missdaizy1
New member
../images/Emo140.gif שלום אני חדשה.. צריכה את עצתכם.. ../images/Emo201.gif
אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אני חייבת לכתוב את מה שיש לי כי אני כבר מיואשת.. קצת ארוך, אנסה לקצר.. הכל התחיל לפני שנה, אני נמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר שנתיים עם בן זוג שרק יכולתי לחלום עליו. כל יום הוא גורם לי להיות מאושרת מחדש, הוא החבר הכי טוב שלי... ואין לי אפילו מילים לתאר את האהבה העצומה שיש לי אליו. לפני שנה החלטנו לעבור לגור יחד, שכרנו דירה מקסימה וטוב לנו והכי כיף לנו בעולם. מאז אותה שנה התחלתי לעבוד במקום חדש, מהבוקר עד אחר הצהריים, מקום העבודה הוא מקום מכובד עם אנשים מכובדים, אמנם דיי משעמם לי ואין לי פה חברות כי הבוסיות שלי דיי מבוגרות ממני ואין לי איתם מכנה משותף ככה יוצא שאני מעבירה 10 שעות מהיום בדיי שיעמום ובמחשב ובשגרה משעממת, בחרתי בעבודה הזו כי היא סך הכל נוחה לי, היא קרובה למקום המגורים שלי והיא בשעות יחסית נוחות והמשכורת לא רעה, בנוסף אני רוצה להתחיל בשנה הבאה ללמוד אז ככל הנראה זה זמני (שנה). מה שכן, חסר לי החיי חברה שהיו לי קודם. בשנה האחרונה, חלו עלי שינויים גדולים מאוד, עברתי דירה, התחלתי עבודה חדשה, ואני לומדת שלוש פעמים בשבוע 4 שעות, כל אלה גרמו לי להתרחק מאוד מחברות שלי שחברות שלי היו מרכז החיים שלי, היינו מבלות יחד כמעט כל יום יוצאות נהנות.. נפגשות אחת אצל השניה. העניין הוא, שהן פשוט המשיכו בכל זה, ואני עברתי שינויים מאוד דרסטיים ואני כבר לא חלק מזה.. אני פחות יוצאת איתן כי אני גרה עברתי לגור בעיר אחרת (30 דק' מהן), וגם עובדת מוקדם בבוקר, לכן אני מנסה ליזום מפגשים איתן בסופ"ש, או כשאני מגיע לאיזור שלהן, או להזמין אותן אלי, או לבקש מהן שהן יגיעו גם לאיזור שלי.. ההיענות היא דיי נמוכה כי הם יוצאות לבלות בסיבבת המגורים שלהן, ולא תמיד יש להן כח לבוא לכיוון שלי.. אני מרגישה שאני רודפת אחריהן מאוד ונאבקת על הקשרים האלה איתן כי הן חשובות לי מאוד, ואני מפחדת לאבד אותן, מפחדת כבר לא להיות חלק.. פתאום הן יוצאות לבלות וצוברות חוויות יחד שלי אין חלק בזה וזה מאוד מוזר לי.. ואני במקום להתמקד בדברים שיש לי שבעייני הם מדהימים כמו הבחור שלי והדירה שלנו והחוויות שלנו אחד עם השני אני פוזלת הצידה לראות מה אין לי מה חסר לי ומה אני מפסידה וזה מכעיס אותי. אני לא מצליחה להשתחרר מזה.. אני כל הזמן מתקשרת אליהן בלי סוף ואם מישהי לא עונה לי או לא חוזרת אלי אני נעלבת, אם הן יוצאות ולא קוראות לי אני נעלבת.. במקום להגיד יאללה אני באה גם.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות..
יש לכם אולי דרך לגרום לי לראות דברים אחרת.. דרך לשחרר את עצמי מכל זה.. פשוט להנות ממה שיש לי בידיים ולא ממה שאין.. כל תשובה תתקבל, תודה למי שקרא עד עכשיו, מצטערת על האורך של ההודעה.
אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון אבל אני חייבת לכתוב את מה שיש לי כי אני כבר מיואשת.. קצת ארוך, אנסה לקצר.. הכל התחיל לפני שנה, אני נמצאת במערכת יחסים מדהימה כבר שנתיים עם בן זוג שרק יכולתי לחלום עליו. כל יום הוא גורם לי להיות מאושרת מחדש, הוא החבר הכי טוב שלי... ואין לי אפילו מילים לתאר את האהבה העצומה שיש לי אליו. לפני שנה החלטנו לעבור לגור יחד, שכרנו דירה מקסימה וטוב לנו והכי כיף לנו בעולם. מאז אותה שנה התחלתי לעבוד במקום חדש, מהבוקר עד אחר הצהריים, מקום העבודה הוא מקום מכובד עם אנשים מכובדים, אמנם דיי משעמם לי ואין לי פה חברות כי הבוסיות שלי דיי מבוגרות ממני ואין לי איתם מכנה משותף ככה יוצא שאני מעבירה 10 שעות מהיום בדיי שיעמום ובמחשב ובשגרה משעממת, בחרתי בעבודה הזו כי היא סך הכל נוחה לי, היא קרובה למקום המגורים שלי והיא בשעות יחסית נוחות והמשכורת לא רעה, בנוסף אני רוצה להתחיל בשנה הבאה ללמוד אז ככל הנראה זה זמני (שנה). מה שכן, חסר לי החיי חברה שהיו לי קודם. בשנה האחרונה, חלו עלי שינויים גדולים מאוד, עברתי דירה, התחלתי עבודה חדשה, ואני לומדת שלוש פעמים בשבוע 4 שעות, כל אלה גרמו לי להתרחק מאוד מחברות שלי שחברות שלי היו מרכז החיים שלי, היינו מבלות יחד כמעט כל יום יוצאות נהנות.. נפגשות אחת אצל השניה. העניין הוא, שהן פשוט המשיכו בכל זה, ואני עברתי שינויים מאוד דרסטיים ואני כבר לא חלק מזה.. אני פחות יוצאת איתן כי אני גרה עברתי לגור בעיר אחרת (30 דק' מהן), וגם עובדת מוקדם בבוקר, לכן אני מנסה ליזום מפגשים איתן בסופ"ש, או כשאני מגיע לאיזור שלהן, או להזמין אותן אלי, או לבקש מהן שהן יגיעו גם לאיזור שלי.. ההיענות היא דיי נמוכה כי הם יוצאות לבלות בסיבבת המגורים שלהן, ולא תמיד יש להן כח לבוא לכיוון שלי.. אני מרגישה שאני רודפת אחריהן מאוד ונאבקת על הקשרים האלה איתן כי הן חשובות לי מאוד, ואני מפחדת לאבד אותן, מפחדת כבר לא להיות חלק.. פתאום הן יוצאות לבלות וצוברות חוויות יחד שלי אין חלק בזה וזה מאוד מוזר לי.. ואני במקום להתמקד בדברים שיש לי שבעייני הם מדהימים כמו הבחור שלי והדירה שלנו והחוויות שלנו אחד עם השני אני פוזלת הצידה לראות מה אין לי מה חסר לי ומה אני מפסידה וזה מכעיס אותי. אני לא מצליחה להשתחרר מזה.. אני כל הזמן מתקשרת אליהן בלי סוף ואם מישהי לא עונה לי או לא חוזרת אלי אני נעלבת, אם הן יוצאות ולא קוראות לי אני נעלבת.. במקום להגיד יאללה אני באה גם.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות..
