רק להיום
אלוהים מחזיר לשפיות

עליזה 63

New member
רק להיום

אלוהים יכול להחזיר לנו את שפיות-דעתנו "התהליך של להגיע להאמין משיב לנו את השפיות. הכוח להתחיל לפעול נובע מאמונה זו." אחרי שהודינו בחוסר-השפיות שלנו, וראינו איך הוא בא לידי ביטוי בחיינו, אולי נתפתה לחשוב שזה הגורל שלנו, ואנו נחזור על התנהגות זו עד סוף חיינו. אנו יכולים להתחיל לחשוב עכשיו כי חוסר-השפיות המיוחד שלנו הוא חסר-תקנה, בדיוק כפי שחשבנו בעבר כי ההתמכרות שלנו היא חסרת-תקנה. אבל זה לא כך! אנו יודעים שעלינו להודות לחסד של אלוהים אוהב על השחרור שלנו מההתמכרות הפעילה. אם הכוח העליון שלנו היה מסוגל לחולל נס כזה, כמו להוציא אותנו מהכפייתיות שלנו עם הסמים, אין ספק כי כוח זה יכול גם להסיר מעלינו את חוסר-השפיות שלנו, בכל הצורות שבהן הוא בא לידי ביטוי. אם נטיל ספק בכך, כל שעלינו לעשות הוא לחשוב על השפיות שכבר הושבה לחיינו. אולי אנו נסחפים קצת עם כרטיס-האשראי. השפיות חוזרת כשאנו מודים בתבוסה ומפסיקים את זה. אולי הרגשנו בודדים ורצינו ללכת לבקר חברים מהשימוש. אם נחליט לבקר אצל החונך שלנו, זה יהיה מעשה של שפיות. חוסר-השפיות של ההתמכרות שלנו הולך ונמוג ככל שאנו מתנסים ברגעים של שפיות בהחלמה שלנו. האמונה שלנו בכוח גדול מאתנו גדלה, כשאנו מתחילים להבין כי גם חוסר-השפיות המיוחד שלנו הוא שום דבר בהשווה לכוח הזה. רק להיום: אני מודה לאלוהים כפי שאני מבין אותו על כל מעשה של שפיות בחיי, כי אני יודע כי אלה הם סימנים לכך שאני חוזר אל השפיות.
 
../images/Emo140.gifרק להיום../images/Emo141.gifאלוהים מחזיר לשפיות../images/Emo140.gif

אלוהים יכול להחזיר לנו את שפיות-דעתנו
"התהליך של להגיע להאמין משיב לנו את השפיות. הכוח להתחיל לפעול נובע מאמונה זו."
אחרי שהודינו בחוסר-השפיות שלנו, וראינו איך הוא בא לידי ביטוי בחיינו, אולי נתפתה לחשוב שזה הגורל שלנו, ואנו נחזור על התנהגות זו עד סוף חיינו. אנו יכולים להתחיל לחשוב עכשיו כי חוסר-השפיות המיוחד שלנו הוא חסר-תקנה, בדיוק כפי שחשבנו בעבר כי ההתמכרות שלנו היא חסרת-תקנה. אבל זה לא כך! אנו יודעים שעלינו להודות לחסד של אלוהים אוהב על השחרור שלנו מההתמכרות הפעילה. אם הכוח העליון שלנו היה מסוגל לחולל נס כזה, כמו להוציא אותנו מהכפייתיות שלנו עם הסמים, אין ספק כי כוח זה יכול גם להסיר מעלינו את חוסר-השפיות שלנו, בכל הצורות שבהן הוא בא לידי ביטוי.
אם נטיל ספק בכך, כל שעלינו לעשות הוא לחשוב על השפיות שכבר הושבה לחיינו. אולי אנו נסחפים קצת עם כרטיס-האשראי. השפיות חוזרת כשאנו מודים בתבוסה ומפסיקים את זה. אולי הרגשנו בודדים ורצינו ללכת לבקר חברים מהשימוש. אם נחליט לבקר אצל החונך שלנו, זה יהיה מעשה של שפיות. חוסר-השפיות של ההתמכרות שלנו הולך ונמוג ככל שאנו מתנסים ברגעים של שפיות בהחלמה שלנו. האמונה שלנו בכוח גדול מאתנו גדלה, כשאנו מתחילים להבין כי גם חוסר-השפיות המיוחד שלנו הוא שום דבר בהשווה לכוח הזה.
רק להיום:
אני מודה לאלוהים כפי שאני מבין אותו על כל מעשה של שפיות בחיי, כי אני יודע כי אלה הם סימנים לכך שאני חוזר אל השפיות. אוהבים
 
../images/Emo182.gifפניני חכמה../images/Emo182.gif

כשהיא כתובה בסינית, המילה "משבר" מורכבת משני סימנים, אחד מסמל טרגדיה ואחד מסמל הזדמנות.
- ג'ון פ. קנדי אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של שבת מבורכת במנוחה ושלווה../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על לילה ארוך של שינה מתוקה ויקיצה ללא שעון, על האפשרות לראות את הסדקים דרכם חודרות מחשבות של מחלה, על היכולת להבחין ותוך כך להכיר בעצמי עוד כמה דברים, מניעים, האפשרות לערוך חשבון נפש נוקב בכנות, לראות את הדברים ולבחור להחליט. אני אסירת תודה על דרך NA וחבורתא, על זוגיות ומשפחה תומכת ומפרגנת, על פרנסה ומקום עבודה, על חופש מהתמכרות פעילה ועל עוד יום נקי. רק להיום - שנה, חודש ואחד עשר ימי ניקיון
כל בוקר כמעט אני מביעה את אסירות התודה שלי בין היתר על החופש מהתמכרות פעילה. כשאני כותבת את זה אני חושבת בעיקר על כך שאני לא חושבת או נזקקת לסמים או חומרים שמשנים את מצב הרוח והתודעה. אתמול בערב ישבתי לכתוב קצת לעצמי, חשבון נפש כזה, ואני מגלה שאני בעצם פעילה לאללה. הרגשתי כמו משומשת לנוכח כל הרעל שמסתובב לי בראש. הפעולות שלי, המניעים שלי לפעולה כזו או אחרת רוויה רעל, מגיע ממקום של אגו ורצון להיות ולהיראות שונה. פעם עשיתי את הדברים דרך התמסכנות, היום.. כשאני נקייה כבר שנה וקצת גודלת בדרך, המחלה כנראה גודלת איתי, ואפילו מהר יותר ממני. וכך, במקום להתמסכן אני מוצאת את עצמי מתנשאת - הצד השני של הסקאלה, אלא שהמניע נותר אותו מניע... ייחוד, שוני, התבדלות, פחד מלבד, כל מיני כאלה שמלווים אותי חיים שלמים בעצם. קשה היה לגלות את כל אלה, ועוד יותר קשה היה לבדוק בכל זאת מה כן בסדר. המחלה אוהבת אותי אשמה, דואגת, מתבודדת, וכאילו לא מאפשרת לי לראות את חצי הכוס המלאה למרות אסירות התודה. באותם רגעים אסירות התודה שלי נחוותה כמו משהו מובן מאליו שוב, ולא כמשהו אמיתי שבא מעמוק בתוכי. יודעת שזה יעבור, שהרגשה היא לא עובדה, שצריך לצאת מעצמי בכדי להגיע אל עצמי. עוד מעט סדנת צעדים... יום של חופש וחשבון נפש מבחינתי.. מאחלת לעצמי ולכולנו שמחת חיים ועוד צעד בדרך אל החופש בנשמה. אוהבים
 
למעלה