורים חדשים היא שנה לא קלה הופכים להיות הורים, האחריות כבדה, הזוגיות חוטפת טלטלה רצינית IVF זה הפרייה נכון (מצטערת שאני לא בקיאה) אז כנראה עברתם תהליך לא קל של כניסה להריון כל זה לרוב מלווה במתחים, בחששות אצל שניכם אם לא מתקשרים מאוד קל לאבד אחד את השני אמרת שניסית לדבר ? מה עלה בשיחה הזו ? כיצד הוא הגיב ?

 

[1במיה]

כרמל ברוה הבאה../images/Emo24.gif

את מתארת מצב מאוד מאוד עצוב וקשה. עברת ככל הנראה תלאות עד שהגעת לרגע של הבאת ילד לעולם. אני מניחה שאת עצמך (למרות האושר הרב) תשושה נפשית ופיזית בעיקר כאשר את רק חודש לאחר לידה. אולי את משליכה על בעלך את מה שאת מרגישה כלפי עצמך? כוונתי היא שאת שונאת את גופך ואת בטוחה שהוא ממש נגעל ממך... את שאלת אותו האם זה כך? האם הוא העיר לך הערות לגבי גופך? אם הוא אמר לך דברים מסוג זה אז תסבירי לו שהגוף שלך עבר טראומה (התנפח למימדים בזמן קצר) וכאשר הזמן יחלוף לאט לאט הוא יחזור לעצמו (ובחצי צחוק את יכולה גם למסור לו בשם חברתך החדשה שהוא אדיוט ושהוא צריך לקום כל בוקר ולנשק לך את הרגליים על זה שעברת את כל זה בשביל להביא דור המשך ) לא קל אחרי לידה הכל משתנה, פתאום אין חופש וזמן, אין את הגוף שאליו ההית רגילה, אורח החיים משתנה, לא ישנים ולפעמים בקושי יש זמן לעשות פיפי. הבעל יוצא בבוקר לעבודה ממשיך בשגרת יומו ולא תמיד מבין מה הבעיה שלך אז סיבות לחיכוחים בטוח יש. את צריכה לשבת ולדבר איתו על תחושותיך לפעמים שיחת הבהרה משנה המון. בעלי במהלך ההריונות בקושי נגע בי בגלל שהוא חושש (?!) ואני יודעת שזה נותן הרגשה לא טובה גם אם יש לו הסבר זה לא תמיד מנחם. תדברי איתו

 

[עמית@]

עצוב מאוד מאוד ../images/Emo10.gif

קודם כל צריך ל*דעת* לדבר, להבין מה הוא מרגיש ומה את מרגישה (אולי ייעוץ יועיל לכם? מה דעתו על כך?) את הרי תחזרי ךגוף המדהים שהיה לך, אין ספק בכך, מה לעשות שככה זה הריון? מה הוא חשב שיקרה לך במהלך ההריון? שתרזי? האדישות שאת מתארת היא הקשה מכל

 

[אשת הדייג]

למה שלא תקיימי עימו את השיחה

המתבקשת

חבל. ברוכה הבאה

 

[daldan]

יכול להיות שזה עניין של זמן

בכל זאת עולמכם השתנה - נולד לכם תינוק קטנטן שלוקח את כל תשומת הלב שלך, דבר שיכול לעורר קנאה מסוימת אצלו שמביאה לתגובת אנטי. דבר נוסף את מניקה - יש גברים שגם זה מביא אותם לרתיעה מסוימת. וגם "חווית" הלידה הלא קלה שעברת יכולה ליצור אצלו איזו טראומה. ואל תשכחי שעברתם טיפולים בכדי להכנס להריון הזה, כך שכבר אז כל עניין הסקס היה מותנה לא? (אין לי לשמחתי נסיון בזה.) מה שאני מנסה לומר זה שקודם כל זה לא באשמתך!!! אתם נמצאים עכשיו בתקופה כל כך מבולבלת, החודשים הראשונים אחרי הלידה הם חודשים לא קלים גם מבחינת הזוגיות וזה תהליך של התאקלמות שצריך לעבור (מי יותר ומי פחות), אז לדעתי תקלי עם עצמך, בעלך כנראה זקוק לזמן הסתגלות ואולי אם תסתכלי על זה מנקודת מבט כזו זה יראה לך סביר יותר. לאט לאט הדברים ישתפרו, אז אל תייסרי את עצמך במחשבות שזה שעלית במשקל, או העובדה שאת היית בהריון השפיעה - תשקיעי את הזמן בלהתאושש מהלידה (בכל זאת ילדת לפני חודש!) לטפל באוצר הקטן שלכם ובלארגן מחדש את החיים. אגב, אומרים שלפעמים גם יכול לקחת שנה עד שהחיים נכנסים למסלול גם מבחינת הזוגיות. תני לזה צ'אנס, אל תלחצי, יהיה בסדר!!!

 

[משוש30]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

נשמע לא משהו. אני הייתי מאד נעלבת

אני מניחה שקשה לו עם השינויים שעברו עליך אולי הוא לא מצליח לחבר את האמהות שלך עם נשיות אם אתם לא מצליחים לפתור את זה אולי כדאי לחשוב על טיפול זוגי. ניסית לדבר איתו על זה? לא נראה לי שזה קשור לבגידה פשוט הוא לא מצליח לעכל את המצב החדש

 

[אפרת12]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

וחבל שבנימה כזו עצובה - אבל גם בשביל זה אנחנו כאן. אני גם חושבת שבגידה היא לא הכיוון פה, אלא איזו סטיה מהמהלך הרצוי של הדברים, שכדאי לשים אותה על השולחן באיזו דרך. אני מקוה שאתם מסוגלים לדבר בפתיחות כלשהי. גם טיפול זוגי או לפחות ייעוץ נראה לי ממש במקום, בתקוה שהוא ישתף פעולה. אנא עדכני אותנו

 

[yaelia]

ברוכה הבאה

אני בטוחה שהעודפים התחילו לרדת ימשיכו כך. בנוגע לבעל - זמני אותו לשיחה. תגידי לו שאת לא יכולה לחיות עם שותף לדירה בלבד ושמעבר להורות אתם גם בני זוג וחברים ולאן כל זה נעלם (האם זה היה לפני התינוק)? חייבים חייבים לעבוד על הזוגיות אם רוצים שהיא תתקיים. עם ילדים ובלעדיהם. ספרי מה נגמר.

