שבת שלום, יש צרות בגן עדן.

[אדריס]

../images/Emo140.gifשבת שלום, יש צרות בגן עדן.

הלילה היה סיוט! מנור לא הסכים לנעול את הנעליים ובכל פעם שניסיתי גם מתוך שינה הוא התעורר והחל לבעוט ולבכות. אחרי נסיונות חוזרים ונישנים פשוט התייאשתי ונתתי לו לישון בלי הנעליים. מה עושים?

 

[גן עדן היחידה]

לא התנסיתי כי אין לנו נעליים אבל...

נראה לי שאפשר לוותר, אולי היה לו חם או משהו כזה, תנסי שוב מחר ואני מבטיחה לך שהשד לא יהיה גרוע כל כך בהצלחה אורית

 

[טאניוש]

פעם אחת אולי אפשר לוותר,אולי...

אבל חשוב מאד להקפיד ולא לוותר עד כמה שידוע לי. אני מבינה את כל הקושי (ופוחדת מרגע שבו נצטרך להתמודד עם ילד צורח) אבל חייבים למצוא דרך. מקווה שהלילה יהיה לכם יותר קל...

 

[Adoushi]

שלום למיכל ולחברי הפורום היקרים

אפתח את דבריי בהתנצלות לכולם על "זכות השתיקה" שלי בשבועיים האחרונים, על זה אני אכתוב הודעה מפורטת בהמשך, בקרוב. מיכל, ברוכים הבאים לפורום, באיחור, אבל זה בא בסוף. בגיל של מנור, הוא כבר קולט דברים, אסור לתת לו להרגיש שאת "וותרנית" בנושא הנעליים. אני מבין ויודע כמה שזה קשה, קל לתת עצות ולבקש שתהיו קשוחים, אבל תאמיני לי, אנחנו חייבים את זה לקטנים שלנו. לעבור כמה לילות קשים ומשהו כמו "סדרת חינוך לנעילת נעליים בלילה" עדיף על חזרה ק"פ ורגשי אשמה אחר כך. אנחנו מחזקים אותך, וכולנו שמטופלים בשיטת פונזטי- בלילה (חלק גם ביום), עם לב כבד לוקחים את הנעליים ושומרים על הרגליים של הילדים שלנו. מקווה שהלילה יהיה קל יותר. עדכני. איהאב

 

[אודונים]

ברוך שובך

פשוט נעלמת מקוה שהכל בסדר אצלכם ושכולם בריאים יום טוב שחר

 

[אורנית של לים לם]

איהאב

הכל בסדר אצלך? אתה נשמע (נקרא

) עסוק וטרוד. האם כך הוא הדבר? לא מנסה לחטט...

 

[אורנית של לים לם]

הי מיכל

אני חושבת שאני יכולה להבין את הרגשת התסכול שלך וחוסר האונים מול ילד שכה מתנגד. זה נורא נורא קשה. מצד שני לנו כהורים אין את הפריבילגיה הזו של להתייאש או לרחם על הילדים. יש לנו אחריות כבדה בגידולם ובפרט על בריאותם. מנור מבחינתו צודק אולי שהוא מתנגד כי זה לא נוח, אבל את כאמא שרואה לטווח הרחוק יודעת שהאפשרות השניה של ויתור ומחיר חזרת הק"פ היא הרבה הרבה יותר גרועה. תחשבי שאת עושה את הדבר הנכון למרות הבכי וההתנגדות ושבעצם אין לך ברירה אחרת. חזרת הק"פ צריכה להפחיד אותך יותר מהבעיטות וההתנגדות שלו. אל תוותרי בשום פנים ואופן! תנעלי לו אותם ובו זמנית תרעיפי עליו אהבה.זה יקל על שניכם. חיזקי ואימצי בתקווה ללילות שקטים ורגועים

אורנית

 

[tgdr]

לא לרחם ולא להתייאש!!!

רק בהתמדה ובקשיחות בנושא הזה!!! לא לוותר!!! זה עובר יותר מהר ממה שאת משערת, יבא יום והוא לא ירחק ותסתכלי לאחור ותגידי לעצמך: מה, זה הכל??? מה מיזה עשיתי כזה עניין??? ויותר חשוב ביום שתראי את ילדך הולך כמו כל ילד אחר אז תראי את האור ותגידי לעצמך: זה היה שווה כל סקנדל וכל מהומה!!!! שיהיה שבוע נאה ושקט לכולנו. רפי

 

[אודונים]

מיכל בוקר טוב

בעניין הנעליים אני לא יכולה לעזור לך כמו שראית אנחנו ב"סרט" אחר אבל אני שמחה שמצאת אותנו- הפורום ושיש פה כאלה שתורמים מנסיונם האישי אמנם רובם התחילו את שלב הנעליים בגיל יותר צעיר ואז יותר קל (אני חושבת)אבל לכולם יש התמודדויות לא פשוטות כמו קושי בשינה, בכל אופן רציתי לאחל לך שתאספי כוחות ואל תוותרי למנור כי את יודעת כמה זה חשוב וכמה צרות זה יחסוך לו בעתיד אם תרצי אספר לך עלינו בפירוט וזה יספיק לך בשביל להיות יותר קשוחה לא לוותר... שחר

 

[אילן וחנה]

עצות מהורים עם קצת נסיון

אנו נועלים לאפרת בת ה שנה ו9 חודשים את הנעליים בזמן השינה, כרבע שעה עד חצי שעה לאחר שהיא נרדמת, אז השינה די חזקה. צריך לשים לב לטכניקה של הנעילה. שחרור השרוכים במידה מספיקה שהכנסת הרגל תהיה נוחה, ולא תעיר אותו, חיזוק של הרצועה,והידוק שרוכים. צריך מאוד להקפיד שלא מתקפלת אצבע בצורה לא טובה, מכיוון שיש להם נטיה לקפל את האצבעות ואז יש לחץ וחיכוך שגורמים כאב ושלפוחית (מהחיכוך). ברור שבשלב זה צריכה להיות עבודה משותפת של שניכם, מה שמן הסתם לא יידרש בהמשך. חוץ מדברים אלו, אין ברירה כמו שהזכירו קודמי אלא להתעקש ולהתמיד, העסק ישתפר עם הזמן אבל זה לא פשוט וקל. המון בהצלחה אילן וחנה