סוף זה גם התחלה...

../images/Emo141.gifסוף זה גם התחלה...

זהו, נגמר החופש הגדול, הסתיימו החודשיים החמים הללו, בהם כל מה שעולה במחשבתי זה- במה לשעשע את ילדי היום... מחר ביתי עולה לכתה א', עבורי זה ארוע גדול מרגש ומשמח. אני נזכרת בימים בהם בני (שעולה לכתה ד') החל את כתה א', את דמעות ההתרגשות ששטפו עיני אז ואת הבכי החרישי שליווה אותו בסיום כתה זו, כשידעתי שאני ימים ספורים לפני הניתוח השלישי. מחר ביתי מתחילה את כתה א' ומחרתיים אני את סבב הכימותרפיה השני... כשהייתי ימים ספורים לפני הניתוח השלישי, חשבתי, שאולי לא אזכה להגיע לימים אלה, לראות את ביתי המדהימה הולכת עם התיק המגושם (והנבחר) לכתה א'... היו גם הרהורי פחד וחטא שכאלה במהלך שלוש וחצי השנים האחרונות, אבל תמיד הצליחה קרן אור של תקווה להותיר אותי מקווה, להשאיר אותי אוהבת את החיים, לא מוותרת בקלות. וכך אני, לא מוותרת בקלות, ממשיכה להיות אופטימית, משתדלת להיות הכי חיובית והכי טובה שרק ניתן. אני מאחלת לילדי שאהיה עימם גם בגיוס, גם בשחרור, שאחכה בכליון עיניים שיחזרו כבר מהטיול של אחרי הצבא, אני מאחלת לעצמי להיות בריאה, להחלים!!! סוף הקיץ מרגש אותי כי כל סיום זו גם התחלה חדשה... אני מאחלת לכולם את מה שהם מאחלים לעצמם אור ואהבה, אילת.
 
משהו באויר של סוף הקיץ...

שגורם לכולם להוציא מחשבון ופנקס, ולהתחיל לחשב, אולי כי רשמית זה סוף הקיץ וממחר לא מדליקים יותר מזגן, אולי כי הראשון בספטמבר מקרב אותנו לראש השנה ומשם מרחק יריקה לימים הנוראים, שזה ה-זמן לחשבונות הנפש. וגם נספרת עוד שנה להכרות שלנו, למפגש הבלתי ייאמן הזה. לפני שלוש שנים ביריד חוצות היוצר, זוכרת? וזה היה לפני שלוש שנים (כתבתי 4 בהתחלה, זה לא הסתדר לי..) ולפני שנתיים הניתוח, ולפני שנה האוהל.. קייצים עמוסים יש לנו. כי בתחושה שלי ששתינו, בתור חברות עברנו כל כך הרבה יחד. וזה מוזר לחשוב שזה רק שלוש שנים. אולי בגלל זה התבלבלתי. אבל המחשבה הכי חדה שלי לגבייך, ולגבי הגידול היא ש.. לאילת אין זמן לבזבז על השטויות האלה. אולי בעצם, בכל המשוואה הזו, שלך, של החיים שלך, של הגידול, המשתנה הכי משמעותי זה זמן. אז אני מאחלת לך - זמן, ככל שתצטרכי, ככל שתרצי. ואת האפשרות לעשות בו ה - כ - ל. עד לשנה הבאה, עד לקייץ הבא, לכל היומולדתים שחוגגים בקייץ, ליריד חוצות היוצר בירושלים הבנויה. גלי
 
למעלה