 

[אדר שלי]

קודם כל מזל טוב וברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

אבל לאט לך! את רק חודש לאחר לידה! מלידה ובעיקר מניתוח קיסרי לוקח זמן להחלים, וזה אומר גם לא לצפות מהגוף לחזור למצבו המקורי. לקח לך תשעה חודשים להעלות את המשקל, תני לעצמך לפחות את אותו הזמן לרדת (אומרת את זה רק כי נשמע לי שגם את לא מרוצה מאיך שאת נראית, אבל חודש לאחר הלידה זה עוד מוקדם מדי בשביל להתחיל לרדת במשקל באופן דרסטי. ולגבי בן הזוג: תקשורת, נראה לי, היא מילת המפתח בעניין הזה. וכן, גם הוא צריך להתרגל למצב החדש. לידת ילד היא שינוי ענק גם בשביל אבא ולפעמים הזוגיות קצת נדחקת הצידה. מצד אחד, אני בטוחה שזה יחזור עם הזמן ומצד שני אסור להזניח אותה (אמרה זו שמזניחה את הזוגיות שלה מאז הלידה...) ולכן חייבים לדבר, גם אם זה אומר, להשאיר סבתא או דודה בבית עם התינוק ולצאת שניכם לבד למקום נעים שתוכלו לדבר בו בלי הפרעות. כשאני נתקלתי ב"חוסר חשק" של בעלי לאחר הלידה, התברר בעקבות שיחה, שהוא פשוט רצה לתת לי "ספייס" ולא רצה ללחוץ עליי. סליחה שיצא ארוך ומקווה שהמצב ישתפר במהרה! בהצלחה!

 

[ה ו ב י ט]

לאט לאט

קודם כל ברוכה הבאה

הכל עוד כל כך טרי אצלך. תני לעצמכם הזדמנות להתרגל למצב החדש. אני חושבת שעם סבלנות ותקשורת טובה אין דבר שלא יכול להסתדר.

 

[irisam]

את רק חודש אחרי לידה..

קודם כל קחי את הזמן.. הכל יחזור לסורו, אם היית חתיכה, את תחזרי לעצמך כמעט לחלוטין. תנשמי עמוק , הגוף שלך עבר טלטלה קשה,, והוא יחזור לעצמו. את בסך הכל חודש אחרי לידה. יכול מאוד להיות שבעלך פשוט מפחד שיקרה לך משהו , וגם חודש אחרי לידה לא מומלץ סקס. הוא גם עבר תהליך לא פשוט של הריון עם דאגה, לידה של תינוק, כל אלה משפיעים עליו, יתכן מאוד שגם שהפכת אמא קשה לו לקבל אותך כעת כאישה שלו הסקסית... הדברים לאט לאט יחזרו לקדמותם. אני חושבת שאת צריכה קודם להבין ולקבל את עצמך ולחלק מזה יש משהו בשידור שלנו לסביבה. ודבר שני לדבר איתו על כך ולא לשמור בלב. התקופה הראשונה מלאה הורמונים וקשיים היא תעבור. עצוב לקרוא את מילותיך, אך לדעתי שיחה שקטה עם הבעל וחזרה לאט לאט למסלול, ישפרו מאוד את המצב. והרבה מזל טוב ..

 

[אמאאור]

../images/Emo24.gif

יכול להיות שזו התגובה שלו לשינוי? הריון זה לא דבר פשוט. ואם עשיתם IVF, בטח עברתם תהליך לא קצר לפני הכניסה להריון. וגם לידה לא קלה... הרבה חוויות שצריך לעכל ולעבד. אולי קשה לו לראות את השינוי בך, אשתו - לא במובן של משקל, אלא במובן שמאשתן הפרועה והנועזת (נגיד), הפכת לאמא במשרה מלאה? אתם רק חודש אחרי הלידה. עדיין לא אבוד, הכל עוד פתוח. שיחה טובה יכולה לפתוח לכם דלת חדשה. שווה לנסות, לא?

 

[כרמל51]

תודה רבה לכולכן ../images/Emo24.gif

חיזקתן אותי קצת ושיחה קצרה עם הבעלול הבהירה חלק מהדברים. יכול מאד להיות שהכל באמת אצלי בראש כי קשה לי לקבל את המראה שלי אבל זה יעבור זה רק עניין של זמן. שאלה לי: הייתכן ששבועיים אחרי הלידה (קיסרי) פסקו להם הדימומים לחלוטין וגם אלה שהיו היו מעטים?

 

[אדר שלי]

כן, בהחלט ייתכן שהדימום פסק../images/Emo20.gif

אבל אין קשר לניתוח הקיסרי. לעומת זאת, אצלי הדימום פסק לאחר שבועיים ואחרי הפסקה של כמה ימים חזר לעוד חודש (בכמויות קטנות, אבל חזר). זה דבר אינדיבידואלי לגוף ולכל לידה בפני עצמה.