פעם ראשונה אני מבקרת אצלכם

Ida100

New member
../images/Emo140.gifפעם ראשונה אני מבקרת אצלכם

איזה כיף, כמה אנרגיות! התחלתי להתעניין ולבדוק אפשרות להרים הצגת ילדים,(נראה לי יותר להתחיל בגיל הרך) אבל אני מרגישה ממש חוסר ביטחון. כלומר אני כל הזמן רואה אילו דברים יפים כולם פה עושים, ואומרת לעצמי, מה הסיכוי שגם לי יצא משהו ברמה ולא איזה פאדיחה או סתם משהו מייבש
זה לא שאין לי רקע בכלל, סיימתי לימודי הוראת תיאטרון, או יותר נכון, מנסה לסיים (אני פשוט במרדף בלתי פוסק אחר עבודות שדורשות חפירה יסודית ולרוב מעצבנת ומשעממת
(סמנריוניות למיניהן). והתחלתי במקביל לעבוד בזה כמורה לתיאטרון. בכל אופן, מהיכן לשאוף את הכוחות? מאיפה להתחיל ולשאוב אומץ גם להכשל? הרי ברור הוא שמי שלא מתחיל ללכת, לא נופל... אבל מפחדת להשקיע וליפול...
 

Ida100

New member
אגב כשכתבתי "כמה אנרגיות"

לא התכוונתי לשלי, אלא לכוחות השופעים פה, בפורום...
 
ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

תודה רבה על המחמאות! האמת קודם כל חשוב לי להגיד שכל דבר שתעשי ולא משנה אם זה תרגיל בתיאטרון או הצגה או לסיים את הלימודים שלך איך שתתייחסי לזה ככה זה ייראה, ואסביר את עצמי, את כותבת שאת לא רוצה שתהיה לך פאדיחה או משהו כזה אז תעשי שזה לא יקרה. תתייחסי ברצינות ובמקצועיות לאותו דבר שאת רוצה ותעשי אותו וגם תסיימי אותו.. כל עוד את יודעת שעשית כל מה שיכולת לעת עתה (הרי כל הזמן אנחנו משתדרגים, משתפרים ומחדשים) ותהיי שלמה עם ב-100% זה יהיה טוב. בכלל אני גם אגיד שחלטורה זה דבר שנתון בידיך. הדבר השני הוא שלא תהיי חסרת בטחון. חשוב שתהיי עם בטחון ותדעי מה את רוצה ומה את עושה כך זה ישפיע גם על הקהל שלך וגם על התלמידים. הדבר השלישי והחשוב הוא לנסות כמו שאמרת. אם לא תנסי לא תדעי ואם לא תכשלי גם לא תדעי ללמוד מהטעויות ולדעת לקום. אמרת שאת רוצה להרים הצגת ילדים. מה בדיוק את רוצה? רק את משחקת? עם בובות בלי בובות? טיפ קטן: כדי לא להשקיע וליפול, עדיף לא להשקיע הרבה לפחות בהתחלה מבחינה כספית. אני מקווה שעזרתי לך ומזכיר לך הכוח בידייך!
רועי
 
../images/Emo65.gifwelcome!

שלום לך, ברוכה הנכנסת... שיהיה לך בהצלחה עם ההצגות או עם מה שתבחרי לעשות! וכמובן בלימודים... תנסי
את החיים במחשבות חיוביות ולא ב"מה אם אני אכשל". מכל כישלון לומדים. צוברים ניסיון ומתחזקים.
 

feyoula

New member
אהלן!

