רק להיום לשתף באסירות תודה

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo140.gifרק להיום../images/Emo141.gifלשתף באסירות תודה../images/Emo140.gif

לשתף באסירות-תודה

"אסירות תודתי מתבטאת כשאני דואג וכשאני מתחלק עם אחרים בדרך האנ-איי." (תפילת אסירות התודה) ככל שאנו נקיים זמן רב יותר, כך אנו חשים יותר אסירות תודה על ההחלמה שלנו. תחושות אלה של אסירות תודה אינן מוגבלות למתנות מוגדרות כמו חברים חדשים או היכולת להחזיק מעמד במקום עבודה. בדרך כלל הם נובעות משמחת החיים שאנו מגלים. תחושות אלה מתחזקות עוד יותר כשאנו חושבים, על מה שיכול היה לקרות לנו, אם לא היה מתרחש לנו הנס הזה של 'מכורים אנונימיים'.

תחושות אלה הן כל כך עמוקות, כל כך נפלאות, ולפעמים כל כך חזקות, עד שלפעמים אנו לא מוצאים מילים לבטא אותן. לפעמים אנו בוכים מרוב אושר, כשאנו מדברים בפגישה, ומגששים אחרי המילים המתאימות, שבהן נוכל לתת ביטוי למה שאנו מרגישים. אנו רוצים בכל מאודנו למסור לחברים החדשים את תחושת אסירות התודה שלנו, אבל נדמה שאין לנו מספיק שבחים כדי לתאר אותה.

כשאנו מדברים עם דמעות בעיניים, כשאנו נשנקים ולא מסוגלים לדבר בכלל - אסירות התודה שלנו מדברת בצורה הברורה ביותר. אנו משתפים את הקבוצה באסירות התודה שלנו מתוך הלב; אחרים שומעים בלבם ומבינים בלבם. אסירות התודה שלנו מדברת בבירור, גם אם המילים שלנו לא יכולות לבטא את זה.

רק להיום:

לאסירות התודה שלי קול משלה; כשהיא מדברת הלב מבין. היום אשתף אחרים באסירות התודה שלי, בין אם אצליח למצוא מילים ובין אם לא. אוהבים

 

[NUNA10]

../images/Emo63.gif סיפור על הבוקר ../images/Emo91.gif

משהו אופטימי . הייתה פעם אישה שישבה בכיכר השוק. כל מי שנקלע לבעיה היה בא אליה, יושב מולה ומספר לה את הבעיה שלו. האשה הייתה מהרהרת קצת, הופכת והופכת בדבר, ואז מספרת סיפור. את הסיפור הזה היה אותו אדם מגלגל בראשו עד שפתרון לבעייתו שלו היה צץ ועולה לנגד עיניו. יום אחד באה וישבה מול האשה מהשוק אישה צעירה כבת שלושים. "הבעיה שלי", אמרה האשה הצעירה, "היא שאני לא מתאימה לשום דבר. ניסיתי המון עבודות. לא התאמתי לאף עבודה. גרתי בהמון מקומות. לא התאמתי לשום מקום באמת. יצאתי עם בחורים רבים - אף פעם לא הרגשתי שאני מתאימה." מספרת הסיפורים ענתה מיד: במקרה שלך אני לא צריכה אפילו לחשוב כי גם אני הייתי פעם במצבך, אבל לא היה לי את מי לשאול ולכן יצאתי לחפש את התשובה. עברתי ערים וכפרים, גאיות ונחלים, כרמים ובוסתנים. יום אחד מצאתי את עצמי הולכת בדרך, שדות מימין, שדות מלוא העין משמאל וחוץ מזה - כלום. אחרי הליכה של כמה שעות ראיתי מעבר לשיפול הגבעה חומה הניצבת בשולי הדרך. מרחוק יכולתי לראות עליה כתמים צבעוניים - חלקם גבוה על החומה, חלקם נמוך וחלקם מפוזרים להם ככה באמצע. התקרבתי במהירות ועמדתי מול החומה. מקרוב יכולתי לראות שאותם כתמים צבעוניים היו מטרות, מטרות שיורים בהן חיצים. בדיוק בליבה של כל מטרה היה נעוץ בבטחון חץ. "מי יכול היה לעשות עבודה כל כך מדוייקת?", שאלתי את עצמי. אבל לא היה שם את מי לשאול אז המשכתי ללכת. מעבר לראש הגבעה עמד בית קטן ובחצר עמדה רכונה מעל ערוגה בחורה צעירה ממני בהרבה. ניגשתי אליה ושאלתי אותה: "את יודעת אולי מי ירה את החיצים למטרות שעל החומה במורד הדרך?" היא התרוממה וענתה בביישנות: "אני". "אבל איך זה יכול להיות?", הקשיתי, "את כל כך צעירה!" "האמת היא", ענתה הצעירה, "שקודם יריתי את החיצים ורק אחר כך ציירתי את המטרות." "מהפגש הזה למדתי רבות", אמרה המספרת לאישה המוטרדת שישבה מולה, "למדתי שקודם כל אני צריכה למצוא מה מתאים לי ולא למה אני מתאימה. מצאתי מה מתאים לי ואז בניתי סביב זה את חיי."

