רק להיום
משהו שונה

צופיתי 2

New member
שפת השחרור ../images/Emo204.gif

מתוך "שפת השחרור" החלמה "עלינו ללמוד לא לאבד סבלנות עם תהליך ההחלמה האיטי שדורש את הזמן שלו. עלינו לפתח משמעת עצמית כדי לזהות שיש הרבה צעדים שעלינו לעשות בדרך מהכאב לשלווה מחודשת. עלינו לדעת מראש שיש את השלבים האלה בהחלמה הרגשית שלנו: כאב בלתי נסבל, עצב עמוק, ימים ריקים, התנגדות לנחמה, חוסר עניין בחיים, שבהדרגה הולכים ומפנים מקום.... לדפוסי פעולה חדשים ולקבלה ללא עוררין של אתגר החיים. " ההחלמה היא תהליך. זהו תהליך הדרגתי, תהליך של הבראה, ותהליך רוחני – מסע, יותר מאשר יעד. בדיוק כמו שהמחלה של התלות מקבלת חיים משלה ומתקדמת, כך מתקדמת גם ההחלמה. דבר אחד מוביל לדבר השני, והדברים – וגם אנחנו – משתפרים. אנו יכולים להרפות, לעשות את החלק שלנו, ולתת לשאר לקרות. היום, אני אבטח בתהליך הזה ובמסע הזה שיצאתי אליו.
 
../images/Emo140.gifרק להיום../images/Emo141.gifמשהו שונה../images/Emo140.gif

משהו שונה
".היינו זקוקים למשהו שונה וחשבנו שמצאנו זאת בסמים"
רבים מאתנו חשו תמיד כי הם שונים מהאנשים האחרים. עכשיו אנו יודעים שלא רק אנחנו חשבנו כך; אנו שומעים מכורים רבים שהרגישו בדיוק כמונו. כל החיים חיפשנו משהו שיגרום לכך שנהיה בסדר, שימלא את החלל הריק שבתוכנו, שיגרום לכך שנהיה שלמים, שיקבלו אותנו. נדמה היה לנו שהסמים ממלאים את הצורך הזה. כשהיינו מסטולים, לפחות לא חשנו את הצורך או את הריקנות. הייתה רק בעיה אחת: הסם, שהיה הפתרון שלנו, הפך עד מהרה לבעיה שלנו.
אחרי שהפסקנו עם הסמים, תחושת הריקנות חזרה. בהתחלה זה היה מייאש, כי לא היה לנו שום פתרון משלנו לכיסופים הנוראים האלה. אבל היינו מוכנים לקבל הדרכה. התחלנו לעבוד את הצעדים. כשעשינו את זה, גילינו את הדבר שחיפשנו, את אותו "משהו שונה". כיום, אנו מאמינים כי כל הכיסופים של החיים שלנו היו בעצם כיסופים של קשר עם כוח עליון; אותו "משהו שונה" שהיינו צריכים, היה מערכת יחסים עם אל אוהב. הצעדים אומרים לנו איך להתחיל לפתח את מערכת היחסים הזו.
רק להיום:
כוח העליון שלי הוא אותו "משהו שונה" שהיה תמיד חסר בחיי. אשתמש בצעדים כדי להשכין בנפשי את המרכיב החסר הזה. אוהבים
 
../images/Emo40.gifציטוט להיום../images/Emo40.gif

"על הר האמת אתה אף פעם לא מטפס לשווא; או שתגיע לנקודה גבוהה יותר היום או שתאמן את עצמך להגיע גבוה יותר מחר.
-פרידריך ניטשה אוהבים
 
../images/Emo42.gifבוקר של שבת מבורכת בבריאות ואהבה../images/Emo42.gif

אני אסירת תודה לאלוהים שאוהב אותי, על לילה ארוך של שינה ובוקר רגוע. על זמן איכות לעצמי, על שקט, על חופש. על בן זוג אוהב מפרגן ומחבק. על משפחה תומכת ומעודדת. על יום חופשי מהתמכרות פעילה, על בריאות פיזית ונפשית על עוד יום נקי. רק להיום - תשעה חודשים ועשרים ושמונה ימי ניקיון
מאחלת לכולנו יום של שמחת חיים, איכות וחופש אוהבים
 