כל האנרגיות האלו היו פעם גם בתחילת דרכן, אל תשכחי זאת! רבים מאיתנו מתנסים בדברים חדשים כל הזמן ומעלים חששות ופחדים אם זה על הבמה ואם מאחוריה בבניה ואם בשניהן או בטיפול עם בובות או הפעלות לגנים (או כל דבר שחברינו עושים ולא ציינתי). אני חושבת שכל דבר שעשיתי בפעם הראשונה, השניה והשלישית וה-30 תמיד באתי לזה, עם חששות כי זה מקצוע דינאמי ואף פעם לא נגמרים הדברים שיש לדעת וללמוד על ילדים, על קהל על לקוחות על טכניקות לבנייה והפעלה והתאמה שלהן לכל מיני צרכים, על תפאורה, על מוסיקה וכו' ואני מרחיבה גם על דברים שלא קשורים אלי כדי להראות לך שבכל תחומי הבובות שבפורום זה רלוונטי. כמו שנאמר פה, אנחנו כל הזמן לומדים אז אל תחששי מהפעם הראשונה, להפך. לכי על זה בכיף עם כל הלב. מה שילך סבבה. מה שלא, רושמים בצד ומשפרים. כל שחקן יגיד לך שההתרגשות עולה מחדש לפני כל הצגה. זה האנדרנלין הזה שמתמכרים אליו וזה הכי כיף בעולם. הדפיקות בחזה ואז השקט שאחרי. לכי על זה מאמי. את אף פעם לא תשקיעי סתם. מהכל לומדים. ובקשר ללימודים מי כמוני מבין אותך. אני לומדת המון דברים תיאורטיים שלא קשורים בכלל לפסיכולוגיה ואני צריכה לשבת ולחפור בהם אבל אני כל הזמן אומרת לעצמי שבחרתי את המקצוע הזה מסיבה מסוימת ושהסמינריונים האלה נחוצים לי כדי להגשים את מה שבאתי לפה לעשות. כמו שלך הם נחוצים לתעודת הוראה. כשהלשון שלי בחוץ אני מנסה לראות ולדמיין את המטרה הסופית מול העיניים ולהתנחם בה. לי זה מאוד עוזר. ממליצה. שיהיה בהצלחה!! פיולה
 

Ida100

New member
../images/Emo24.gifוואי, תודה על התגובות הממלאות!

באמת שזה נותן כוח... למעשה הפקות 'גדולות' כבר עשיתי קצת, היות ואני מלמדת בבי"ס יסודי, עשיתילהם את הפקת סופשנה, ירקתי דם אבל היה...משהו באמת מרגש.. משום מה דווקא מהפקות גדולות אני פחות מפחדת, אני יודעת ממה להתחיל ואיפה לסיים. פה, כשאני באה לבנות במקביל משהו עצמאי , לא גדול, אני כאילו נבלעת באין-ספור-אפשרויות... אני רוצה לבנות משהו קליל, יש לי סוג של פורמט בראש, ועכשיו שנחשפתי לפורום שלכם הטיפים פה פותחים את הראש. פתאום לחשוב על הבובות- כן , לא, מהסוג הזה, מהסוג האחר, מסך אחורי.... קיצר , אני צריכה לגבש רעיון ולאזור אומץ. גם יש את הפחד הז שאתה לא תחדש כלום בנוף, זה כמו להלחין ולפחד שהמנגינה תשמע כמו שיר אחר מוכר. כבר שירים כבר אפשר לחבר???? כולה כמה תווים כבר יש 7-8..?? והנה כמה שירים יצאו לאוויר העולם.... אז יש אופטימיות, ויש חשש. אבל יהיה טוב, נכון?
 
נעים מאוד ../images/Emo45.gif וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