 

[NUNA10]

../images/Emo42.gif בוקר טוב ../images/Emo42.gif

בוקר טוב ושבת שלום ! לכולנו שבת קסומה שבת של מנוחה שקט ושלווה .

 

[NUNA10]

../images/Emo79.gif שיר על הבוקר ../images/Emo202.gif

גן השקמים . אריק סיני מילים: יצחק יצחקי לחן: יוחנן זראי היה היו כאן פעם שקמים, חולות מסביב וגם נוף. העיר תל אביב של אותם הימים היתה בית בודד על החוף. ויש לפעמים נערכו ישיבות מתחת שקמים אז בצל, וליד העצים צחקו הבנות וענו בזמרה: "הי ילל". כן, זהו, כן, זהו, זה גן השקמים. היו גם כאלה אי אז בימים. גדלה תל אביב מסביבה פרוורים הכל בה תוכנן ונבדק. נבנו בה כבישים נשכחו השקמים והלבין אז ראשם מאבק. הכל כאן נבנה בקצבו של הדור - חנויות ובתי שחקים, אך רק אם נפנה מבטנו אחרו, ניזכר בשקמים ירוקים. כן, זהו, כן, זהו, זה גן השקמים. היו גם כאלה אי אז בימים. היום השקמים נעלמו ואינם - רק שלט את שמם עוד מזכיר, כמה ציפורים וספסל מיותם ניצב בליבה של העיר. ומושך הוא אליו, כשהערב יורד ועולים במרום כוכבים, קבצן מן הרחוב או הלך בודד או זוג צעירים אוהבים. כן, זהו, כן, זהו, זה גן השקמים. היו גם כאלה אי אז בימים.

 

[אלין של הים30]

בוקר טוב ושבת שלום לכולם../images/Emo3.gif

 

[עליזה 63]

מתוך "שפת השחרור"