../images/Emo204.gifעצמאות../images/Emo204.gif

"אני חייב קפה על הבוקר", "אני חייבת משהו מתוק עם הקפה", "אני לא יכול בלי סיגריות", "אני לא מסוגלת לקום לפני 8.00 בבוקר" ועוד... אלה ההרגלים שלנו שהפכנו משועבדים אליהם. ההרגלים מביאים רבים מאיתנו לקיים אורח חיים מזיק, שפוגע בבריאות שלנו ופוגם באיכות חיינו. במקרה הטוב, אנשים מתעוררים בשלב כלשהו ומחליטים לעשות שינוי, לאמץ לעצמם הרגלים חדשים. מפעילים המון מאמץ, ובמקרה הטוב אכן מצליחים לסגל אורח חיים חדש יותר בריא ומאוזן. אלא שאז הם משתעבדים להרגלים החדשים, והופכים אובססיביים ביחס אליהם. כולנו מכירים את הפנאטיים בסביבתנו, שלא יטעמו פירור מפרוסת עוגה גם ביום ההולדת שלהם עצמם. אמירות כמו "אם אני לא רץ אני משתגע", או "אני חייבת להיות בים 4 פעמים בשבוע", הם פרי ההשתעבדות להרגלים החדשים. הרגלים שמלכתחילה נוצרו או אומצו מתוך מודעות לבריאות,well being ואיכות חיים, אלא שבשלב כלשהו הפכנו משועבדים להם, ואז באופן אחר הם פוגמים באיכות חיינו.
הנורות שמאותתות לנו על מקומות שבהם איבדנו את החופש, החירות והעצמאות שלנו הם כל אותם מקומות בחיינו, שבהם מופיע לנו "אני חייב" או "אני מוכרחה", בין אם באופן מילולי כזה או אחר או בתחושה. רובנו דוחים את המושג "התמכרויות" בשאט נפש, כמסמלים השתעבדות מוחלטת, וחשים ש"לי זה לא יקרה", "לא בבית ספרנו". אבל התמכרות היא לא רק לסמים, לאלכוהול או להימורים. רבים מההרגלים שלנו הופכים למעשה לסוג של התמכרויות. כמה מאיתנו מכורים לקניות? לשמיעת חדשות כל שעה? לבדיקת מיילים כל דקה?
נדמה שהשעבוד הגדול ביותר הוא לאמונות שלנו, על החיים ועל עצמנו. "זה לא מתאים לגילי", "כבר מאוחר מכדי להשתנות", "החיים הם מאבק" , "כזאת אני" ועוד. אלה ועוד האמונות שיוצרות את חיינו, אלה הפרדיגמות שמתוכן אנו יוצרים את המציאות . כאשר מאמינים ששינוי הוא תהליך קשה,ארוך, מכאיב ואולי בלתי אפשרי, אנחנו למעשה דנים את עצמנו לחיות לעד בתוך כבלי העבדות שיצרנו לנו במו ידינו. מבין האמונות ודפוסי החשיבה שלנו, ההרסני ביותר בעוצמתו הוא הצורך התמידי לקבל אישורים מהסביבה. אנחנו מנוהלים כל הזמן ע"י המחשבות על מה יגידו או מה יחשבו עליי. אז אחרי שעברנו לדירה יותר גדולה, והיינו "חייבים" לקחת עוזרת, אנחנו מתישים את עצמנו לפני שהיא מגיעה ב"להכין את הבית לעוזרת" , כי "לא נעים".
במקום לראות את גדולתנו, ולאהוב את עצמנו, אנחנו מתנים את הערך העצמי שלנו בתגובות של הסביבה כלפינו. ואכן ביום שנקבל מחמאות וחיזוקים חיוביים נרגיש נפלא, אולם למחרת כשמישהו יכעס עלינו או יתווכח איתנו, או שפשוט לא יקרו אותם דברים שהם בגדר אישור חיצוני - נרגיש נורא, נצלול אל תהומות היאוש. כך אנחנו מוותרים על ריבונותנו, על הדבר הבסיסי ביותר : ההערכה העצמית שלנו, האהבה שלנו לעצמנו. ברגע שמסרנו את הכוח לאשר אותנו לידי גורם מחוץ לנו - איפה העצמאות שלנו? היכן העוצמה שלנו? ממש כמו בחיים של עבדות אמיתית, מישהו אחר, כל אחד זולתנו, יקבע אם ומתי נהיה מאושרים, תרתי משמע.
הדרך להשתחרר ולהגיע אל החירות הזו, שהיא מקור לצמיחה ולמימוש, היא להציב סימן שאלה במקום כל סימן קריאה שנעצנו בחיים, לשאול את עצמנו "האמנם"? "מי אמר"? להטיל ספק ולבחור מבראשית . כך, מתוך חופש בחירה אמיתי, נוכל לברוא לנו מציאות אישית, שיש בה עצמאות ועוצמה גם יחד.
מתוך "עצמאות - הזמנה להתבוננות אישית"
לשאולי שהביא לפרסום. אוהבים
 

שטול1

New member
שבוע טוב מחלימים יקרים ../images/Emo24.gif

אכן שבת מלאה בהחלמה היתה לי וגם כביסה שיעורים ושאר ירקות אמנם הזמן שעמד לרשותי הספיק רק עד צעד 4 אבל הדוברים המנוסים השאירו לי המון חומר למחשבה אסירות תודה שאני עסוק גם בשבת ואסירות תודה לדרך אנ.אי. ולחברים שעוזרים לי בהחלמה אוהבים שטול
 
../images/Emo210.gifשבוע טוב, בריאות ושמחת חיים../images/Emo210.gif

השבת שלי היתה בבית, רוב היום במיטה, החלמה מסוג אחר
ספרים, תשבצים, מחשב מדי פעם, והרבה שינה ומנוחה שהגוף דורש. נהנית לקרוא אתכם - אלה שהשתתפו בסדנת הצעדים בחיפה, מתגעגעת ומתנחמת במפגש הגדול, אוטוטו בכנס. בינתיים, שיהיה לכולנו שבוע נפלא של עשייה ושמחת חיים, נתינה, אומץ ואיכות. אוהבים
 
למעלה