מתנצל שרק עכשיו מתפנה לברך אותך על הצטרפותך למשפחת הבובות והבובים שלנו ולנסות לענות לשאלותיך \ תהייותיך אבל כמו שכבר הספקת להבין בעצמך זוהי משפחה חמה, מקבלת ותומכת המוכנה לעזור ברצון ובאהבה בכל עת ותמיד ימצא מי שיתרום לך מניסיונו וכישרונו. גם אני לאחר שנים רבות ועשרות הפקות כשחקן, בובנאי, כותב, במאי, מפיק וכ'ו וכ'ו וכ'ו עדין נתקבל באותן שאלות ורגשות שהזכרת בכל פעם שאני ניגש או רק חושב על הפקה חדשה...כן הסיפור הזה, לא בעצם לא, עם בובות? בלי? גדול יותר? אולי אינטימי? לבד או עם מישהו\ מישהי?, שירים או רק מוסיקה? אולי גם וגם? אז כמה שירים? אז הכי טוב מקורי! לא, מה פתאום הכי טוב מוכר!!! אבל עשו את זה פעם \ אבל לא עשו את זה אף פעם ומי? ומה? ומו??? ווווואווווווווווווווווווווו
עם הזמן הבנתי שכל המחשבות והתיכנונים באים מפחדים ( לפחות אצלי ) ולא רק שהם לא מועילים הם פשוט לא מאפשרים לי ליצור ולפעול ממקומות נכונים וחמור מכך תוקעים אותו במקום בלי מעש אז לא שזה שהבנתי פתר לי את הבעיה אבל בהחלט הקל עלי להחזיר את עצמי לתלם כשמגיעה מתקפת הפחדים הזו. מבין גם את החשש שלא לחדש דבר בנוף כהגדרתך אבל גם אם תבחרי בסיפור הלעוס והמשומש ביותר לא תוכלי שלא לחדש דבר מפני שתביאי את זה מנקודת מבטך, מהדימיון והיצירתיות הפרטיים שלך ומהדרך בה תגישי\ תפעילי\ תשחקי ואת זה אף אחד לא עשה או יוכל לעשות... מלבד זאת מי קבע שתמיד חייבים לחדש? מה רע?? ב " סתם " הצגה טובה שהושקעו בה כישרון, מחשבה ואהבה, הצגה שתכבד את הצופים ואותך כאחד, הצגה שבאה " רק " על מנת לרגש \ להצחיק \ להעשיר את הדימיון והנפש או להנות מחוויות התיאטרון... לכן חשוב שקודם כל תעשי לעצמך סדר: *האם את עושה זאת גם על מנת להתפרנס מהצגה זו? או שאולי תודה לאל את יכולה להרשות לעצמך לעשות משהו שירוץ בזמנך החופשי ובאופן מצומצם יותר? *ילדים? או מבוגרים? אני בניגוד לאילן קראתי את הסיבה שציינת בהודעה הראשונה ומיד כשאסיים הוא ינזף קשות על כך
לאחר שתחשבי על שתי האופצייות לכי עם התחושה שלך מה היית רוצה, מתאים ונכון לך *לא משנה אם זה סיפור, אגדה או משל מוכרים שתעשי להם עיבוד או מחזה מקורי - חשוב שתבחרי סיפור \ נושא שקרובים לליבך משהו שאהבת במיוחד, משהו שריגש, שימח, הצחיק או עניין אותך בילדותך או כעת כאמא מצאת אותו ראויי או מעניין את ילדיך לאחר שתגבשי מסקנות אני מזמין אותך ליצור איתי קשר ב
ואני אשמח לעזור ולכוון אותך קצת יותר בקלות מבפורום במקביל את כמובן מוזמנת להמשיך לכתוב כאן, להתייעץ, לשאול או סתם להתלבט או לקטר וכולנו נהיה כאן בשבילך שבת שלום
 

Ida100

New member
באמת למה....?שאלה הטובה..

אולי בגלל שיש לי ילדים בגילאים האלו (שנתיים וחצי ושנה
)ושעות הסיפור שלהם במעון עשו לי חשק, אולי כי אני חוששת לנסות להחזיק לבד קהל בגיל גדול יותר, אולי כי בא לי לנסות לעבוד עם גילאים שעוד לא עבדתי איתם
. זו באמת שאלה טובה, כנראה שאין לי סיבה מספיק מוצקה וסתם נתפסתי לזה. אבל לחשוב על גילאים אחרים זה להתחיל לחשוב בצורה אחרת לגמרי. אה,בעצם נזכרתי הרגע מאיפה הגיע הפוש הראשון- מנהלת הפעוטון היא זאת שבאה עם הרעיון שאולי גם אני אבנה משהו (היא יודעת שאני סטודנטית להוראת התיאטרון) והיא הבטיחה לעזור לי לצאת עם זה ולהראות בכנסים למנהלות אחרות
אז זו כנראה הסיבה..........מממ.....תודה שעזרת לי לבחון מהיכן הדברים הגיעו.. אתה ממליץ דווקא על גילאים אחרים
?
 