מתוך "שפת השחרור" למצוא את האמת שלנו כל אחד מאיתנו צריך למצוא את האמת שלו בעצמו. זה לא עוזר אם אלה שאנו אוהבים מוצאים את האמת שלהם. הם לא יכולים לתת לנו אותה. זה לא עוזר אם מישהו שאנחנו אוהבים יודע אמת מסוימת מהחיים שלנו. עלינו לגלות את האמת בעצמנו. כל אחד מאיתנו צריך לגלות ולעמוד באור שלו עצמו. אנחנו לעיתים קרובות חייבים להלחם, להיכשל, להתבלבל ולהיות מתוסכלים. כך אנחנו עושים את פריצות הדרך במאבקים שלנו; כך אנחנו לומדים מהו האמת ומה נכון בשביל עצמנו. אנחנו יכולים לשתף אחרים במידע. אחרים יכולים לומר לנו מה אפשר לצפות שיקרה אם אנחנו הולכים בדרך מסוימת. אבל לא יהיה לזה שום משמעות עד שאנחנו לא מפנימים את המסר והוא הופך להיות האמת שלנו, הגילוי שלנו והידע שלנו. אין דרך קלה לפריצת דרך ולגילוי האמת שלנו. אבל אנחנו יכולים לעשות זאת ואכן נעשה זאת, אם אנחנו רוצים. אולי נרצה להקל על עצמנו. אולי נרוץ לחברים ונבקש מהם שיתנו לנו את האמת שלהם או להפוך את הגילוי לקל יותר. הם לא יכולים לעשות זאת. האור יבוא בזמן שלו. לכל אחד מאיתנו יש את חלקו שלו מהאמת, שמחכה להתגלות. לכל אחד מאיתנו יש את חלקו שלו מהאור, שמחכה שנעמוד בו, שנכיר אותו כשלנו. עידוד עוזר. תמיכה עוזרת. אמונה איתנה שלכל אדם יש אמת שזמינה לו – בהתאם לכול מצב – היא זאת שתעזור. לכל חוויה, לכל תסכול, לכל מצב, יש את האמת שלו שמחכה להתגלות. לא נוותר עד שנמצא אותו בעצמנו. ידריכו אותנו אל האמת אם אנו מחפשים אותה. אנחנו לא לבד. היום אחפש את האמת שלי, וארשה לאחרים לעשות את אותו הדבר. אני אעריך את החזון שלי ואת החזון של אחרים. כל אחד מאיתנו נמצא במסע, עושים את התגליות שלנו – את אלה שנכונים לנו היום.

 

[0בוחרת בחיים0]

../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

התמכרות לאהבה

רבים מאיתנו גדלו עם המחשבה שאי-אפשר להיות אדם מאושר בלי בן-זוג שאוהב אותנו "אהבת אמת". ובכן, עם כל הכבוד לקדושת האהבה, הצורך להיות נאהב כדי להיות מאושר מהווה תלות לכל דבר. מדובר באי-נטילת אחריות על חייך הרגשיים, תוך שאתה נסמך על אנשים אחרים שיעשו עבורך את המלאכה. אהבה היא דבר נפלא אולם יש להתייחס אליה כתוספת רצויה ולא כצורך הכרחי שבלעדיו החיים אינם שווים. המחשבה "אני חייב מישהו שיאהב אותי" הופכת להנחת-יסוד סמויה הגורמת פחד מופרז מדחייה ומפריעה ליצירת קשר זוגי.

למדנו להכיר בעובדה שאנשים הנוטים "להידבק" לאחרים ולהיות תלויים בהם, דורשים תשומת לב רבה ומקרינים נזקקות, ובשל כך הם מתקשים לא רק ביצירת קשר ראשוני עם בן-זוג, אלא גם בניהול קשר פורה לאורך זמן. מאידך, תחושת השלווה ושמחת חיים שמקרינים אנשים אשר מצאו אושר פנימי שאינו תלוי באחרים יוצרת אליהם "משיכה מגנטית".

כאשר אתה זקוק לאחרים כדי להשיג את ערכך כאדם, אתה בעצם משדר: "קחו אותי! אין לי כל ערך פנימי! אינני סובל את עצמי!". שים לב גם למסר הסמוי: "כיוון שאתה מחוייב לאהוב אותי, תהיה זו אכזריות שלא לנהוג כך ויהיה עליך להתמיד בכך". אינך מוכרח כמובן לחיות בבדידות, אבל הכר בכך שיש לך יכולת להיות מאושר גם ללא נוכחות בן-זוג בחייך.

מתוך "בוחרים להרגיש טוב"

לשאולי שהביא לפרסום. אוהבים