moon and sun
New member
../images/Emo140.gifשלום
אני חדשה פה פעם ראשונה שנתקלת בפורום כזה מקווה שלא תתנגדו לקבל עוד בחורה עם משפחה מתוסבכת... אז הסיפור שלי הוא כזה: אני בת 17 גרה בבית עם אמא אבא ואח קטן לפני 3 שנים גיליתי שאבא שלי הוא בעצם לא אבא שלי! לצורך העניין לאבא הביולוגי אני אקרא ב' ול"אבא" שגר איתי אני אקרא א' מיותר לציין שעם א' אף פעם לא הסתדרנו כל כך טוב כשהייתי קטנה הוא היה מרביץ לי אבל לא משהו רציני, ותמיד הייתי פוחדת ממנו! יש לו מין מבט כזה כשהואכועס העיניים שלו ניהיות ענקיות כאלה ו.. ממש מפחיד! בכל אופן מאז שגיליתי את זה שהוא לא אבא שלי נוצר קשר עם האבא הביולוגי (ב') נודע לי שהוריי התגרשו עוד לפני שמלאה לי שנה! מפה לשם הייתה היכרות קצרה דרך עובדת סוציאלית והיו כמה פגישות בניפרד ואז יום אחד (ביום ההולדת ה-15 שלי) הוא התקשר לאחל מזל טוב ומאז לא שמעתי ממנו! בינתתים העניינים בבית עם האבא א' ממש התדרדרו ואותו דבר עם אמא התחלנו ממש לריב כל הזמן!!! זה אפילו הגיע לתלונות במשטרה (אני נגד האבא) כי כבר לא יכולתי לסבול את זה! יום אחד הוא פשוט תפס אותי בחולצה והעיף אותי מהבית! כן! תתפלאו! העיף אותי החוצה ונעל את הדלת ואני עומדת בפרוזדור עם נעלי בית, חצי לבושה! אז אחרי התלונות במשטרה הוא קיבל אזהרה והתרחק ממני כעט במצב הוא כזה: הוא לא אומר לי מילה ואני לא אומרת לו, אנחנו לא מתכלים אחד על השני, כאשר עוברים זה ליד זה לא מתייחסים... בקיצור מצב ממש לא נעים! אמא תמיד נקרעת ביני לבינו שלא לדבר על האח הקטן (אח למחצה) שהרבה זמן סבל ממחלה שנקראת "טיקים" אולי מישהו שמע פעם הרופאים אמרו שזה נובע מלחץ בבית, שהוא שומע אותם רבים ומתווכחים כל הזמן. אף אחד במשפחה שלי לא אוהב את א', הוא אף פעם לא מתלווה לארועים משפחתיים ולא נוטל חלק בשום דבר דומה. אני פשוט מרגישה כל כך מבואסת מכל המצב הזה! כל כך כואב לי לראות את אמא סובלת ככה והרבה פעמים אמרו לה שהיא צריכה להיפתר ממנו אך היא מסרבת להקשיב! מי רק לא ניסה? אמא שלה אחותה חברתה הטובה ואני! הבת שלה! כולם ניסו להסביר לה, לפתוח את עינייה שהוא רק פוגע והורס את המשפחה אך היא בשלה, לא מוכנה לשמוע. היום אני כבר יודעת שאני לא אצליח לשנות את זה אבל לפעמים כל כך קשה לי עם המצב הזה! ואני יודעת גם שאי אפשר לפתור אותו אי אפשר ליישב אותו כמה שלא ניסינו זה חסר סיכוי זה אני כבר יודעת וזה מה שמתסכל אותי! ניסיתי להדחיק את זה ולתקופה מאוד ארוכה הצלחתי אבל עכשיו אני מרגישה שזה שוב חוזר שוב אני בדכאונות, מתבאסת כל פעם מחדש כשצריך לחזור הביתה שלא לדבר על העובדה שאני לא יכולה להביא חברות או יותר גרוע חבר הביתה בגלל כל המצב הזה כי הם פשוט לא יודעים לעשות קבלת פנים נורמאלית! אפילו להגיד שלום זה יותר מדי קשה להם! אבל זה לא מה שהכי כואב לי הכי כואב לי זה איך שוב להתמודד עם כל זה??? ואני בסך הכל בת 17!!!!! איך כל הצרות האלה נפלו עלי????