feyoula

New member
אגיד לך משהו בקשר לגיל

לעניות דעתי יש הרבה יתרונות לעבודה עם ילדים גדולים יותר. אם תרצי ויהיה רלוונטי אפרט לך בשמחה דעתי בעניין אבל בנתיים אני חושבת שאת צודקת שכדאי להתחיל ממה שאת מכירה הכי טוב ולראות איך הולך לך. כשיש לך דוגמאות פרטיות בבית תרגישי יותר ביטחון לבנות משהו על פי ההבנה שלך כי זה בא לך מהאינסטינקט בתור אימא. אם תראי אחרי תקופה שזה זורם, תוכלי לקחת החלטות ולראות אם בא לך לעשות לזה אדפטציה לקצת גדולים יותר ומי יודע? אולי דווקא המודל שתצרי לקטנטנים יעבוד מעולה ותרצי להישאר :) בנתיים גם הילדים שלך יגדלו.. (זה קטע כזה..הא?) בכל מקרה, תתחילי קודם עם משהו ואחר כך יהיה לך יותר קל לחשוב על זה. מוזמנת לחזור לפה אחר כך, יש כאן כמה חברים חוץ ממני שעובדים בגנים ובטוחה שנשמח כולנו לעזור לך להתקדם מזה למה שיהיה לך הכי נכון. לא לפחד! ילדים זה כיף בכל הגילאים! תזרמי איתם והם יזרמו איתך. וחשוב לי להגיד גם שאמנם לא עבדתי עם מבוגרים ובובות (כי אני מגיעה לבובות מתוך ראייה של חינוך /טיפול רגשי בילדים) ולכן אני לא יכולה לומר כלום בעניין אבל אני לחלוטין מסכימה עם אילן שבובות זה ממש לא רק "משחק ילדים" ונואמת על זה אפילו די הרבה לכל מי שבסביבה ורוצה לשמוע:) שבת שלום בנתיים! פיולה
 
אילן, גם אני רק שאלה...

ולמה לא הצגת ילדים??? מעבר לכך אני מוכרח לציין שלראשונה ( ואל תתחכם ותענה: תמיד יש פעם ראשונה...ממך אני מצפה ליותר ) אתה מפתיע אותי שלא לטובה... אתה שהנך תלמיד מצטיין הגורם נחת למוריו מפשל כך?????????? איפה הבנת הנקרא והתחביר שלמדנו כל השנה????? הרי היא ציינה בהודעתה הראשונה ואני מצטט: " נראה לי יותר נכון להתחיל בגיל הרך " ומכאן ששאלתך היתה אמורה להיות מדוע נראה לך שנכון יותר להתחיל בגיל הרך? אני ממש מאוכזב...או שאולי שוב השתלט עליך הילד הקופצני והלא ממש יציב שלו?
אני מבקש ממך לקחת את עצמך בידיים ולחזור לתלם באופן מיידי בטרם אאלץ להזמין לשיחה את אופירה, ראה הוזהרת
שבת שלום לכל משפחת סביר - ארכוני
 
תזהר, אני יודע איפה אתה גר!

אני אתן לך סיבה אחת טובה למה לא הצגת ילדים. ומראש אני מדייק שהתשובה היא כללית עבורך ולא מיועדת לשואלת השאלה. דבר ידוע הוא שבתחום שלנו מאד מקובל להתחיל להופיע לילדים. כי זה קל, זה בשעות הבוקר. בהרבה מקרים זה לא מחייב השקעה, ואם כבר יש מסך אחורי וחתיכת פנס, שלא לדבר על הזמנת בובות "מקצועיות" - זה נחשב "מושקע". עכשיו אני בא ושואל: מי יכתוב, יביים, ישחק? אנשים זה זה מקצועם? מ-ק-צו-ע-ם. לא התחביב או החלטורה. המקצוע שלהם. לא חייבים לבוא מרקע של לימודים, אבל נדרשת השקעה של הרבה מאד שעות בלהבין וליישם כתיבה, בימוי ומשחק מול ילדים. ילדים באשר הם. גם כאלה שאינם הילדים הפרטיים שלנו. רק מי שמוכן לעמוד לביקורת מול קהל של מבוגרים - יכול מבחינתי להופיע מול קהל של ילדים. כי לילדים מגיע רק מה שטוב. הכי טוב. אז הפתעתי אותך "ולא לטובה". בוא תשב בכסא שלי ולך עם הנעליים שלי לראות את כל מה שרץ בשוק כדי לבנות תכנית אמנותית לפסטיבל ובכלל. שב אחרי זה וכתוב את האבחון שלך לגבי תחום תיאטרון הבובות הישראלי, ואז תנסה לבנות תכנית פעלוה איך מקדמים את התחום. תחושת הבטן שלי היא שאתה תהיה מאד מופתע לגלות כמה מהר אתה מפתיע את עצמך "ולא לטובה".
 
גם אם קטונתי-חייבת להסכים!

