שבת שלום ומבורך פרשת חיי שרה
שבת שלום ומבורך פרשת חיי שרה בס"ד פרשת חיי שרה אמונת העבד הנה אנכי... והיה הנער... אתה הכחת לעבדך ליצחק [כד יג-יד] אליעזר עבד אברהם נשלח בשליחות מפורשת "ולקחת אשה לבני ממשפחתי ומבית אבי". דבר אין לו איפא עם כלל אנשי ארם נהריים ועם בנותיהם. ואילו הוא עורך ניחושים וניסיונות – "הנה אנכי ניצב... והיה הנערה וגו'". מי ביקש זאת מידו? ילך בדרך הטבע וימלא את שליחותו! – אכן, הוא, היודע את מעלת אדוניו, בוחר ללכת בדרך הפלא, שכן ברור לו שראוי הוא אדוניו שפלאים גלויים ייעשו לו ולמענו. ויש לתמוה גם על המשך התנהגותו באותו ענין: האם מן החוכמה הוא לספר ולגלות לבית בתואל ולבן כי הוא נאלץ בגזירת רבו לקחת אשה דווקא מביתם? הרי גילוי זה יגרה באופן טבעי את יצר ההתנגדות שלהם [ואכן חז"ל מספרים לנו שבתואל רצה לעכב את רבקה]. מדוע, אם כן, בוחר לו העבד דווקא בדרך המצריכה סייעתא דשמיא, עזרה מגבוה? אף כאן, אותו נימוק: אדרבה, ראויים הם אברהם ויצחק שייעשו להם פלאים גם במקום שאין להם הכרח. אנשי מופת המה, ויידעו נא כולם כי כאלה הם. ואמנם הקב"ה "מצליח דרכו". "דרכו" – דרך גילוי קדושת האבות לעיני כל. לאורה של פרשה זו, פרשת הנהגתם של עבדי אבות, מתגלה ביתר בהירות ענוותנותו של אברהם אבינו – שלא ניסה ללכת בדרכים אלו, אלא נקט דווקא בדרך הטבע בעת קניית מערת המכפלה: "תנו לי אחוזת קבר... בכסף מלא", ללא כל שימוש בזכויות יתר, כאחד האדם. "יפה שיחתן של עבדי אבות", שמתוכה אתה למד לדעת עד היכן מגיע ביטחונם ואמונתם בכוחם משל האבות מצד אחד, ועד היכן מגעת ענוותנותם של אבות מצד שני. אכן, אליעזר היה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. הנהגות שרבו בענוותנותו לא גילה, בא עבדו זקן ביתו, דלה, השקה וגילה. מדברי ראש הישיבה הרב מ.צ. נרי'ה זצ"ל בספרו "נר למאור" בעריכת בנו הר' נחום