אני חדשה פה פעם ראשונה שנתקלת בפורום כזה מקווה שלא תתנגדו לקבל עוד בחורה עם משפחה מתוסבכת... אז הסיפור שלי הוא כזה: אני בת 17 גרה בבית עם אמא אבא ואח קטן לפני 3 שנים גיליתי שאבא שלי הוא בעצם לא אבא שלי! לצורך העניין לאבא הביולוגי אני אקרא ב' ול"אבא" שגר איתי אני אקרא א' מיותר לציין שעם א' אף פעם לא הסתדרנו כל כך טוב כשהייתי קטנה הוא היה מרביץ לי אבל לא משהו רציני, ותמיד הייתי פוחדת ממנו! יש לו מין מבט כזה כשהואכועס העיניים שלו ניהיות ענקיות כאלה ו.. ממש מפחיד! בכל אופן מאז שגיליתי את זה שהוא לא אבא שלי נוצר קשר עם האבא הביולוגי (ב') נודע לי שהוריי התגרשו עוד לפני שמלאה לי שנה! מפה לשם הייתה היכרות קצרה דרך עובדת סוציאלית והיו כמה פגישות בניפרד ואז יום אחד (ביום ההולדת ה-15 שלי) הוא התקשר לאחל מזל טוב ומאז לא שמעתי ממנו! בינתתים העניינים בבית עם האבא א' ממש התדרדרו ואותו דבר עם אמא התחלנו ממש לריב כל הזמן!!! זה אפילו הגיע לתלונות במשטרה (אני נגד האבא) כי כבר לא יכולתי לסבול את זה! יום אחד הוא פשוט תפס אותי בחולצה והעיף אותי מהבית! כן! תתפלאו! העיף אותי החוצה ונעל את הדלת ואני עומדת בפרוזדור עם נעלי בית, חצי לבושה! אז אחרי התלונות במשטרה הוא קיבל אזהרה והתרחק ממני כעט במצב הוא כזה: הוא לא אומר לי מילה ואני לא אומרת לו, אנחנו לא מתכלים אחד על השני, כאשר עוברים זה ליד זה לא מתייחסים... בקיצור מצב ממש לא נעים! אמא תמיד נקרעת ביני לבינו שלא לדבר על האח הקטן (אח למחצה) שהרבה זמן סבל ממחלה שנקראת "טיקים" אולי מישהו שמע פעם הרופאים אמרו שזה נובע מלחץ בבית, שהוא שומע אותם רבים ומתווכחים כל הזמן. אף אחד במשפחה שלי לא אוהב את א', הוא אף פעם לא מתלווה לארועים משפחתיים ולא נוטל חלק בשום דבר דומה. אני פשוט מרגישה כל כך מבואסת מכל המצב הזה! כל כך כואב לי לראות את אמא סובלת ככה והרבה פעמים אמרו לה שהיא צריכה להיפתר ממנו אך היא מסרבת להקשיב! מי רק לא ניסה? אמא שלה אחותה חברתה הטובה ואני! הבת שלה! כולם ניסו להסביר לה, לפתוח את עינייה שהוא רק פוגע והורס את המשפחה אך היא בשלה, לא מוכנה לשמוע. היום אני כבר יודעת שאני לא אצליח לשנות את זה אבל לפעמים כל כך קשה לי עם המצב הזה! ואני יודעת גם שאי אפשר לפתור אותו אי אפשר ליישב אותו כמה שלא ניסינו זה חסר סיכוי זה אני כבר יודעת וזה מה שמתסכל אותי! ניסיתי להדחיק את זה ולתקופה מאוד ארוכה הצלחתי אבל עכשיו אני מרגישה שזה שוב חוזר שוב אני בדכאונות, מתבאסת כל פעם מחדש כשצריך לחזור הביתה שלא לדבר על העובדה שאני לא יכולה להביא חברות או יותר גרוע חבר הביתה בגלל כל המצב הזה כי הם פשוט לא יודעים לעשות קבלת פנים נורמאלית! אפילו להגיד שלום זה יותר מדי קשה להם! אבל זה לא מה שהכי כואב לי הכי כואב לי זה איך שוב להתמודד עם כל זה??? ואני בסך הכל בת 17!!!!! איך כל הצרות האלה נפלו עלי????