אמנם קריירת המשחק שלי בפני מבוגרים היתה קצרה ועירומה ומהר מאד התגלגלתי-וקודם דווקא מהצד הארגוני-טכני לעולם הילדים אני תמיד שבה ומשננת בפני כל מבוגר שפוצח אתי בשיחה, ומחניף לי, שהוא ישב מרותק בהצגה, שהיה מהנה ומלא הומור גם עבורו, את האמת שלי: מה שלא מתאים ל"מאכל אדם" מבוגר-לא מתאים לילד. אם אני יושבת במופע ומתפתלת בחוסר נוחות מהרדידות, החובבניות, הזיזלול או הצעקניות- אז אני לא רוצה שהבנות שלי יצפו באותו מופע!! ואם משיבים לי ש"טוב, אבל הילדים נהנים" אז מבחינתי- הם יהנו גם מסטריפטיז! ציצים מתנופפים הם מחזה מרנין! אבל זו הבחירה שלנו כהורים וגם כאנשי מקצוע לברור/לבחור/ללקט ולסנן ולהגיש להם את הטוב ביותר. וזה לא בהכרח- הכי מוכר( כי מכירים וגם כי מוכרים. אני לא יכולה לנקד) לא בהכרח- הכי מפורסם לא בהכרח-אם הכי הרבה יחצנות ותקציב פרסום וכוכב מערוץ הילדים/הופ או ערוץ אחר. ולא כל אחד שיודע לעשות הצגה בבית, לילדים, יכול להופיע בפני קהל ילדים שהוא מגוון ולא קל בכלל. ודרך אגב, לי היו היום 2 הצגות מדהימות! אחת בתשלום- בפני 11 ילדים עם שיתוק מוחין ברמות שונות והשניה, בהתנדבות- מול 24 ילדים בגילאי א'-ח' עם פיגור קל עד בינוני. ואני לא ממהרת לספר על עצמי ועל ההצגות שלי שהן מדהימות. אבל היה מרגש ומהנה כל כך להופיע בפני הילדים האלה. החיוך, המעוות, של ילד שצריך לשבת באלכסון ,כי זו הזווית היחידה שהראש שלו נמצא ומנסה לשיר אתי ועם ממושי, ומנסה באצבעות צפודות- שאין לו כמעט שליטה בהן- ללטף את הבובה - נתן לי סיפוק ש100 ילדי ישוב צפונבוני שמתחצפים ומזלזלים ומחונכים להאמין שהשמש זורחת להם מה... לא יעניקו לי לעולם!
 
