0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo132.gifחכמה מול תחכום../images/Emo132.gif
כולנו מכירים את הדיאלוג הפנימי המתסכל: "אני רוצה ויודע שאני יכול לשנות, אבל אין בי את הכוח הנדרש". אני פוחד ! פוחד להצליח, פוחד להיכשל, ושאלות פנימיות כמו איך יתכן שאני פועל ומצליח בכל כך הרבה תחומים אך בתחום הזה דווקא לא ? כאשר מתבוננים מבחינים כי משני צידיו המצב זהה לחלוטין, החוט השזור דרכם הוא הפחד והספק, שגורמים לטלטלה פנימית מתישה ומייאשת, מחשבות של יכולת לעומת אי יכולת, ואחריהם בשרשרת באים לידי ביטוי רגשות לא פתורים על המצב או המצבים, ומבוטאים ע"י השלכות של חוסר-סיפוק, חוסר-שקט, כעס, טינה, אשמה, חוסר-סבלנות וסובלנות לגבי האדם עצמו, לגבי הזולת, החברה, המדינה ועוד.
המאבקים הפנימיים עם הצורך בשינוי הם גלויים וברורים לאדם ברבדים שונים, גם אם הוא מודע לתוצאות התנהגותו בלבד. נראה שהללו אינן קשורות למצב עצמו, לדוגמא : עישון, עבודת יתר, משקל עודף או חסר, דאגת יתר, פחד, הצורך להרשים, הצורך לדעת, וכל סוג של התמכרות וכפייתיות. כל אילו הם תוצאות בלבד, ולכאורה אין להם שום סיבה הגיונית וממשית הנראית לעין המסברות את השכל החושב. הם נועדו למלא חלל פנימי שהאדם ברמה זו או אחרת מאמין שהם ריקים, ובמקום פתרונות הוא יוצר עוד בעיות, וזאת כדי להמשיך את מעגל הצידוקים ואי היכולת, גם אם זה בניגוד לרצונו. זה הקושי הפנימי בכפייתיות: האדם נשלט ע"י מצב ולא שולט בו. כלומר יכולת האבחנה בין נכון ושגוי, בין טוב ורע - מטושטשת ברמה זו או אחרת.
נפש האדם חכמה בצידיה הפתורים ומתוחכמת בצידיה הלא-פתורים. החוכמה מתבטאת כאשר בנקודות מסוימות במבנה האישיות יש שלום וביטחון פנימיים ושום קושי או לחץ חיצוני או פנימי אינם מערערים את האיזון, ובכול מצב האדם משמש השראה לזולת. אך התחכום הוא תשובה מתחמקת לאי-פתרונות, והאדם משתמש בו ככיסוי כדי לא לשנות ולתקן נקודות במבנה אישיותו. ההתבוססות העצמית מוצאת "פתרונות" של תחכום, ברק חיצוני ושנינות או של חוסר אכפתיות ואוזלת יד ברמות שונות וכו'. מצב זה יכול להימשך שנים ארוכות עד שהאדם מוכן לשינוי. לכן החוכמה מרגיעה, והתחכום מרגיז מאחר שיש בו ניצוצות של חוסר-יושר, וכל אדם באשר הוא מרגיש באמת או בהפכה.
כאשר מתבוננים בעומק הדברים רואים כי לאנשים אחרים, קרובים או רחוקים, אין באמת השפעה על לקיחת החלטות פנימיות שלנו. זה סוג החלטות שהן בלעדיות לאדם עצמו ולהסכמתו להתפתח ולגדול מתוך מצב מסוים, או לבחור להישאר בהתבוססות עצמית ולכפות את מצבו על עצמו ועל הזולת. כאשר הוא אכן מוכן ורוצה להביא מזור לנקודה מסוימת בחייו, כל כוחות הרוח מתגייסים לעזרתו ואותו ניצוץ אלוהי שהיה רדום בתוכו מתעורר ומסייע. האדם מגלה שאינו לבד ולכן לא מוותר. כוחו, מסירותו ועוצמתו מופנים לכוח גבוה ממנו אשר תופש את מקום ההתבוססות העצמית ובכך משקם את רמת האמון הפנימי שהוא אכן יכול לשנות. האדם מפנים את העובדה, שנקודת הכוח נמצאת כאן ועכשיו: "בכול רגע נתון אני רוצה ויכול לשנות".
מתוך "התמסרות לאלוהים - המסע המקודש אל עצמך"
לשאולי שהביא לפרסום. אוהבים
כולנו מכירים את הדיאלוג הפנימי המתסכל: "אני רוצה ויודע שאני יכול לשנות, אבל אין בי את הכוח הנדרש". אני פוחד ! פוחד להצליח, פוחד להיכשל, ושאלות פנימיות כמו איך יתכן שאני פועל ומצליח בכל כך הרבה תחומים אך בתחום הזה דווקא לא ? כאשר מתבוננים מבחינים כי משני צידיו המצב זהה לחלוטין, החוט השזור דרכם הוא הפחד והספק, שגורמים לטלטלה פנימית מתישה ומייאשת, מחשבות של יכולת לעומת אי יכולת, ואחריהם בשרשרת באים לידי ביטוי רגשות לא פתורים על המצב או המצבים, ומבוטאים ע"י השלכות של חוסר-סיפוק, חוסר-שקט, כעס, טינה, אשמה, חוסר-סבלנות וסובלנות לגבי האדם עצמו, לגבי הזולת, החברה, המדינה ועוד.
