רק להיום כניעה

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo140.gifרק להיום../images/Emo141.gifכניעה../images/Emo140.gif

כניעה

"כשאנו נכנעים ומוותרים על השליטה, אנו זוכים בכוח יותר גדול בהרבה." כשהשתמשנו, עשינו את כל מה שיכולנו על-מנת לשלוט בכל דבר לפי הרצון שלנו. הפעלנו כל תעלול אפשרי כדי לשלוט בעולם. כשהשגנו את מה שרצינו, חשנו בעלי-עוצמה, בלתי-מנוצחים; כשלא השגנו, הרגשנו פגיעים, מובסים. אבל זה לא עצר אותנו - זה רק הביא לכך שנשקיע מאמצים נוספים כדי לשלוט ולתמרן את חיינו למצב ניתן לניהול.

התחבולות האלה היו הדרך שבה הכחשנו את חוסר האונים שלנו. כל עוד התוכניות שלנו יכלו להסיח את דעתנו, יכולנו לדחות את ההודאה בכך שאנו מחוץ לשליטה. רק בהדרגה התברר לנו שהחיים שלנו הפכו לבלתי-ניתנים לניהול, ושכל התמרונים והערמומיות שבעולם, לא יגרמו לכך שהחיים שלנו יהיו בסדר.

כשאנו מודים בחוסר-אונים שלנו, אנו מפסיקים לנסות לשלוט ולנהל את הכל, בתקווה שכך נגיע לחיים טובים יותר. אנו נכנעים. אין לנו מספיק כוח משל עצמנו. אנו מבקשים חברים אחרים בהחלמה שישתפו אותנו בניסיונם בתוכנית 'מכורים אנונימיים', במקום לנסות לתכנת את החיים שלנו. הכוח וההכוונה שאנו מחפשים נמצאים סביבנו, אנו רק צריכים להסתכל מחוץ לעצמנו כדי למצוא את זה.

רק להיום:

לא אנסה להגיע לחיים ניתנים-לניהול על-ידי תחבולות. באמצעות תוכנית האנ-איי, אמסור את עצמי להשגחת כוח עליון. אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo203.gifציטוט להיום|ציטוט|

מחשבות והרהורים הם כמו חיצים: פעם שוחררו, הם מסתערים, מתקיפים, מכים במטרה. שמור עליהם מכל משמר, או שביום בהיר אחד תהפוך להיות קורבן של עצמך

-נאבאחו. אוהבים

 

[נעממי5]

אתמול כבר חישבתי מתי תשובי../images/Emo24.gif

 

[0בוחרת בחיים0]

חזרתי אתמול באמת../images/Emo9.gif

אבל כל כך עייפה הייתי שפשוט צנחתי למטה, מחוקה. ימים של "עבודה קשה" עברו עלי, בשמונה וחצי בערב כבר ישנתי כל יום, אחרי שהתעוררתי בשש בבוקר לצלם את הזריחות המדהימות ולשכב בשמש עד שהיא מנפנפת לשלום. תמונות בטח יגיעו אחרי שאשחרר אותן למחשב. חוצמזה, התגעגעתי אלייך, אל כולם. מחר בטבריה?!

אוהבים

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo42.gifבוקר של יומטוב ואסירות תודה../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי כל כך, על בריאות פיזית ונפשית, על שלווה פנימית, רוגע, שקט, נחת רוח. על עשרה ימים של מנוחה וגעגועים לפרקים, על יכולת להיכנס פנימה ולגלות בי עוצמות חדשות לכאורה שהתאפשר לי לתת להן דרור. על חופש מהתמכרות פעילה, יכולת לפעול, לחיות וליהנות בלי שימוש בשום חומר משנה מצב רוח או תודעה. (מלבד השמש

) על בו זוג אוהב, דואג, מחבק, משפחה תומכת ומפרגנת, על אפשרות לזכור מאיפה אני באה ויכולת לבחור בדרך שוב ושוב. על עוד יום נקי. רק להיום - אחד עשר חודשים ושבעה ימי ניקיון

מאיפה מתחילים לסכם עשרה ימים של היעדרות מהבית הזה? מהבית בכלל? התנתקות תרתי משמע מה-כ-ל? ככה הרגשתי בעשרה ימים האלה.. ממש מנותקת גם פיזית וגם בראש, כאילו.. לא חושבת על כלום, הראש ריק, ימים ארוכים של שמש ועוד שמש, משש בבוקר ועד ארבע אחה"צ, מהזריחה ועד השקיעה ביממלח. מקום מדהים שבקלות מאפשר להתחבר לאלוהים, לבפנים שלי, להירגע מהמרוץ המטורף הזה של השנה האחרונה.

חזרתי הביתה אתמול בערב, מחוקה מעייפות עד שבאמצע הפגישה בחדר כמעט נרדמתי, למרות הגעגועים. קראתי את כל המילים, המשפטים והפסיקים שנכתבו כשלא הייתי. התרגשתי, צנחתי למיטה. היום מתחיל ועדיין אני שם, ויחד עם זה הולכת לעבודה, להרגיש את אילת והבית שוב, השגרה לכאורה שמחר נשברת שוב עם הנסיעה לטבריה. לא יכול היה להצליח לי יותר מזה - החלמה על מלא אחרי ניתוק.

חששתי מעצמי לפני הנסיעה ליממלח, חששתי מפיתויים ועכשיו - גאה בעצמי על עוד הישג. שום חומרים או אלכוהול, שפעם, בגלגול אחר היו חלק בלתי נפרד שם מבחינתי. הנה אפשר לבחור, לבחור בעצמי ובחיים אחרים, שונים, מלאים עד אפס מקום בהחלמה. אפשר גם אחרת. נהניתי לא פחות מאי פעם וחשוב יותר - חזרתי בריאה בגוף ובראש.

מודה לאלוהים שלי על חברים שדאגו להתקשר מדי בוקר, להשאיר אותי בפוקוס, לחבר אותי לכמה דקות ביום. מודה לאלוהים שלי על אהבה גדולה בתוכי, שקט, יכולת לראות אותי מהצד, כחברה וליהנות מהדרך.

מאחלת לכולנו ימים רבים כאלה של חופש חיצוני ופנימי, בלי דאגות, שמחת חיים רק להיום. לעצמי - שאמשיך לצעוד ככה בדרך אל עצמי. יש המונמון לגלות בפנים. מאחלת לי לגלות מתוך הנאה וחופש. אוהבים