נו אז? תקבל גם ../images/Emo96.gif ו../images/Emo212.gif

מה אתה חושב שאתה מאיים??? אל תשכח שלהפחיד אריה בת ימי ( גם אם הוא כבר 22 שנה תל אביבי מול 17 שנות בת ימיות ) זה ממש לא פשוט... מלבד זאת נראה לי שלא הבנת אותי בכלל אז תן לי לעשות סדר בדברים ולהראות לך שאנחנו חושבים ומדברים כמעט על אותו דבר. התשובה מיועדת כללית עבורי?
אוווףףףף מה כבר עשיתי??? תמיד אני אשם, תמייייייד אני אשם... אז בוא נבהיר - הדבר הרציני היחיד בכל הודעתי אליך היתה השאלה: ולמה לא הצגת ילדים? שאלה שנשאלה מתוך הרגל של שנים מלאות מאבקים מול שחקנים ומבוגרים מכל תחום בחברה בהגנה על כבודו ושיוויונו של תיאטרון ילדים מול ת' למבוגרים למרות שבתוכי ידעתי שאין סיכויי שאתה חושב כך שאלתי זאת גם מפני שרציתי שלא יתקבל בפורום הרושם ששאלתך באה ממקום כזה שמעמיד הצגה למבוגרים כחשובה או ראוייה יותר לעסוק בה. מניח שלפני שכתבת לא הספקת לקרוא את תשובתי הארוכה לשואלת שקריאתה בוודאי היתה משנה את התמונה... אני מסכים איתך לגמרי שהן בתחום תיאטרון הבובות והן בתחום הצגות הילדים הקטנות בביצוע שחקן עד שניים ( ולא נתייחס כרגע להצגות הגדולות והמסחריות שגם אליהם אגיב בהמשך ) ישנן המוווווון הצגות ומופעים שאינם ראויים למאכל אדם, ילד או מבוגר וזה עוד בלשון עדינה...לכן כל מה שאומר מתייחס הן לבובנאים והן לשחקנים המעלים הצגות באופן פרטי! אנחנו גם מסכימים על הסיבות שציינת לכניסת אנשים דווקא לתחום הילדים למרות שעם החלק של מסך אחורי וחתיכת פנס לא לחלוטין, שנינו כבר ראינו דברים נפלאים שעשו אנשים בעזרים אלה ולפעמים בכלל בלי!!!! לך אני לא צריך לספר על אנשים צעירים וחסרי ניסיון שהעזו, עשו הכל בעצמם והצליחו... מנגד ראינו ושמענו על אין ספור הפקות שהושקעו בהן זמן, מחשבה, אהבה, כישרון ולעיתים גם הרבה כסף, הפקות כאלה שנוצרו ע"י מיטב הכותבים, הבמאים, המעצבים, השחקנים וכל שרשרת היוצרים המנוסה וה"נחשבת" והתוצאה היתה אסון למרות שזה מ-ק-צו-ע-ם אני מתאר לעצמי שאתה לא משייך אלי את המילים: תחביב או חלטורה אלא מדבר באופן כללי על התופעה אבל מאחר והעלת את הנושא אני מוסיף לצורך הדיון את הסכמתי לכך שמי שזהו תחביבו בלבד ראויי שישאר שם ואם ירצה יופיע במסגרות כאלה
למילה חלטורה אין מקום בחיי לפחות מבחינת דרכי עבודתי וגישתי כשחקן ובשאר התחומים בהם אני עוסק במסגרת עבודתי גם במקום שבו שנינו נחשוב שההפקה לא נוצרה מהמניעים הנכונים ( אתה אולי תחשוב - חלטורה, זכותך ) אני תמיד עושה ואעשה את הטוב ביותר שאני יכול וקיים בי, תמיד כאילו זו הפעם הראשונה גם אם זו השנה ה23 בתפקיד, לא משנה כמה המסביב לא נראה לי, כמה כולם ובעיקר היוצרים והמפיקים לא השקיעו מספיק,אם קיבלתי את הצ'ק או לא, או עד כמה אני כועס שלמרות כל ההשקעה שלי אני עדיין צריך לכבס את התלבושות שלי כדי לא להסריח, לתקן אם משהו נקרע או נהרס כדי לא להסתובב ככה חודשים ולחזור ולבקש או בעינהם ל"נדנד" למרות הכל ברגע שהרגל שלי דורכת על הבמה אני כולי שלה, של המחזה ובעיקר של הקהל
ותאמין לי שזה משנה הכלללל , כן לפעמים רק גישה של אדם אחד יכולה לשנות את פניה של הפקה שלמה האהבה העצומה והתגובות שאני מקבל במשך שנים מילדים והורים כאחד מוכיחה שכנראה יש משהו במשפט הקודם. בעייני האמירה שרק מי שעמד לביקורת מול קהל של מבוגרים - יכול להופיע מול קהל של ילדים היא לא לגמרי נכונה וגם מכלילה יצא לי לעמוד על במה עם שחקנים\אומנים רבים ומכובדים ( כמובן בלי שמות!!!!!! ) שהופיעו על במות מיטב התיאטראות וההפקות למבוגרים וזכו לכל השבחים,ההכרות וה "חותמות " ובוא נגדיר את זה כנכשלו כישלון חרוץ מול קהל הילדים...ועם כאלה שזיגזגו בקלות...אני אגב התחלתי בילדים ורק אחרי שנים רבות עמדתי מול קהל של מבוגרים אז יש ויש כמו בכל דבר מי יכתוב,יביים,ישחק? אלה שאלות שיש לשאול הן אם עושים הצגה לילדים והן למבוגרים כך שהיא לא קשורה לנושא בחירת קהל היעד באופן אישי יכול לספר לך שלמרות שכתבתי, עיבדתי, ביימתי ושיחקתי בהצגות רבות שזכו לאישורים, המלצות, ביקורות טובות והצלחות, אני חולם על הרגע בו אוכל להפיק הצגה שבה אתרכז רק בלהיות שחקן שיכתבו לי, שיביימו לי, שיפיקו לי... לצערי הרב זה לא תמיד אפשרי! בכלל אילן איפה שמעת אותי מטיף פעם לזילזול בהפקה לילדים או למבוגרים
פעם הקלתי ראש בנושא? לא זכור לי אבל תקן אותי אם אני טועה... צודק מאווווד לילדים מגיע רק מה שטוב, הכי טוב, הכי הכי הכי טוב!!!!!!!!!!!!!!!! אם לא הייתי חושב כמוך לא הייתי מתמקד בהם ב 98% מהקרירה שלי, עבורי זהו לא רק מיקצועי, אלה חיי, נפשי וכל הסובב אותי איך סיבכת את ההודעה??? את הבדיחה שאולי לא היתה מוצלחת כ"כ ש "הפתעת אותי לא לטובה", ה "נזיפה" והאיום בהזמנת רעייתך יחסתי אך ורק לזה שלא שמת לב שהיא כתבה בהודעתה הראשונה שנראה לה יותר נכון להתחיל עם הגיל הרך, "התחכמתי" שוב ,בהומור,ואמרתי שלא אופייני לך להחמיץ שורה מהחומר הכתוב ושאם היית רואה אז היית שואל למה את חושבת שקל יותר לילדים וכ'ו חוסר הבנה - קורה
גם בלי לגבש תוכנית לפסטיבל אני רואה דברים ואני יודע בדיוק על מה אתה מדבר!!!!!!!! אבחון שלי על תחום הבובות ספציפית לא קיבלת ( ביום שתהיה לי שניה לנשום אשמח לעשות זאת, לא זוכר שמתישהוא התכוונתי או כתבתי תוכנית פעולה לקידום התחום...??? ) אבל קיבלת את דעתי בנושאים שהעלת+ תסקיר קצר על אחורי הקלעים של תחום הצגות הילדים הכמעט זהה לחלוטין לתחומנו. אשמח לשבת בכיסאך - בתנאי שזה לא מעביר אלי אף אחד מתפקידך או משימותיך לגבי הנעליים - אם הן שוות אז בכייף, אני מתכנן לצאת לרקוד השבוע ככה שמתאימות לי נעליים חדשות
נכון שזה בסדר גם אם דעותיינו יהיו שונות - אני משוכנע שגם אז נעשה זאת בחברות ובכבוד לזכותו של כל אחד לראות את דרכו כנכונה רק שכמו שאמרתי הפעם אנחנו חושבים ומדברים על אותו דבר ומאותו צד לא נורא, לפחות העלנו דיון מעניין לפורום שלא תעז להתלונן על האורך - אתה הבאת את זה על עצמך
שלך תמיד בחברות ואהבה
 
אני מסכימה עם דודינקה.

לא צריך להיות "מקצוען" בתחילת הדרך אך כן צריכה להיות מוטיבציה ורצון ללמוד ולהתקדם. רצוי ללמוד תיאטרון ולהתקדם אך במידה ואין לך את הקליק עם הילדים שום לימודים לא יעזרו. בית הספר נותן ארגז עם כלים אך במידה ולא תעבדו עם הכלים נכון לא עשינו כלום. הכשרה רבת שנים בבית הספר לתיאטרון לא תעזור במידה והתלמיד חסר כישרון. כל טוב והרבה הרבה בריאות דבוש
 
אתה מאיים עלי בקפה?

ווי ווי ווי. מנפנף בבת ימיות שלו כאילו שבימינו זה כמו שהיה פעם. הלו! אני חולוני (לפחות חלק מהיום). גבר? תעבור ת'איילון לצד שלנו ונראה אותך.... ומה הכי מעצבן? שאתה מתגונן כאילו כתבתי משהו עליך. ולא כך הוא. הצבעתי על התופעה של מי שנכנס לתחום דרך ההופעות מול ילדים ובכלל לא לוקח בחשבון אלמנטים כמו דרמטורגיה, כתיבה, בימוי. ברור שיש גם מקצוענים שנכשלים. אוי ואבוי למי שלא נכשל ואוי ואבוי למי שלא לומד מכשלונות. רק שלדעתי כל אלה שמתחילים, ככה בקטנה, "רק" מול ילדים (ובעיקר מול הגיל הרך שעוד לא למדו להבדיל בין טוב לרע) בכלל לא מתייחסים לעיסוק שלהם כאלה מקצוע שדורש לימוד והתמקצעות שלעולם לא נגמרים, אלה מודדים את זה במונחים של "שעות עבודה נוחות", "כסף קל" ולעולם לא יזהו את הדרוש שיפור/המועד לכישלון - גם כשיהיה מונח מתחת לאפם. תמיד זה יגמר ב"הילדים צחקו...", "הילדים נורא אוהבים את זה..." וכיוצא באלה. ולעניין האורך של התשובה שלך, התמודדתי. פרסתי את הקריאה על פני כמה שעות...
 
למעלה